תוספות על כריתות ט׳ ב

מהדורה: מהדורת וילנא

« תוספות על כריתות ט׳ ע״א:י״ג תוספות על כריתות י׳ ע״א:י״א »

1 צפנת פענח על משנה תורה, הלכות כלאים פתח ↗

הלובש כלאים כו'. הי' לבוש כו'. עיין בכ"מ. והנה לפי המבואר מלשון רבינו כך דבשהיה לחוד אינו מחוייב רק אם שהה כדי לפשוט וללבוש כל הבגד אבל אם פשט ולבש אז די גם אם הוציא ראשו דזה גם כן מיקרי פשיטה ולבישה ועיין בכריתות דף ט"ו ע"א בפלוגתא דרבה ור"י גבי קצר וקצר לר"א דאמר שם דגבי קצירה אפשר לערב שני גרוגרות בב"א ע"ש ור"ל כך דהנה עיין בהוריות דף ד' ע"ב דהוה שם בעיא גבי אין שבת בשביעית אם הורו אם זה הוה כמו עקירת הכל או כמו עקירת מקצת ע"ש ובאמת זה תליא בהך מחלוקת דכריתות דף ט"ז אם שבתות כגופין דמיין ע"ש אך רבינו ז"ל בהל' שגגות פ"ז ס"ל דמה דאמרינן כגופין דמיין זה רק אם עשה בכל שבת ושבת ולד אחר רק דהוא שם אחד וכן הוא בירושלמי פ"ז דשבת עכ"פ פליגי אם הדין של שבת הוא דבר פרטי על כל שבת ושבת או דבר נמשך וגם אם זה תליא בהזמן או על האדם ועיין בירושלמי יבמות פ"י סה"ג כשהורו עד ה' שנים ואמר שם דזה לא מיקרי עקירת הגוף אף דבאמת עקרו כל איסור א"א ולא דמי להך דשם גבי שבת וגבי ע"ז ובירושלמי שם גבי תפילין דשם לא אמר שאין זה הדבר רק שלזמן מותר משא"כ גבי א"א וע"כ צ"ל דמ"מ לא עקר לגמרי. והנה מדברי רבינו בהל' שגגות פי"ד ה"ב נראה דס"ל דגבי השתחוי' והוצאה מרשות לרשות ושומרת יום הוה כמו עקירת הגוף אבל שאר אבות מלאכות או שאר עבודות בע"ז לא מיקרי עקירת הגוף וגבי חרישה בגמרא דילן הוה זה בעיא ואף דגם חרישה יש על זה פסוק בפ"ע הך דבחריש ובקציר ולשיטת רבינו גם הך לאו דלא תעשה מלאכה אתה ובהמתך כמ"ש רבינו בהל' שבת פ"כ ועיין תוס' שבת דף ס"ט וכן הבערה וע"ש דף ע' ע"א בתוס' וצ"ל לשיטת רבינו דכל היכא דזה הוה דין חדש כמו גבי השתחוי' דחייב אף שאינו כעין פנים ואין דרכה וגבי שומרת יום ג"כ דא"צ ז' ימים וגבי הוצאה דבלא האדם אין עלי' שם מלאכה כלל ולכך הוה מלאכה גרועה עיין ריש שבת ותוס' שבת דף צ"ד ועירובין דף י"ז ע"ב וכ"מ ולכך הוה גוף בפ"ע. והנה גבי זמן עיין שבת דף קל"א גבי ציצית ומזוזה דהוא דבר דאין קבוע לו זמן אם זה יש לתלי' בזמן או לא וכן נ"מ למ"ד ביבמות דף ע"ב דמילה שלא בזמנה מותר למול בלילה יוצא דופן למ"ד שבת דף קל"ה דיכול לימול מיד אם מותר לימול בלילה אם זה לא הוה בגדר זמן או כולו זמנו הוא וכן לפדיון הבן דשם הוה כמו דאמרינן בשבת דף קל"ב ע"א מכאן ואילך זמנו הוא אם זה מיקרי זמנו או לא ועיין בזבחים דף צ"א כמאן דשחיטי תרווייהו דמי וכ"כ בזה במ"א וא"כ נמצא כך דלפי מה דמסקינן בהוריות שם דזה הוה רק כמו מקצת נמצא דזה הוה חד פעולה נמשכת ומקצת זמן הוה מקצת הפעולה ובירושלמי שם בפ"א ה"ג בתחילה ס"ד דאם הורו דכגרוגרת אחת מותר ושתי גרוגרות אסור הוה כמו הורו לעקור כל הגוף ואח"כ מסיק שם דזה לא הוה רק עקירת מקצת ומשמע שם כך דרק אם הורו גבי ע"ז היום עובדה ולמחר בטלה ר"ל דבאופן זה תעבוד שלמחר תבטלה אם הוה עקירת מקצת אבל בל"ז הוה כמו עקירת הכל דאותו היום הוא עיקר לגמרי וכן גבי השתחואה וגבי הוצאה אם הורו דשתי גרוגרות אסור וגרוגרת אחת מותר ר"ל דרק אם אינו רוצה אח"כ להשלים אבל אם רוצה להשלים גם זה אסור וכעין דאמרינן בירושלמי תרומות פ"ו ה"א דמודה ר"ל בעתיד להשלים אף דס"ל דחצי שיעור מותר מה"ת א"כ חזינן דס"ל דהכמות הוא האיכות לא בגדר הצטרפות זה רק כשמתחילה אינו רוצה להשלים אז הוה זה כמו מין אחר אבל אם רוצה להשלים אף ביותר מכדי א"פ חל שם האיסור עליו רק דאין בו חיוב וכן גבי גדר זמן עיין נדה דף ל"ג ע"א דבועל נדה אף ביום אחרון טמא ז' ע"ש ואם בעל זבה בת ראי' אחת או שתים אינו טמא רק יום אחד כמותה כמ"ש הראב"ד ז"ל בפי' לתו"כ סוף פרשת מצורע ע"ש. והנה עיין במ"ש רבינו בהל' שגגות פ"ז ה"ט והי"א מבואר שם דרבינו מחלק בין אם אכל חתיכה אחת דהוא מחזיק שני זיתים דאז אין שם שני זיתים עליו כלל ובין אם אכל