תוספות על שבת קכ״ד

מהדורה: מהדורת וילנא

« תוספות על שבת קכ״ג ע״ב:ט״ו תוספות על שבת קכ״ה ע״א:א׳ »

2 שבת פתח ↗

גְּלוֹסְטְרָא — דִּתְנַן: נֶגֶר שֶׁיֵּשׁ בְּרֹאשׁוֹ גְּלוֹסְטְרָא, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: שׁוֹמְטָהּ מִן פֶּתַח זֶה וְתוֹלָהּ בַּחֲבֵירוֹ בְּשַׁבָּת. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא כְּכׇל הַכֵּלִים וּמִיטַּלְטֵל בֶּחָצֵר.

17 חידושי הלכות פתח ↗

תוס' בד"ה הא ר"א כו' והא דדייק התם הא לענין מכשירין זה וזה שוין לא דייק כו' עכ"ל ודאי דאיכא לדיוקי הכי נמי אהך דפרק משילין אלא דלא נחית בפ' קמא דמגילה לדיוקי הכי אלא כדי לאוכוחי דמתני' לא אתיא כר"י אבל הך דפרק משילין דא"נ תידוק בה הכי מצי אתיא כר"י דלא פליג אלא במילי דאורייתא וק"ל:

35 תוספות על שבת פתח ↗

והתניא שופר מטלטלין כו' - תימה לר"י הא ע"כ האי דשרי לטלטל שופר היינו לצורך גופו או לצורך מקומו דמחמה לצל אפי' ר' שמעון אסר כמו שאפרש בסמוך דשופר מלאכתו לאיסור הוא וברייתא דלעיל דאסר להצניעו היינו מחמה לצל והוי כמו מרא שלא יגנב בפרק כל הכלים לקיין דף קכד: דהיינו טלטול שלא לצורך ואומר ר"י דמשמע ליה דאסר בברייתא דלעיל אפי' לצורך גופו ומקומו מדקתני לפי שאין מטלטלין ולא קתני לפי שאין מצניעין וא"ת וכיון דאיירי הכא הא דמטלטל שופר היינו לצורך גופו א"כ חצוצרות אמאי אין מטלטלין וי"ל דחצוצרות מוקצה יותר משופר כמו שאפרש בסמוך ומיהו מתוך פירוש הקונטרס משמע דשופר הוי מלאכתו להיתר:

37 פסקי תוספות פתח ↗

שברי כלי חרס מטלטלין וכשנשברו מערב שבת ולא בעינן שיעשו מעין מלאכה ראשונה. ד"ה ורבא: דף קכד ע"ב

1 הרי היא ככל הכלים - אע"ג דקודם התרת כלים נשנית איכא למימ' ככל הכלים כעין כוסות וקערות:

2 הא ר"א - ההיא דאין בין אע"ג דבפ"ק דמגילה דף ז: דייקינן עלה הא לענין מכשירי אוכל נפש זה וזה שוין וקאמר מתני' דלא כרבי יהודה ור"א סבירא ליה כר"י ועדיפא מדרבי יהודה כדאמר בריש תולין לקמן שבת דף קלז: איכא למימר דההוא תנא סבר לה כוותיה בחדא דגזרינן י"ט אטו שבת ופליג עליה במכשירין ועוד יש לומר דאין בין דפ"ק דמגילה מיירי במילי דאורייתא ואין בין דהכא היינו דתנן במשילין ביצה ד' לז: דמיירי במילי דשבות ואינו מענין אחד תדע דהכי פריך עלה בפ' משילין כדפריך הכא בשמעתא ולא פריך בפ"ק דמגילה והא דדייק התם הא לענין מכשירין זה וזה שוין לא דייק בפרק משילין:

3 הא רבי נחמיה - דסבירא ליה דאין כלי ניטל אלא לצורך תשמישו הרגיל בחול כדמפרש בפרק במה מדליקין לעיל שבת דף לו. והאי נמי אין רגיל בחול לשרוף אותו:

4 ורבא אמר אפילו ברה"ר - ובהני דנשברו בע"ש קאמר דאי בנשברו בשבת האמר בפרק נוטל לקמן שבת דף קמב: דרבא אית ליה מוקצה וכל שכן נולד:

37 פרי מגדים על אורח חיים פתח ↗

שנשברה עמ״א דאף בשבת דלא כב״י שסובר כל שהכלי נשארת ומשמשת מלאכתו והשבר ממנה הוי נולד בשבת דקשה לבדות חילוקים עב״ח וי״ל דלדידיה באות ט״ו גם בנשבר הכלי לשברים נולד הוא ומותר למאן דמתיר נולד א״כ אף בכלי נשאר ונשבר קצת מינה נמי הכי הוא למ״ד נולד שרי ולמ״ד אסור אף בנשבר לשברים הטור והב״י לשיטתיה דס״ו לאו נולד הוא ע׳ אות ט״ו. וי״ל קצת. ומ״ש על הב״ח בתוס׳ שבת קכ״ד ב׳ ד״ה ורבא דחתיכת חרס בנשבר בע״ש דבשבת ה״ל נולד ורבא אית ליה מוקצה וכ״ש נולד ופי׳ הב״ח דבר״ה הוי נולד אבל בחצר לא הוי נולד ולשיטתיה כב״י דת״ק דר״י שם סובר מעין מלאכה אחרת נמי לאו נולד הוא רק ברה״ר הוי נולד ורבא אית ליה מוקצה וכ״ש נולד וא״כ ה״ה לדידן נ״מ בזה למ״ד נולד בשבת אסור ברה״ר כשנשבר בשבת אסור לטלטל אבל המ״א לשיטתיה באות ט״ו דת״ק דר״י נולד מותר הוא סובר וד״ה כפשטן לרבא כו׳ ואם כן לדידן אין נ״מ בין רה״ר או חצר למ״ד נולד שרי אף ברה״ר ומ״ד אסור אף בחצר אסור. ומה שסיים אא״כ זרק לאשפה מבע״י אין לו מובן לכאורה דההיא בנשברה מע״ש ואף בחצר ואפשר זרקו בשבת שרי אף ברה״ר ודוחק:

« תוספות על שבת קכ״ג ע״ב:ט״ו תוספות על שבת קכ״ה ע״א:א׳ »