תוספות על כתובות קי״ב ב

מהדורה: מהדורת וילנא

2 כתובות פתח ↗

אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא: דּוֹר שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא — קָטֵיגוֹרְיָא בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים. כִּי אַמְרִיתַהּ קַמֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל אֲמַר צֵירוּף אַחַר צֵירוּף, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעוֹד בָּהּ עֲשִׂירִיָּה וְשָׁבָה וְהָיְתָה לְבָעֵר״. תָּנֵי רַב יוֹסֵף: בָּזוֹזֵי, וּבָזוֹזֵי דְבָזוֹזִי.

3 כתובות פתח ↗

אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב: עֲתִידִין כׇּל אִילָנֵי סְרָק שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּטְעֲנוּ פֵּירוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי עֵץ נָשָׂא פִרְיוֹ תְּאֵנָה וָגֶפֶן נָתְנוּ חֵילָם״.

4 כתובות פתח ↗

הֲדַרַן עֲלָךְ שְׁנֵי דַּיָּינֵי גְזֵירוֹת וּסְלִיקָא לַהּ מַסֶּכֶת כְּתוּבּוֹת

1 דור שבן דוד בא - איידי דאיירי בברכת העולם הבא דהיינו לימות המשיח נקט לה נמי הכא:

2 עתידין כל אילני סרק שבארץ ישראל שיטענו פירות כו' - לפי שרוצה לסיים בדבר טוב נקט לה הכא ולא קאמרה לעיל דאיירי בהני מילי:

3 הדרן עלך שני דייני גזירות

2 שו"ת בני בנים פתח ↗

ג ביתר בירור כתב מהרש"ל בספר ים של שלמה במסכת קדושין פרק ד אות כה בהקדמה.*הדברים נכתבו בהקדמה, ומנין שההקדמות הן של מהרש"ל ואינן הוספות שכתב מדפיס טועה? ברם, ממה שכמה הקדמות נכתבו בלשון "בארנו" וכיוצא בו בלשון ראשון מבואר שגם הן מהמרש"ל: ראה לדוגמה בהקדמות לים של שלמה ביבמות סוף פרק ו, גיטין פרק ד אות לא, וביצה פרק ב אות כו, וראה בבני בנים חלק א עמוד לה בהג"ה ובהערות שבסוף חלק ב. גם דברי תלמידו הלבוש במנהגים, התואמים את דברי הקדמת היש"ש בקדושין, מאשרים את החזקה שאכן ההקדמה היא מדברי מהרש"ל. וכן להפך, דברי ההקדמה מחזקים את דברי לבוש. ושלא כמי שכתב לפני שבעים שנה שדברי מנהגי הלבוש הם של תלמיד טועה ואינם מהלבוש, ראה בבני בנים חלק א שם סימן ז וסימן לה. ויש להעיר שרחוק הוא עד שכמעט מן הנמנע שדברים בכתב שנתקבלו על ידי כלל ישראל למשך מאות בשנים יתגלו כדברי תלמיד טועה. כמעט כל נסיונות האחרונים להוכיח כן אינם מוכרחים. דוגמה לכך בשו"ת מהרי"ט חלק ב חלק יורה דעה סימן כח וכן בחידושיו למסכת קדושין, שכתב שדברי רבנו חיים בתוספות כתובות קיב, ב ש"עכשיו אינו מצוה לדור בא"י דיש כמה מצוות התלויות בארץ... דאין אנו יכולין להיזהר בהם" אינם מן התוספות אלא תלמיד טועה כתבם. ברם, הגם שכל הפוסקים ראשונים ואחרונים דחו את דברי רבנו חיים אלה מההלכה, מכל מקום קודם למהרי"ט לא עלה בדעת אחד מהם לאמר שאינם באמת דברי התוספות כולל אביו של מהרי"ט בשו"ת מבי"ט חלק א סימן קמה. וראה בשו"ת יוסף אומץ סימן נב שתרץ את קושיות מהרי"ט על רבנו חיים ובמה שהארכתי בבני בנים חלק ב סימן מב. דוגמה נוספת. בשו"ת אגרות משה חלק אבן העזר חלק א סימן סג כתב על תוספות הרא"ש במסכת נדה ג, א לענין הנחת המוך לאחר תשמיש שאינם אלא מתלמיד טועה, אך לא ראה תוספות הרא"ש ביבמות יב, ב שגם שם כתב הרא"ש כן. וראה בבני בנים חלק א סימן ל שתרצתי את הקושיות והסתירות על ידי החילוק בין דברי תוספות הרא"ש בבאור דעות אחרים לבין דברים לפי דעת עצמו. יבואר הכל מה שעיניו רואות וגם שמושל ביצרו ויכול להתגבר עליו, מותר לו לדבר ולהסתכל בערוה ולשאול בשלומה, ועל זה סומכים כל העולם שמשתמשים ומדברים ומסתכלים בנשים.

« תוספות על כתובות קי״ב ע״א:י״ח