שתי חתיכות יעויין שם דאז הפרשות מחלק ועיין בתוס' שבת דף צ' ע"א ד"ה המוציא ע"ש וכן מה דאמר בכריתות דף ט"ו דיכול לערב שתי קצירות בב"א אם ר"ל שיהיו שני הגרוגרות מפורדים וקצרן בב"א או שהוא דבר אחד ממש וכן הך דמנחות דף ס"ד גבי שלש בעוקץ אחד אם ר"ל ג"כ כן ועיין בשבת דף צ"ז ע"ב מה דמחלק שם בין שם משמעון לזריקה דד' מח' משום דלא מיקרי זריקה רק בשעת הנחה וא"כ לא הוה בזריקת ח' זריקת ד' והוה כמו דאמרינן בכריתות שם דגבי ביאה א"א לערב שתי ביאות בהדדי ר"ל דאין שייך לומר ביאה שני' רק אם יש הפסק אבל בלא הפסק אינו כלום והוה חדא מילתא וה"נ גבי זריקה דכל זמן שלא הניח אין עליו שם זריקה כלל ולא שיור כלל ועיין בכתובות דף ל"א וכן ר"ל בהך דמנחות דף נ"ו ע"א מה דאמר ר"פ אפה לוקה שתים אחת על העריכה ע"ש ברש"י ותוס' ור"ל דעריכה כ"ז שלא נאפה אין עלי' שם כלל כיון דאין בו גמר ועיין תוס' ע"ז דף נ"ה ע"ב ד"ה אבל וכ"כ בזה. ומה דאמרינן בשבת דף ע"ג דאף לאביי דס"ל דהיכא דמכוון לחתיכה דהיתירא לא הוה מתעסק וגבי אכילה כה"ג לא משכחת רק אם כסבור רוק הוא ע"ש ברש"י ובדברי רבינו בהל' שגגות פ"ב ה"ז שכתב זה שבפיו רוק כו' ע"ש ור"ל משום דמבואר בעירובין דף צ"ט דכל זמן שלא נעקר הרוק מפיו אין עלי' שם דבר אחר כלל ע"ש ברש"י ובמ"ש התוס' חולין דף פ"ז ע"ב ושם דף ס"ז ע"א היינו רביתי' ובזבחים דף י"ט ע"א ר"ל דלא מיקרי דבר אחר כלל אך מדברי רבינו בהל' טומאת אוכלים פרק ט"ו הלכה ז' מבואר שם דהטעם משום דהוה כמחובר ע"ש עכ"פ הטעם משום דאין עליו שם דבר כלל ולשיטת רש"י בשבת שם משום דלא הוה אכילה כלל אף דבאמת באיסור אם עשה כן חייב בבליעה בלבד כמבואר חולין דף ק"ג ע"ב וכתובות דף ל' ע"ב ועיין תוספות עירובין דף כ' ותו"י יומא דף פ' וכ"מ וצ"ל דאז יש עליו שם אכילה וה"נ גבי זריקה ג"כ כן. וכעין מה דאמרינן במנחות דף י"ד ע"ב הכתוב עשאן גוף אחד כו' ר"ל דאם לא חלקן הוה ד"א ואם חלקן הוה שני דברים. ועיין חולין דף ק"ב ע"ב גבי זה לפי מחשבתו וזה לפי מחשבתו וכה"ג מבואר בזבחים דף פ"ב ע"ב דהיכא דחשיב עליו להכניסו לפני ולפנים לא מיקרי הכנסה מה דהכניסו לפנים והטעם דכ"ז דלא הפסיקן לא הוה הכנסה כלל והא דלא מוקי שם כגון שבהיכל נכנס בדרך משופש ואחר כך הכניסן לפני ולפנים או די"ל דזה תליא בהך בעיא דשם גבי פר העלם דבר או כעין מ"ש התוס' ב"מ דף פ"ח ע"א דצריך שיכנס מתחילה לחצר ואחר כך לבית ואז קובע וה"נ צריך שיכנס מתחילה להיכל ואח"כ לפני ולפנים ועיין בהך דפסחים דף צ"ה ע"ב גבי דחקו טמאי מתים כו' כל היכא דקרינן כו' ובעירובין דף ק"ד ע"ב. ועיין במה דמבואר בירושלמי שבת פרק י"ג ה"א דהכל מודים דאם כותב את השם אינו חייב עד שישלים ומשום דהנה בירושלמי שם במחלוקת דר"א ור"י גבי כתב אות אחד בחול ואות אחד בשבת קמבעיא שם אם הטעם משום דאינו ראוי להצטרף ע"ש ור"ל דזה תליא אם החיוב משום הכתיבה שתי אותיות או משום שעשה שתי אותיות ועיין מ"ש בזה בח"א בהל' שבת משום דכתיבה לא הוה רק אם כותב שתי אותיות אך מ"מ ס"ל לר"א גבי אחת על האריג ע"ש בכריתות דף י"ז ע"א ברש"י ד"ה ר"א דמפרש דלא כשיטת הירושלמי והטעם דס"ל דגבי אות אחד בחול ואות אחד בשבת אף אם נימא דהכתיבה של האות השני הוה כאילו כתב גם הראשון מ"מ הא בעי לזה דיו שיעור לכתוב שתי אותיות ובהדיו שכתב בעת הראשון שכתב בחול כעת א"א לכתוב כיון שנתייבש כבר כמ"ש רש"י שבת דף פ' לכך ס"ל דפטור וזה שכתב הירושלמי שאינו ראוי להצטרף ומה דמבואר בגמרא דף ק"ד ע"ב דחייב וכן מבואר בתוספתא דביצה בהדיא לגבי כתיבה בפ"ד שם מיירי שהי' כתב הרבה ע"ש ומ"מ מבואר בירושלמי דגבי שם אינו חייב עד שישלים והטעם כך דגבי שם הקדושה לא נגמר עליו רק כשישלים וכעין דאמרינן בזבחים דף פ"ח ע"א אין מוקדשין אלא מלאים ע"ש ואף דיש קדושה גם על מקצת שם עיין בהל' יסודי התורה פ"ו מ"מ נ"ל דמתחילה לא נתכוון רק לכתוב מקצת השם ואחר כך הוסיף עליו ועשאו שלם דאינו כשר בס"ת רק אם מתחילה נתכוון כן