תוספות על שבת נ׳ ב:א׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« תוספות על שבת נ׳ ע״א:י׳ תוספות על שבת נ׳ ע״ב:ג׳ »

1 רש״ש פתח ↗

תוד"ה רש"א. עי' בהגרי"פ ולא ה"ל להביא ממרחק כי גם לקמן פא: קרי לה הגמרא סתם משנה :

1 העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון פתח ↗

אמנם בעיקר הדברים שהעלו האחרונים ז"ל דבהטיית הנר איכא ג"כ משום כבוי. יש להקשות ע"ז מירושלמי דפ' כירה שהבאתי לעיל דקאמר ר' יוחנן קרוב הוא זה לבא לידי חיוב חטאת לפניו משום מבעיר לאחריו משום מכבה. מבואר דלפניו משום מבעיר הוא דחייב אבל משום מכבה לא. אע"ג דסבר משאצ"ל חייב. א"כ מוכח דאפילו למ"ד משאצ"ל חייב מ"מ ליכא בהטיית הנר רק משום מבעיר ולא משום מכבה. ומזה נראה לי להביא ראיה לשיטת הערוך. דפ"ר דלא ניחא ליה לא תליא במחלוקת דמשאצ"ל. רק במחלוקת דדבר שאינו מתכוין. ולר"ש דאמר דבר שא"מ מותר. אף בפ"ר דלא ניחא ליה ס"ל דמותר. ומש"ה בהטיית הנר נמי אע"ג דגורם כבוי לנר מ"מ הא אינו מכוין לזה רק דהוי פס"ר. וכיון דמטה לפניו ומבעיר א"כ הוי הכבוי פס"ר דלא ניחא ליה. ומעתה שפיר קאמר ר' יוחנן דלפניו מחוייב משום מבעיר ולא משום מכבה. דר' יוחנן לטעמי' דס"ל בשבת ד' פ"א דשא"מ מותר. וא"כ לדידי' פס"ר דלא ניחא ליה מותר. ומש"ה אינו מחוייב משום מכבה. וע' בספ"י בביצה ד' כ"ב בסוגיא דעולא איקלע לבי רב יהודה ודו"ק. וע' חידושי הרשב"א ז"ל שבת ד' ק"כ ד"ה א"ל ובהרא"ש ז"ל פ' כל כתבי סי' ח' ובב"י א"ח סי' רע"ז. ובביאורי הגר"א ז"ל שם ס"ק י' ודו"ק. ומ"מ ביבמות ד' ו' שפיר מספקא ליה להגמרא אי קסבר ר' ישמעאל הבערה ללאו יצאת. ולא מצי לפשוט מהא דקרא והטה. דהא ר' ישמעאל קסבר בנזיר ד' מ"ב דדבר שא"מ אסור דקאמר שם דנזיר לא יחוף ראשו באדמה. משום דאתי לאתורי שער אע"ג דאינו מכוין ש"מ דס"ל דשא"מ אסור וכ"כ בש"מ בנזיר שם בשם ה"ר עזריאל ז"ל וכ"כ הרב המאירי ז"ל בחידושיו לביצה ד' ל"ה ע"ש. ואפילו נימא דחפיפת הראש באדמה הוי פס"ר וכמ"ש הש"מ שם בשם הרא"ש ז"ל. וכ"כ הרב המאירי ז"ל שם לחד פירושא ע"ש. וע' בדבריו ז"ל שם וע' שבת ד' נ' וע"ש בתוס' ד"ה ר"ש וצ"ע ודו"ק. מ"מ לפי מה שביארנו בס"ד בשאילתא צ"ו אות ו' א"כ אפילו להאי פירושא ע"כ סבר ר' ישמעאל דשא"מ אסור. דאל"ה אע"ג דהוי פס"ר היה מותר משום דהוי פס"ר בדרבנן ע"ש ומה שיש להקשות ע"ז משבת ד' פ"א ומפרש"י ז"ל שם אכמ"ל ומעתה כיון דס"ל לר' ישמעאל דשא"מ אסור. א"כ לדידיה פס"ר דלא ניחא ליה אסור. וא"כ ליכא ראיה מהא דקרא והטה דס"ל לר"י הבערה לחלק יצאת. דלפי"ז מצינו למימר דס"ל הבערה ללאו יצאת. והא דחייב חטאת היינו משום מכבה. ואע"ג דהוי פס"ר דלא מחא ליה. מ"מ ר' ישמעאל אזיל לטעמיה דס"ל פס"ר דלא ניחא ליה אסור ומתורץ קושיית התוס' דיבמות ואע"ג דדבר שא"מ לר' יהודה בשבת אינו אסור רק מדרבנן כמ"ש התוס' בשבת ד' מ"א ובש"מ. וא"כ ה"ה פס"ר דלא ניחא ליה לדעת' הערוך אינו אסור רק מדרבנן. וא"כ עדיין אינו מתורץ קושיית התוס'. אמנם לפמ"ש מו"ח שי' דאפילו לפי שיטת הערוך דפס"ר דלא ניחא ליה תליא במחלוקת דדבר שאין מתכוין. מ"מ בפס"ר דלא ניחא ליה חייב חטאת לר' יהודה ולא כדשא"מ דאינו אסור רק מדרבנן. א"כ א"ש. ובאמת גם בדבר שאינו מתכוין דלא הוי פס"ר נמי הרבה מראשונים ז"ל ס"ל דחייב חטאת לר' יהודה. וכ"ה להדיא דעת הרב המאירי ז"ל בשבת ד' צ"ה וכ"כ בחידושי הריטב"א ז"ל ביומא ד' ל"ד. וכ"ה להדיא דעת הרמב"ן ז"ל בחידושיו לשבת ד' ע"ה ד"ה ת"ר ע"ש. וכ"ה דעת הרשב"א ז"ל בחידושיו לכתובות ד' ה' מובא בש"מ שם דלר"י דשא"מ אסור מה"ת ע"ש. אלא שדעת הרשב"א ז"ל י"ל דנהי דס"ל דאסור מה"ת מ"מ ליכא חיוב חטאת. וכן הביא הש"מ שם בשם מורו ע"ש. אבל מתוך דברי הרמב"ן והרב המאירי והריטב"א ז"ל הנ"ל. מבואר דס"ל דחיוב חטאת נמי איכא בדבר שאין מתכוין לר"י ע"ש. וכן הוכיח השעה"מ בפ' י"ב מהל' שבת מדברי המ"מ שם ע"ש. וכן הוכיחו האחרונים ז"ל מדברי המ"מ פ"א מה' שבת ה"ז ע"ש ודו"ק. וע' מ"ש מו"ח שי' לעיל ע"ד המ"מ אלו:

