תוספות על קידושין כ״ב ב:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« תוספות על קידושין כ״ב ע״א:ב׳ תוספות על קידושין כ״ב ע״ב:ח׳ »

1 מעדני יום טוב על ברכות פתח ↗

דורשי חמורות. כתב בספר חכמת שלמה מלשון חומרתא שהוא לשון קשר וי"מ שהוא מלשון חומדתא והוא מרגלית כלומ' שהיו דורשים סתרי תורה עכ"ל ונ"ל דלי"מ גר' המורתא בה"א וכן ראיתי בערוך ערך המר שהומר הוא מרגלית עוד פירש שם בערוך שהיא כמין מעשה שכן קורין המעשה בלשון ארמית וכן יפגשו זה את זה אומר לחבירו מאי אהמרך כלומר מאי אגרך ומאי טיבך ומאי מעשיך ע"כ ובתוספות פ"ק דקדושין דף כ"ב הביאו שני הפירושים של הערוך והראשון פירש"י שם צרור מרגליות:

2 חכמת שלמה פתח ↗

תוס' בד"ה מה נשתנה כו' ת' שנה כו' נ"ב ואני קבלתי בעבור שהקב"ה גזר עליהם ת' ומחיבתם דילג על הקץ כדי למהרם לעבודתו והתחיל למנות הת' משנולד יצחק וק"ל:

2 הגהות על מסכת עבדים פתח ↗

עי׳ תוס' קידושין דף כ״ב ב׳ ד״ה מה:

3 קידושין פתח ↗

רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי הָיָה דּוֹרֵשׁ אֶת הַמִּקְרָא הַזֶּה כְּמִין חוֹמֶר: מָה נִשְׁתַּנָּה אֹזֶן מִכׇּל אֵבָרִים שֶׁבַּגּוּף? אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֹזֶן שֶׁשָּׁמְעָה קוֹלִי עַל הַר סִינַי בְּשָׁעָה שֶׁאָמַרְתִּי: ״כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים״ – וְלֹא עֲבָדִים לַעֲבָדִים, וְהָלַךְ זֶה וְקָנָה אָדוֹן לְעַצְמוֹ – יֵרָצַע.

4 כמין חומר. פירש הקונטרס צרור מרגליות או בשמים שתלוי בצואר נשים לתכשיט ור"ת פירש חומר מעשה וכן פירש הערוך בלשון ערבי כשאומר לחבירו מה מעשיך אומר לו מה חמרך:

5 מה נשתנה אזן - יש במדרש דמרצ"ע בגימטריא ד' מאות שנה ולפי שהיו ישראל עבדים ארבע מאות שנה וגאלם הקב"ה והלך זה וקנה אדון לעצמו לפיכך ירצע במרצע העולה כך:

2 חידושי הלכות פתח ↗

תוס' בד"ה מה נשתנה כו' דמרצע גימטריא ד' מאות כו' עכ"ל דבגמ' דקאמר מה נשתנה אוזן כו' ליכא טעמא אלא למה תהיה הרציעה באבר האוזן ולא באבר אחר אבל על הרציעה טעמא אחרינא אית ביה משום דמרצע בגימטריא ד' מאות כו' ובהכי ניחא דלא קשה אהא דקאמר אוזן ששמעה כו' למה לא נאמר כן גם במצות אחרות שנאמרו בסיני וק"ל:

2 פרדס יוסף פתח ↗

במרצע. רש"י אוזן ששמעה עה"ס כו', עתוס' קידושין כ"ב: ד"ה מה דמרצע גימ' ת', ולפי שישראל הי' עבדים ת' שנה, ובהמקנה כ' דאותיות אחר מרצע משק"ף רומזת על נתינת דם על משקף, ואותיות לפני מרצ"ע, לפני מ"ר הם ל"ק, גימ' ב' פעמים מזוזה, רמז על נתינת דם על שני המזוזות, ואותיות לפני צ"ע ס"פ רומז לדם אשר בסף, והוא סודות נעלמים כחומר וצורה שחומר מלבוש לצורה וצורה נעלמות בו לכן אמר שדרש כמין חומר, וע' או"ח ולוי"ח. ובאזור אלי' סי' קצ"ח כ' עפמ"ש חז"ל האוזן לגוף כקנקל לכלי וע"י אוזן חיים כל האברים ששומע ד"ת כו', ותורה הוא המצות רמ"ח נגד אברים ועבד פטור ממצות, ולפי שהלך ומכר עצמו לעבד ונפטר ממצות ורצע באוזן שהוא מקור לקניית החיים, וכ"כ בחידושי מהר"א עה"ת. ויש להמתיק עפמ"ש בואתחנן ה' י"ט קול גדול ולא יסף ות' ולא פסק, כי נשמעה באופן שתהי' השמועה לעולם בלי שום הפסק ואם היינו במדרגה זאת הי' צלצל הקול תמיד כמו אז, אך בעוונינו נבדל הקול, וז"ש אוזן ששמעה עה"ס דוקא, ועתה אינה שומעת עוד לכן תרצע להיות זוכרת השמועה לעולם, וע' המקנה דט"ו, דאם יש לו לזון עצמו ומכר עצמו אפי' בדיעבד ל"מ כמקח שנעשה באיסור בחו"מ ר"ח:

« תוספות על קידושין כ״ב ע״א:ב׳ תוספות על קידושין כ״ב ע״ב:ח׳ »