תוספות על נזיר י״א ב:ט׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« תוספות על נזיר י״א ע״ב:ח׳ תוספות על נזיר י״א ע״ב:י׳ »

9 תָּא שְׁמַע: ״וַאֲנִי וְעָלַי לְגַלֵּחַ נָזִיר״, אִם הָיוּ פִּקְחִים מְגַלְּחִין זֶה אֶת זֶה. מִדְּקָאָמַר ״וַאֲנִי וְעָלַי״ — שְׁמַע מִינַּהּ וַאֲנִי אַפַּלְגֵיהּ דְּדִיבּוּרָא אָמְרִי. אִין, אַפַּלְגֵיהּ דְּדִיבּוּרָא מַשְׁמַע, מִיהוּ: אַרֵישָׁא, אוֹ אַסֵּיפָא? מִינָּה, מִדְּקָאָמַר ״וְעָלַי לְגַלֵּחַ״, שְׁמַע מִינַּהּ: ״וַאֲנִי״ — עַל תְּחִילַּת דִּיבּוּרָא מַשְׁמַע.

פירוש תוספות על נזיר י״א ב:ט׳

9 מדקאמר ואני ועלי ש"מ - אם לא אמר שני הדבורים דפלגא דדיבור' משמע:

10 ומינה - כלומר גם זה תיפשוט ממתניתין מדקאמר ועלי לגלח ש"מ ואני על תחילת דיבורו משמע:

« תוספות על נזיר י״א ע״ב:ח׳ תוספות על נזיר י״א ע״ב:י׳ »