2 מנחת חינוך פתח ↗

ונזיר חופף ומפספס שערו אבל לא סורק ומבואר בנזיר דר"ש הוא דסובר דבר שאינו מתכוין מותר אבל לא סורק דכל סורק להשיר נימין מדולדלין מכוין ואח"ז מבואר דר"י אומר לא יחוף באדמה מפני שמשרת וכו' מבואר כאן דסורק הוא מתכוין ובשבת דף נ' ע"ב מובא שם משנה ופרש"י דחופף וכו' אבל לא סורק דודאי משיר נראה דהטעם דהוי פ"ר ומודה ר"ש כידוע. והתוס' שם ד"ה אבל לא סורק כתבו וז"ל התם מפרש טעמא משום דלהשרת נימין וכו' ובאמת דברי רש"י צ"ע דכאן מפורש הטעם דמכוין ולמה פי' משום פ"ר וכבר עמד בזה הריב"ש מובא במג"א סי' ש"ג ס"ק כ"ב והמג"א כתב דכאן מיירי במסרק רך דאינו משיר בודאי ורש"י משמיענו אף דבפי' אינו מתכוין להשיר נימין מכל מקום אסור משום פ"ר ע"ש. והר"מ כ' כאן וז"ל נזיר חופף בידו וכו' ואם נפל שער אינו חושש שהרי אין כוונתו להשיר ואפשר שלא ישיר אבל לא יסרוק במסרק ולא יחוף באדמה מפני שמשרת את השער ודאי וכו' וכ"כ הרהמ"ח ועל הר"מ ודאי צ"ע דאין דרכו לכתוב מדעתו וכיון דמבואר כאן במקומו דהטעם דמכוין היאך כ' הוא הטעם דהוא ודאי והיינו דהוי פ"ר וגם ה"ל להש"ס לומר טעם זה. ולומר דבש"ס מיירי במסרק רך ה"ל להר"מ להביא זה כידוע. והר"מ והרהמ"ח סיימו ואם עשה כן אינו לוקה וזה תימא כיון דהוי פ"ר דמשרת ודאי ובפ"ר חייב עיין בר"מ פ"א מהל' שבת וידוע דבשבת חייבים אף סקילה אם כן למה לא יחייב כאן מלקות. ולדחוק ולומר דאם עשה כן היינו שסרק ומכל מקום לא השיר ע"כ אינו לוקה דודאי אם לא השיר אינו לוקה וז"פ אבל אם השיר כיון דהוי פ"ר למה אינו חייב ובהר"מ מבואר דבכ"ע אינו חייב ועיין בכסף משנה ותמה אני שלא עמדו בכ"ז נ"כ הר"מ וס' הריב"ש אין בידי לעיין בו דאפשר עמד על זה ולפלפל בפ"ר דלא ניחא ליה ואם הוא דוקא גבי שבת או בשאר איסורים ג"כ הדברים עתיקים והוא עיון עמוק. אח"ז ראיתי בספר מחנה אפרים בהגהות על הר"מ שהקשה על הכסף משנה כאן דכתב אפילו באדמה המשרת כ' רבינו דאינו לוקה מפני שא"מ וכו' וכ' הוא וז"ל אינו כן דהא סורק במסרק דנתכוין להשיר ואפ"ה אינו לוקה וטעמא משום דאדמה הוי כעין סם וסם נלמד מאדמה וכו' ע"ש ודבריו ג"כ אינם מובנים שהקשה דסורק הוא מתכוין ולמה לא ילקה וכ' וטעמא דאדמה וכו' מכל מקום קשה למה לא ילקה במסרק דלא הוי כסם ואין לדבריו הבנה ע"ש. על כל פנים נלמד מדבריו דאדמה הוי כעין סם אם כן נוכל ליישב דברי הר"מ דסבירא ליה אבל לא יסרוק במסרק ולא יחוף באדמה מפני