להשלים וכעין דאמרינן בזבחים דף פ"ח הנ"ל דבדעתו להוסיף ראשון ראשון קדוש ועי' במס' מקואות פ"ג מ"ד אבל נתכוון לרבות כו'. ובזה יש לבאר כוונת הר"א ז"ל בהל' יסודי התורה שם בהלכה ד' דפליגי עם רבינו בזה אם נתכוון לכתוב שם שדי וכתב שין דלית אף דעדיין לא גמר אסור למחוק דראשון ראשון קדוש ומה דמבואר בגמרא דמותר למחוק זה רק אם לא נתכוון לכתוב רק שין דלית לבד ואף דאם כן ברישא שם גבי כתב אלף למד כו' קשה דפשיטא דזה הוה שם בפני עצמו צ"ל כך דנפקא מיניה היכא דאין מקום לכתוב רק שתי אותיות בלבד ונתכוון לכתוב כולו ולא כתב רק מקצתו אז יש לומר דאין עליו קדושה גם לשיטת הר"א ז"ל ועיין בדברי רבינו פ"ג מהל' פסוהמו"ק ה"כ דמחלק בין כלי עשוי למידה לכלי שרת אז אם דעתו להוסיף ראשון ראשון קדוש אבל בכלי שרת עצמן אינו קדוש רק כשיתמלא השיעור ע"ש והטעם דשם הוה השיעור עצם ולא מצטרף וכל זמן דאין בו השיעור אין שמו עליו כלל ולא קדוש ועיין במנחות דף ק"ב ע"ב גבי הרי עלי שני עשרונות אלו להביא בכלי אחד דאמר שם ג"כ בתוספ' דלא קידשו אך בגמ' שם אמר דקדוש ליפסל ע"ש משא"כ במידה דאז הוה רק לצירוף ושפיר קדוש אם דעתו להוסיף. וגם י"ל דנ"מ למ"ש רבינו שם דאף דאין מקדשין חסרים מ"מ מקדשין ליפסל זה רק במידה של ג' לוגין ונתן בה לוג אבל פחות מזה וכן גבי עשרון חצי עשרון לא קדש כלל כיון דפחות מזה אין מתנדבין גבי שמן וכן מוכח מדברי הגמ' מנחות דף ח' גבי מנחה בלא שמן ע"ש ברש"י אך י"ל דגבי שמן כיון דמשכחת תודה דמתנדב חצי לוג שפיר קדוש ליפסל ועיין מנחות דף ק"ד ע"א בתוס' ד"ה אין מתנדבין מ"ש שם מ"ש מהך דשם דף ק"ג גבי הרי עלי חצי עשרון דצריך להביא עשרון שלם וה"נ כן אך באמת גבי עשרון יש קרא על זה כמבואר במנחות דף פ"ט ע"א ההוא למתנדב מנחה כו' ע"ש ושם דף פ"ז ע"ב גבי שולחן מהו שיקדש קמצים ועיין במ"ש רבינו בהל' מעה"ק פי"ז הי"ד ע"ש. ולכך ס"ל להירוש' בשבת שם דגבי כותב את השם דאינו חייב עד שישלים משום דשם אין שם הדבר עליו כלל עד שישלים והוה כמו כלי שרת הנ"ל דלא מהני דעתו להוסיף וזהו כשיטת רבינו בהל' יסודי התורה גבי שין דלית דאף אם נתכוון לכתוב כולו מ"מ כ"ז שלא גמר את השם אין חל עליו קדושה כלל וכמש"כ אך הר"א ז"ל ס"ל דנהי דאין בו קדושה מ"מ יש בו איסור מחיקה וכעין דאמרינן בשבת דף ס"א ע"ב גבי קמיעין ומה דאמרינן בערכין דף ו' ע"א קדוש לאו דוקא רק דר"ל גדר איסור לגניזה ושאסור לאבדם וכ"כ בזה בח"ב בהל' שבועות ויהי' נ"מ למתפיס בהם דלא אסור אף לשיטת הראב"ד ז"ל. וכן לפי שיטת רש"י במנחות דף נ"ו דאף אם ערך הוא ואחר אפה חייב האופה גם משום עריכה אבל אם העורך הוא האופה אז אין במקצת העריכה שיש בו אפיה שם עריכה בפ"ע ובטלה לגבי עריכה הראשונה וכולה חדא עריכה היא וה"נ כאן לגבי כלאים דאם עשה כך ופשט ראשו ולבש אז יש שם לבישה על זה בלבד וחייב מלקות אבל בשהיה בלבד אז רק חייב אם שהה כדי לפשוט וללבוש את כולה ובל"ז בטלה לגבי לבישה הראשונה וכה"ג מבואר בשבועות דף ט"ז ע"ב גבי נטמא בפנים דשהיה בעי דוקא רק שיעור השתחויה גדולה ובהשתחוה כלפי פנים סגי בכריעה בעלמא ועיין בירוש' בשבועות שם דס"ל דהא דהשתחוה כלפי פנים חייב זה רק אם נכנס לפני ולפנים והשתחוה ומביא ראי' דזה לא הוה כמו כניסה חדשה ועיין בזבחים דף פ"ב ע"ב גבי פר העלם דבר שהכניס דמו לפני ולפנים אם זה מיקרי הכנסה. והנה שם בגמ' מבעי גבי הזה מדמם על הפרוכת ויצא למזבח וחזר והכניסן אם זה מיקרי כמו הכנסה ומלשון רבינו משמע דרק גבי פר יוהכ"פ והטעם משום דמבואר ביומא דף נ"ח ע"ב דגבי פר העלם דבר הי' עומד חוץ למזבח ומזה על הפרוכת לכך לא הוה בו גדר יציאה וגם בירוש' שם ביומא מבואר דיש נ"מ בין הזאה דפר העלם דבר שעל הפרוכת דאז א"צ לכוון כנגד בדי הארון ולכך לא כתיב הקודש משא"כ בשל יוהכ"פ צריך לכוון כנגד בדי הארון וזהו כוונת הירוש' תענית פ"ב לפי שחטאו הלמד והמלמד יוצא לחוץ ויפרסם ר"ל חוץ למזבח וא"כ לא הוה כנגד בדי הארון ועיין במנחות דף