תוספות על שבת ק״ז ב:ז׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« תוספות על שבת ק״ז ע״ב:א׳ תוספות על שבת ק״ז ע״ב:י״א »

1 שבת פתח ↗

וְהָתַנְיָא: טִפּוּיִין וּבֵיצֵי כִינִּים! מִינָא הוּא דְּמִיקְּרֵי ״בֵּיצֵי כִינִּים״. וַהֲרֵי פַּרְעוֹשׁ דְּפָרֶה וְרָבֶה, וְתַנְיָא: הַצָּד פַּרְעוֹשׁ בְּשַׁבָּת, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר! אָמַר רַב אָשֵׁי: צֵידָה אַהֲרִיגָה קָרָמֵית?! עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, אֶלָּא דְּמָר סָבַר: דָּבָר שֶׁאֵין בְּמִינוֹ נִיצּוֹד — חַיָּיב, וּמָר סָבַר: פָּטוּר. אֲבָל לְעִנְיַן הֲרִיגָה — אֲפִילּוּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מוֹדֶה.

2 שבת פתח ↗

7 הצד את הפרעוש כו' ר"י פוטר - משמע דפטור אבל אסור ואומר ר"י בשם הרב פורת דאפ"ה אם נושך האדם מותר ליקחנו ולהשליכו מעליו דמשום צער שרי אבל אם הוא באותו ענין על האדם שאינו ירא שינשכנו כגון על סרבלו מבחוץ אסור ליטלו אבל יכול להפילו מעליו:

8 יש ספרים דגרסי מ"ט מחייב רבי אליעזר לאו משום דפרה ורבה ושיבוש הוא דהא אפילו בכינה מחייב רבי אליעזר ופרעוש נקט לרבותא דרבי יהושע דאפילו פרעוש פוטר ושינויא נמי דמשני לא משמע דגריס ליה ור"ת נמי מחקו מספרו:

1 שו"ת במראה הבזק חלק שמיני פתח ↗

אם תִּקָּן סוג של מקק=ג'וק מסתובב בבית ואי אפשר לסלקו עם מקל, והדבר מפריע לבני הבית לסעוד בסעודת שבת - אסור לצודו1איסור צידת התיקן הוא מדרבנן מכיוון שהתיקן אין במינו ניצוד, וכמבואר בגמרא שבת קו ע"ב שלדעת חכמים הצד בעל חיים שאין במינו ניצוד פטור אבל אסור, וכן פסק הרמב"ם הלכות שבת י, כד והשולחן ערוך או"ח שטז, ג. אמנם מצאנו מקרים שהתירו צידה האסורה מדרבנן בשביל מניעת נזק וצער, כגון לצוד נחשים ורמשים המזיקים כדי שלא ינשכו אותו שבת קז ע"א, רמב"ם הלכות שבת י, כה ושולחן ערוך או"ח שטז, ז וכן צידת פרעוש הנמצא על בשרו ועוקצו תוספות שבת קז ע"ב ד"ה הצד את הפרעוש, רא"ש שבת יד, א, שולחן ערוך או"ח שטז, ט. ועיין משנה ברורה סי' שטז ס"ק לז שנחלקו הפוסקים אם אינו על בשרו אלא על חלוקו מבפנים וירא שיעקצנו, אם גם כן מותר, ואם כן היה מקום להקל גם משום צערם של הסועדים, אך למעשה נראה שרק משום צער הגוף התירו, כגון למנוע נשיכה או עקיצה, אך לא משום צער של חוסר נוחות. , אבל מותר לומר לגוי לצודו ולהוציאו2כפי שנתבאר, צידת התיקן אסורה מדרבנן בלבד, ואם כן משום צער אפשר לומר לגוי לצודו וכדברי השולחן ערוך או"ח שז, ה: "דבר שאינו מלאכה, ואינו אסור לעשות בשבת אלא משום שבות, מותר לישראל לומר לגוי לעשותו בשבת, והוא שיהיה שם מקצת חולי, או יהיה צריך לדבר צורך הרבה, או מפני מצוה. כיצד? אומר ישראל לגוי בשבת לעלות באילן להביא שופר לתקוע תקיעת מצוה או להביא מים דרך חצר שלא עירבו, לרחוץ בו המצטער. ויש אוסרין". הוסיף הרמ"א: "ולקמן סי' תקפז פסק להתיר, ועיין לעיל סי' רעו דיש מקילין אפילו במלאכה דאורייתא, ועיין שם סעיף ג". . אם אין גוי, ובין הסועדים המצטערים ישנו קטן פחות מגיל מצוות, מותר לתת לקטן לצודו ולהוציאו3על פי דברי ר' עקיבא איגר שהובאו בביאור הלכה סי' שמג ד"ה מדברי סופרים: "כתב בתשובת רבינו עקיבא איגר על דבר טלטול הספרים לבית הכנסת במקום שאין עירוב על ידי תינוק, אי יש לסמוך בזה על הרשב"א דאיסור דרבנן ספינן ליה בידים. והשיב דזה אינו, דהא הר"ן כתב בפרק כל כתבי להדיא דאף להרשב"א ספינן ליה רק לצרכו ולא לצרכנו, ואדרבה מחינן בידים. ויש תקנה ליתן להתינוק חומש וסידור שישא לבית הכנסת לצורך עצמו, להתפלל ולשמוע קריאת התורה, וממילא יצטרף הגדול עמו להתפלל יחד". ולפי זה אפשר לומר לקטן שיצוד את התיקן ויסלקנו אם התיקן מפריע גם לקטן ונמצא שעושה כן לצורכו.אמנם בספר לוית חן סי' שמג העיר שרבו החולקים על ר' עקיבא איגר, ובפרט הנוקטים כדעת השולחן ערוך שפוסק כרמב"ם שאסור להאכילו איסור דרבנן אפילו לצורכו של הקטן, ולא כדעת הרשב"א שהתיר. ומכל מקום מאחר ומצאנו שהתירו צידה האסורה מדרבנן במקום צער, אלא שלא ברור לנו שאף משום צער כזה התירו, וכפי שנתבאר, בוודאי בקטן אפשר לסמוך על דעת ר' עקיבא איגר והמשנה ברורה. .

« תוספות על שבת ק״ז ע״ב:א׳ תוספות על שבת ק״ז ע״ב:י״א »