שמשרת את השער ודאי ואם עשה כן אינו לוקה עכ"ל נוכל לומר דמ"ש ואם עשה וכו' קאי על החופף באדמה ואינו לוקה מפני שהוא כסם אבל לא קאי על סורק ובמסרק לוקין. אך מכל מקום לשון הר"מ לא משמע כן ובדברי הרהמ"ח נוכל יותר להעמיס בלשונו דדוקא על האדמה אין לוקין אבל במסרק לוקין אך בדברי הר"מ נראה קצת דקאי על שניהם ע"כ צ"ע כעת כל דברי הר"מ. ועוד חזון למועד בעזה"י. נ"ל פשוט הא דמבואר בש"ס ובר"מ פ"ב כאן דקטן שהדירו אביו בנזיר אם גלח או גלחוהו קרוביו שהרי נעשה מעשה שגלה דעתו שאינו רוצה בנזירות או קרוביו אינם רוצים אינו נזיר וכו' היינו דוקא אם גלחוהו בדרך שאסור לנזיר שייך גילוי דעת אבל אם גלחוהו בדרך שאינו אסור בנזיר א"ז גילוי דעת אם כן אם שיירו כדי לכוף ראשן לעיקרן לדעת הר"מ דאין איסור כלל אין זה גילוי דעת. אך לדעת התוס' דעוברים בעשה הוי ג"ד. אך במקום שעובר רק בעשה כגון לדעת התוס' או סך נשא לדעת הר"מ וגלחוהו קרובים כיון דאין עליהם איסור לגלח רק עשה וכתבתי לעיל דעשה הוא רק על הנזיר אם כן על אחר ליכא עשה ואי כיון דמכשיל לקטן בידים לשיטת הסוברים דבעשה מותר להאכיל הקטן בידים ע' באו"ח סי' רס"ט אם כן אין אחר עושה שום איסור במגלח נזיר קטן אם כן אפשר אינו נקרא ג"ד כלל דמה איכפת להו בגילוח כיון שאין עושים שום עבירה בגילוח אפשר בכה"ג לא הוי ג"ד כלל אם כן אפשר במקום דלא הוי אלא איסור עשה כגון סך נשא לדעת הר"מ ושלא כמעין תער לדעת התוס' אין גילוי דעת ובאתי רק לעורר. לעיל כתבתי באיסור נזיר ל"ש כולל בזה לא קשה ג"כ קושית הש"א וכן כפות תמרים שהקשו ל"ל לרבנן ריבוי מיין וכו' לאסור יין מצוה כיין הרשות כגון שנשבע שאשתה ואח"כ אמר הריני נזיר דאסור לשתות עיין בנזיר דף ג' הא בלאו הכי הוי כולל יין אחר או חרצנים ודעת הירושלמי אף בביטול מצוה שייך כולל גבי שלא אוכל מצה דכולל מצה דרשות והדברים עתיקים. ולפמ"ש ניחא דל"ש כולל כלל דאין נזירו' לחצאין ע"כ צריך ריבוי מיין וכו' ויש חילוק בין נידון זה שנשבע שישתה ואחר קיבל עליו נזירות דחל מטעם ריבוי דקרא דאם שתה ועבר על נזירותו לוקין דהנזירות הי' חל עליו ואסור לשתות ככל נזיר אבל בנשבע שלא ישתה ואחר קיבל נזירות דכתבנו לעיל דהוי נזיר בלא כולל דחל לקוברו וכו' דהאיסור חל כמו אחות אשה דמתלי תלוי וקאי ולא הוי נזירות לחצאין רק לענין מלקות באמת אינו חל כלל דאין אחע"א ואם עבר ושתה אינו לוקה משום לאו דנזיר רק משום שבועה וכ"ז ברור:

1 רבי שמעון אומר נזיר חופף ומפספס כו' - ומיירי בנתר וחול דתנן בתר הכי בפ' ג' מינין נזיר דף מב. ר' ישמעאל אומר נזיר לא יחוף ראשו באדמה לפי שמשיר את השער:

2 אבל לא סורק - התם מפרש טעמא משום דלהשרת נימין המדולדלות מתכוין:

1 הגהות חדשות על ספר מצוות קטן פתח ↗

ולא יחוף באדמה. שם בנזיר מתניתין ר' ישמעאל אומר לא יחוף באדמה מפני שמשיר את השיער ופוסק כן הרמב"ם והסמ"ג משו' דנראה דאין חולק בזה על ר' ישמעאל וכן משמע מדברי התוספות בפ' במה טומנין דמהכא משמע לי' להש"ס שם דרישא דמתניתן נזיר חוכף כו' דמיירי בנתר וחול ומשום דע"ז אמר ר' ישמעאל דדוקא נתר וחול הוא דשרי אבל לא אדמה מפני שמשיר את השיער ודאי וגם בגמרא שם בנזיר קבעי לה הש"ס אליבא דר"י ומשום זה פסקו כמותו ומשמע שם בש"ס ומדברי הרמב"ם והסמ"ג דאם איכא אדמה דידעינן בה דאינה משרת את השער מותר ולא גזרינן אטו אדמה המשרת את השער ודאי ועיין שם:

2 שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר פתח ↗

אבל לא סורק. עי' בקונט' וכ"פ הר"ב וכ"נ מדברי הרמב"ם פ"ה מה"נ הלכה י"ד בסופו לא יסרוק במסרק ולא יחוף באדמה מפני שמשרת את השער ודאי. וכן פירש"י מס' שבת דף נ' ע"ב אבל לא סורק מפני שמשרת שער ודאי. ושם דף פ"א ע"ב סיים בה ומודה ר"ש בפסיק רישי' ע"ש וקשה דלא משמע כן בבבלי בסוגיין דקאמר כולה ר"ש וכל המסרק להסיר נימין המדולדלין קמיכוין וכן פי' רש"י ותוס' דטעמא משום דקמיכוין ולא משום פסיק רישי' ונפקא מיניה שאם התרו בו ואומר שאינו מכוין להסיר שער אלא לחכך במסרק למ"ד דחייב סורק משום דקמתכוין הכא פטור ולמ"ד דהוי פסיק רישי' חייב. ונראה שזהו כוונת תוספות שבת דף נ' שכתבו אבל לא סורק התם מפרש לה כל הסורק להסיר נימין המדולדלות קמיכוין ע"כ נראה דכונת' להקשות אפרש"י וכמ"ש ונראה דמפרשים כל הסורק להשיר נימין המדולדלים קמיכוין וכיון שכן מסתמא אינו סורק אלא בכח והוי ליה פסיק רישי' וזה ברור והריב"ש סימן שצ"ד דחק מאוד בדברי רש"י ע"ש. וראיתי להרב בא"מ שכתב בזה דברים שאינן. גם מ"ש ראיה מדברי תוספות. אינו שכן מנהגם שחולקים וארש"י ואינן מזכירים דבריו. ומ"ש הוא הנכון:

« תוספות על שבת נ׳ ע״א:י׳ תוספות על שבת נ׳ ע״ב:ג׳ »