כ"ז ע"ב דהוה מחלוקת דר"י ורבנן היכא הוה לפני ולפנים אם תכף מבית לפרוכת או רק לפני הכפורת דר"י ס"ל דדוקא לפני הכפורת ולפי זה י"ל דלר"י בבית שני דליכא ארון לא מחייב אף דלענין פר יוהכ"פ איתרבי משום דלא מיקרי רק מקום המקודש לקודש כמבואר שם וכן אמרינן בירוש' בתענית שם דלכך גבי פר העלם דבר של ציבור לא נקט קודש ובפר כהן משיח נקט קודש עיין בזבחים דף מ"א ע"ב משום דפר כהן משיח לא הוה רק בזמן בית ראשון דאז הוה ארון ונקרא קודש משא"כ פר העלם דבר דהוה אף בבית שני עיין תוס' יומא דף נ"ז וכ"מ ואז לא הי' עליו שם קודש כיון דלא הי' ארון ובזה א"ש ג"כ מה דרבינו פסק בהל' יוהכ"פ פ"ה ה"ד דגם על הפרוכת מעכב הסדר אף דהוא פסק כר"י דרק בעבודה שבפנים מעכב אף דמהך דזבחים דף מ' מבואר להיפך דזה הוה כמו בחוץ ועיין תו"י יומא דף מ' ע"א ד"ה דאקדים ע"ש ורש"י דף ס' ע"א אך ס"ל לרבינו כך דכיון דהא ביומא דף כ"ד ע"ב גבי עבודת סילוק מקיש של היכל לפני ולפנים וגם שם דף נ"א ע"ב ונ"ב מספקא לי' אי קדושת הפרוכת כלפנים או כלחוץ ר"ל משום דהוא בא משני הדברים ויש שם שניהם עליו וכ"כ בזה לעיל גבי מחיצה ושאר דברים וכה"ג ס"ל לרש"י בנדה דף מ"ז ע"ב גבי סימני בגרות דהוה כמו רשות שניהם עלי' וכן הדין בהך דקדושין דף ע"ט גבי תוך ששה חדשים של בגרות ע"ש ברש"י ותוס' אך שם ג"כ לא מחמת ספק רק רשות שניהם בה וכן נ"מ דאמרינן דהויא בוגרת למפרע אך זה רק לדברים שעדיין ישנן בעין ולא למה שכבר הלך וכ"כ בזה בח"א בהל' תשובה וכן ס"ל להירוש' ספ"י דיבמות גבי הבאת שתי שערות מן י"ג ועד כ' דנעשה גדול למפרע וכן ס"ל הירוש' גבי בן סורר ומורה דס"ל דג' חדשים באיש הוה גדר בגרות והקפת הזקן התחתון הוה סימנים ולכך הוה איש למפרע ובזה א"ש הך דשם בסנהדרין דף ע"א ע"ב גבי הקיף עד שלא נגמר דין דאז נתבטל למפרע ובהל' ממרים אבאר זה. אך ר"י דס"ל דלפנים מן הפרוכת ג"כ אין עליו שם לפני ולפנים לכך לדידי' לא מיקרי מתנות שעל הפרוכת מתנות שלפנים ועיין בלשון רבינו בהל' מעה"ק פ"ה הי"ב דגבי פר ושעיר של יוהכ"פ נקט סתם פרוכת ובהל' י"ג שם גבי פרים הנשרפים כ' הפרוכת המבדלת בין הקודש כו' אך בתו"כ פ' ויקרא מבואר להיפך דגם בפר העדה צריך לפני הבדים דוקא ע"ש. והנה באמת רבינו ז"ל בהל' פסוהמו"ק פ"ב הי"ד דייק שם חוץ להיכל ר"ל אף חוץ למזבח ולכך פסק שם דודאי פסול ולא מספק ועיין במנחות דף כ"ז שם אם יש על ההיכל שם קודש והנה בתוס' שם ד"ה להיכל כ' דהשתחוי' הוה גדר עבודה בלפני ולפנים וא"כ י"ל דהוה כמו טמא ששימש. גם י"ל דלכך רבינו ז"ל בהל' מעה"ק הנ"ל מחלק הלשון בין של יוהכ"פ לשל פרים הנשרפים משום דבבית שני אז לכ"ע לא היה צריך להזות כנגד הבדים בפרוכת ושל פרים הנשרפים דשם קאי אפר כהן משיח שם לא הוה רק בבית ראשון כמש"כ. גם י"ל כמש"כ בהל' נזירות דאף דצריך התראה על כל אחד ואחד מ"מ משכחת לה דאם התרה תחילה ואמר שאם תפשוט ותלבוש כך וכך פעמים תחייב כך וכך מלקות חייב ולא צריך התראה לחלק אך זה רק אם עשה מעשה אבל אם שהה צריך דוקא התראה לחלק ועיין בדברי רבינו בהל' שגגות פ"ה ה"ג במ"ש שם דהא דאם בא על הזכר והביא זכר עליו חייב רק חטאת אחת זה רק שהי' גוף אחד ע"ש וקשה דא"כ היך מבואר בסנהדרין דף נ"ד ע"ב דהנרבע לזכר ולבהמה אינו חייב רק חטאת אחת ע"ש ובירוש' שם אמר דאם נרבע לכמה זכרים חייב על כל אחת ואחת אך שם אמר הטעם משום דהם ג"כ חייבים וא"כ גבי בהמה לא שייך זה ועיין סנהדרין דף כ"א ע"ב דבעי קרא לחייב על כל סוס וסוס ועיין חולין דף פ"ב ע"ב גבי או"ב וכבר עמדו על זה התוס' כריתות דף ט' ע"ב ד"ה והיא ועיין ירוש' פסחים פ"ז גבי שבירת עצם בפסח דצריך קרא לחייב על כל עצם ועצם בהתראה אחת ובשבועות דף כ"ב ע"א מחלק שם בין שבועות לקונמות ע"ש בתוס' ד"ה מתוך וברש"י שם דף כ"ה ע"ב ד"ה רבא דצריך קרא למעט דאם אמר שבועה שלא אוכל ואכל פת חטים כו' דאינו חייב אלא אחת ע"ש וגבי שוחט ה' זבחים קי"ל בכריתות דף ט"ו ובדברי רבינו בהל' שגגות פ"ו ה"ב דאינו חייב אלא אחת וצ"ל דנ"מ אם האיסור הוא על הפועל או על הפעולה ר"ל אם איסור גברא או איסור חפצא ובשבועה האיסור על האדם לכך חייב על כל אחת ואחת משא"כ בשאר דברים. וזהו ג"כ ר"ל הגמ' דקדושין דף מ"ג גבי זה נהנה וזה מתחייב ולמה גבי צא הרוג את הנפש ס"ל לשמאי דחייב וגם באמת אם שם רק המשלח חייב אם גם השליח ועיין מ"ש רש"י סנהדרין דף ע"ח ע"א דלא מצינו שיהא שני אנשים חייבים על הריגת אדם אחד ובדברי רבינו בהל' רוצח פ"ד ה"ו דלא ס"ל כן רק כרש"י ב"ק דף י' ע"ב מחמת ספק מדכייל לה בהך דין או שהיו רבים יושבים ויצא חץ ע"ש והוא רק מטעם ספק אך לשיטת רש"י י"ל דכיון דחזינן דגבי נפשות גם מצמצם חייב ה"נ זה המשלח הוה כמו מצמצם וא"כ חזינן דהחיוב הוא לא משום דהוא הרג רק דע"י נהרג ולכך י"ל דגם המשלח חייב אם נימא דיש על זה תורת שליחות וכן למ"ש התוס' בקדושין דמ"ב ע"ב דשוגג יש שליח לדבר עבירה זה רק היכא דהחיוב הוא מה שנפעלת הפעולה רק היכא דליכא שליחות לא מיקרי על ידו ולכך בשוגג דלא שייך לומר דברי הרב כו' או גבי מעילה חייב המשלח עיין תוס' מעילה דף כ"א ע"ב אבל היכא דהחיוב הוא על הפועל פשיטא דאין שייך בזה דין שליח וגבי הקפת הראש דב"מ דף י' ע"ב שם ג"כ גם גרמא חייב והאיסור הוא שלא יהא ניקף על ידו ולא שיהא הוא המקיף וכן גבי קנין כמו שליחות יד וטביחה ומכירה דזהו ג"כ החיוב על מה שהדבר נפעל וזה ודאי לגבי שחוטי חוץ אם ציוה לאחר לשחוט אף אם האחר שוגג ודאי המשלח פטור וכן גבי מזיד אף לשמאי פטור וגם י"ל דלשמאי יהיה זה תליא אם עשו שנים אם חייבים או לא ויהי' נ"מ בין שחיטה להעלאה דגבי שחיטה פטור וגבי העלאה הוה זה מחלוקת בזבחים דף ק"ח ועיין תוס' ב"ק דף מ' ע"א ד"ה שור ודף נ"ג ע"ב ד"ה לענין דהיכא דעשו פעולות נפרדות י"ל דחייבים שניהם על דבר אחד אף בגדר מיתה. ובאמת לכאורה קשה על דברי הגמ' בזבחי' דף ק"ח בהך דהעלה וחזר והעלה אמאי לא אמר דלכך ס"ל לר"י דפטור משום דאזיל לטעמי' דס"ל דגם גבי העלאה שנים שעשו פטור' ועיין בתוספ' דקרבנות פי"ג דגבי שוחט בזה אחר זה פטור דאין לשוחט אחר שוחט ועיין חולין דף כ"ט ע"ב ודף מ' ע"ב אך י"ל דטעם התוספ' משום דכבר נעשה בעל מום אך לפי זה יהיה נ"מ גבי עוף קדשים דשם ליכא בעל מום וא"ש רק המיעט כמבואר בגמ' דשנים ששחטו פטורים וכאן השני פטור ובאמת זה תליא אם החיוב על הפועל או על הפעולה ועיין תוס' שבת דף ג' ע"א ד"ה בעשותה בזה ולקמן בהל' מעה"ק אבאר זה. וגבי מלקות י"ל דנ"מ דאם התרה בו קודם אז אם אמרו לו שיתחייב כך וכך אם יעבור כך וכך אז א"צ קרא ועיין בדברי רבינו בהל' מאכלות אסורות פ"ח ה"ג אך שם י"ל דכיון דקי"ל דאין בגידין בנ"ט הוה כמו שבועה דהוה רק איסור גברא ולכך חייב וגבי סוסים י"ל דמיירי אם לקח כמה סוסים בב"א דהוה כמו פעולה אחת ולכך צריך קרא וזה תליא בהך מחלוקת דסומכוס ורבנן בחולין דף פ"ב אך באמת הך דסומכוס תליא אם מתחיל האיסור גם בזמן שחיטת הראשון ונ"מ היכא דשחטם בב"א אם יש חיוב משום או"ב עיין בלשון רבינו בהל' שחיטה פי"ב ה"י גבי מעוברת דרק משום עובר ירך אמו משמע דבלאו הכי אסור בב"א וא"כ האיסור הוא שלא יהיו נשחטים ביום אחד ובפרט לשיטת רש"י דס"ל דגבי או"ב גם גרם אסור מה"ת ועיין כריתות דף ד' דמלקות קיל מקרבן לגבי חילוק ע"ש ובהך מחלוקת דמכות דף כ' אם פיאות מחלקות ע"ש ברש"י ותוס' שבועות דף ג' ד"ה חדא ולדידי' י"ל דצריך קרא דירוש' פסחים פ"ז לחייב על כל עצם ועצם ומיירי ששברם בב"א אך מהך דסנהדרין דף נ"ד ע"ב גבי נרבע קשה אך צריך לחלק דבפרק ה' מהל' שגגות ה"ג ד' נקט לשון הבא ובגמ' שם נקט לשון הנרבע דהיכא דעשה מעשה בידים אז מחלק בגופים מחולקים אף היכא דעשאן בב"א אבל היכא דלא עשה מעשה בידים אף דרחמנא אחשבי' להנאה מעשה כל כמה דלא הוה איסורים חלוקים בלא קרא לא מחייב חטאות הרבה וגבי שפחה חרופה כיון דחזינן דרק הוא חייב הקרבן ולא היא נמצא דאין החיוב על הפועל כמו בשאר עריות רק על הפעולה וא"ש וה"ה כאן ג"כ כן:

1 שערי תורת בבל פתח ↗

ט ב תוספות ד"ה והיא וכו' תימה וכו' משמע דפשיטא דחייב וכו'.—נראה ליישב דמהכתוב "ואל אשה" ילפינן דגופין מחלקין לחטאת ולמלקיות, דעל כל העריות חייבין חטאת בשוגג, ובמקצת מלקות במזיד, והן מלמדין שבכל מקום גופין מחלקין לחטאות ולמלקיות. ועדיין לא ידענו בשפחה חרופה שהיא באשם, שגופין מחלקין בה, לכך כתוב בה "והיא שפחה" לחלק על כל שפחה ושפחה.

1 גליון הש"ס על חולין פתח ↗

מתני' סופג שמונים. עי' כריתות דף ט' ע"ב תוס' ד"ה והיא. קדושין דף עז ע"ב תוס' ד"ה הרי:

11 פסקי תוספות פתח ↗

לרבנן אין אשה סוטה שותה ושונה ולרבי יהודה באיש אחד ושני בועלין ואין שונה: ד"ה תורה אחת: ע"ב

23 כריתות פתח ↗

כְּשֶׁתִּמְצֵי לוֹמַר? פְּשִׁיטָא, הָכִי אִיתָא! מַפֶּלֶת תְּאוֹמִים אִיצְטְרִיךְ לֵיהּ, סָלְקָא דַעְתָּךְ אָמֵינָא בְּמַפֶּלֶת תְּאוֹמִים מוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה לְרַבָּנַן, קָא מַשְׁמַע לַן.

1 והיא שפחה לחלק על כל שפחה ושפחה - תימה דהכא בעינא לחלק אע"ג דגופין מוחלקין והתם פרק אותו ואת בנו חולין פב: לא תשחטו ביום אחד משמע דפשיטא דחייב גבי שחטה ואח"כ שחט בניה משום דגופין מוחלקין אע"ג דליכא קרא וכן לקמן בפרק אמרו לו כריתות דף יז. דאמרי שבתות כי גופין דמיין:

2 תורה אחת למצורעים הרבה - ובתורת כהנים מפיק ליה מדכתיב וכבשה אחת מלמד שמביא אחת על נגעים הרבה ומוזאת תהיה תורת דריש תורה אחת לכל מצורעין לפי שמצינו שחלק הכתוב בטומאותיהם ובשבועותיהם:

3 מפלת תאומים איצטריכא ליה - סד"א במפלת תאומים מודה רבי יהודה לרבנן וקשה דא"כ מפלת תאומי' למאן קתני לה אי רבנן פשיטא ואי לר' יהודה הא מודה לרבנן צ"ע:

1 צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מתנות עניים פתח ↗

זרעים כו'. ואעפ"י שנמצא כו'. שספק הלקט לקט. כבר הארכתי בזה והנה לכאורה לפי' המבואר בירוש' מעשרות פ"ה ה"ז דאמר שם דלכך תבואה הנמצאת בחורי הנמלים קודם גמר פטור מן המעשרות מטעם יאוש ע"ש ואף דהא בתוספ' כאן פ"ב מבואר דחורי הנמלים אסורים משום גזל צ"ל משום דבעה"ב קנה להם מטעם חצירו ואף דלכאורה למה לפי"ז גם אם הוא לקט לא נימא דהעניים מייאשי ויזכה בהם בעה"ב וכמבואר ב"מ דף י"ב ודף כ"א ע"ב וברש"י גיטין דף ל' ע"א ד"ה במכירי כהונה ע"ש וכבר הארכתי בזה לעיל ובהל' ערכין אם יש להעניים ג"כ זכות בהשדה כעין הך דבכורות דף י"ח ע"ב גבי רועה לענין בכור ע"ש. והנה מבואר בתוספ' דפיאה הנ"ל דאם הי' פקדון אסור משום גזל ובאמת נ"ל דט"ס הוא וצ"ל מותר ור"ל דאז לא שייך לומר דהם קונים מטעם חצר כיון דאין החצר שלהם ועיין תוס' גיטין דף ע"ט ע"ב וב"מ דף י"א ע"ב גבי הך דר"ג משום דהוה כמו אינו משתמר ועיין ביצה דף מ' ע"א אם המקום שהפקדון מונח בו שייך להנפקד ע"ש ורש"י כתובות דף פ"ה ע"א במה דאמר שם דבעי תפיסה דוקא מחיים אף דהי' מונח ברשותו ובהך דפסחים דף ו' ע"א ובר"ן שם גבי יחד לו בית ובהך דע"ז דף ל"א ע"א גבי יחד לו קרן זוית דאז מותר היין משום דהוה ברשות ישראל ובהך דב"מ דף ס"ג ע"א כגון שיחד לו קרן זוית וביצה שם וזהו כונת הרשב"ם בבא בתרא דף פ"ה ע"א ד"ה עד עיין שם שכ' לייחד לו מקום ואם לא ייחד מקום להמפקיד אין לו זכי' בהמקום ועיין ב"מ דף מ"א ולכך שוב מותרות משום גזל ואף דלמה לא נימא דהבעה"ב בעצמו יזכה בהם כמו הך דב"מ דף ק"ב וכ"מ אך י"ל כעין מ"ש הראב"ד ז"ל בהל' גזלה פרק ט"ז ה"ד דהדבר היה בחצר קודם יאוש והוה כמו באיסורא אתא לידו וכעין הך דב"מ דף ק"ב ע"א גבי יוני שובך כל היכא דאיהו מצי. עכ"פ אף אם נימא דהם שייכים לבעה"ב מ"מ לא הוה מחמת חזקתו הראשונה רק מחמת קנין חצירו וא"כ י"ל דבזה לא שייך המע"ה כיון דעכ"פ חזקתו נתבטל וכעין מ"ש התוס' קדושין דף ע"ט ע"א ד"ה קידשה ותוס' ב"ב דף פ"א ע"ב גבי בכורים ובהך דיבמות דף ל"ח ע"ב מה דמחלק שם בין אשה עצמה ליורשי האשה דלא שייך בזה חזקה כיון דע"כ נשתנה הדבר מקודם וכעין זה כ' התוס' ב"ב דף ל"א ע"ב ד"ה אבל גבי זילותא דבי דינא ובמ"ש התוס' סוטה דף כ"ה ע"ב ד"ה ב"ה דלכך לא שייך הכא לומר לב"ה העמידה על חזקתה משום דהכתובה הוציאה מחזקתה ועשאה ספק ועיין מ"ש התוס' ריש נדה וכ"מ וזהו ג"כ כונת הירוש' סנהדרין פ"ח ה"ו מ"ט דב"ה כו' החזירתה התורה לספיקה וספיקה לודאה כו' ר"ל כיון דע"כ יצאה מחזקתה ע"י הדין שוב י"ל דהוה כודאי זינתה ולא דמי לכל הספיקות דהוה רק בגדר ספק עיין מ"ש התוס' יבמות דף י"א וסוטה דף כ"ח דזה הוה בגדר ודאי. ובאמת כ"כ בזה אם כל הספיקות שבתורה אף במקום דבעי אשם תלוי הוה שם אחד או כל אחד הוה שם ספק לעצמו ועיין במה דפליגי בכריתות דף י"ח ע"ב אם ידיעות מחלקות לאשם תלוי וע"ש דף ח' ע"ב ודף ט"ו ע"ב ובאיסורים נפרדים לכ"ע מחלקים אך באמת נ"מ אם הטעם דאשם תלוי הוא משום דחייבים על שגגתו חטאת חייבים על ספיקו אשם תלוי או זה הוה חיוב בפ"ע ועיין בכריתות שם דף י"ח ע"ב דאף למ"ד דידיעות ספק אין מחלקות לחטאות מ"מ לאשם תלוי מחלקות וכן אמרינן בירוש' פ"ג דהוריות ה"ג עיקרו פטור וספיקו חייב אך באמת כבר עמדו התוס' בכריתות דף ט' ע"ב ודף ט"ו ע"א ד"ה הרי דבכ"מ מצריכינן קרא לחלק גבי גופין מחולקים ועיין תוס' סנהדרין דף נ"ד ע"ב ד"ה הנרבע ובדברי רבינו בהל' שגגות פ"ה ה"ג מש"כ שם מכאן אתה למד והוא לכאורה להיפך מגמ' דסנהדרין הנ"ל ובמ"ש רבינו שם פ"ד ה"א אעפ"י שהם שני גופין אך שם י"ל דכונתו דהרובע והנרבע הם שני גופין אך נ"ל כך דעיין בתוס' כריתות דף ט"ז ע"ב בד"ה אמר רבא מה דהקשו שם דהא ר"א מחייב על כל ביאה וביאה ולמה צריך גופין מחולקין אך באמת נראה לחלק דהא דר"א מחייב על כל ביאה וביאה זה רק שהשגגה הי' בהגוף שלא הי' ידע שהיא נדה או א"א כהך דיבמות דף צ"ב ודף ל"ד ע"א ע"ש בזה לרבנן אגופים מחולקים חייב על כל אחת ואחת בלא קרא ור"א על כל ביאה וביאה אבל היכא דהטעות הי' בדין שלא ידע שזה הוה איסור או שטעה בשלא כדרכה או בהעראה עיין בסנהדרין דף ל"ג ע"ב והוריות דף ד' אז לרבנן בעי קרא לחלק גם בגופין מחולקין ולר"א לא מחייב על כל ביאה וביאה וכח וכח. והנה בדברי רבינו פ"ב מהל' שגגות ה"ה ס"ל שם דאם בעל אשה נדה ואינו יודע איזה היא אם זו אם זו חייב קרבן ובפיהמ"ש לא פי' כן בכריתות שם ועיין בשבועות דף י"ח ע"ב גבי העלם טומאה דמקשה שם כה"ג גבי טומאה ואף דאין נ"מ לנו דמ"מ הוא טמא וכן גבי תמחויין של חלב שכ' שם רבינו ודאי אין נ"מ אם הי' אחד של שור ואחד של כשב ועיין קדושין דף ע"ז ע"ב גבי אלמנת ראובן ואלמנת שמעון דקרא להם שמות מחולקים אף דמה נ"מ ובכריתות דף כ' ע"א גבי תאנים וענבים ובנדה דף כ"ח ע"ב גבי לובן ואודם ובירוש' פ"ב דשבועות שם דיש לחלק בין ידיעה קמייתא לידיעה בתרייתא וכן יהי' נ"מ לשיטת רבינו הנ"ל אם היתה אחת נדה ואחת זבה אף דאין שום נ"מ בו אך לפי מש"כ לחלק בין אם השגגה בהגוף או בהאיסור י"ל דה"נ כן וא"ש דלא סתרי דברי רבינו אהדדי ומה שכ' רבינו פ"ה ה"ג בהל' שגגות דגופין מחולקין חייב על כל או"א שם מיירי דהשגגה הי' בהגוף לא בהדין וכעין מש"כ רש"י כריתות דף ב' ע"א אבל היכא דהי' טעות בדין לא מחלק וכן גבי הך דכריתות דף ט"ו ע"ב גבי השוחט ה' זבחים בחוץ שם י"ל ג"כ מיירי שטעה בדין לא בגוף ועיין רש"י כריתות דף ב' ע"א דגבי שוחט חוץ פי' דסבר שהוא חולין וגבי מעלה פי' דטעה בדין ופי' כן משום דהא מבואר בזבחים דף ק"ח ע"א דגבי שחיטת חוץ אף להדיוט חייב וגבי העלאת חוץ רק אם כיון לגבוה וא"כ אם הי' סבר שהוא חולין פטור לגמרי לכך פי' כן משא"כ בשוחט דחייב אף להדיוט וכן כת' התוס' סנהדרין דף ס"ב ע"ב ד"ה רישא וכן מבואר בחולין דף מ' גבי השוחט חטאת וכן פסק רבינו בפי"ח מהל' מעה"ק הט"ז ועיין בתו"כ פ' אחרי פ' ו' פ"ט במה דאמר שם לרבות שאר ע"ז כו' ע"ש בפי' הראב"ד ובאמת אין הפי' כן רק דר"ל הזובח בהמה למרקוליס אף שאין עבודתה בכך וכמבואר בסנהדרין דף ס"א ובע"ז דף נ"א. וכן ג"כ מ"ש רבינו בפ"ה ה"ה גבי נדה דאם טבלה בינתיים חייב על כל פעם ופעם ורבינו בפ"ז ה"ח ט' ס"ל דהא דקי"ל דשבתות כגופין דמיין גבי שגגות מלאכות וזדון שבת וכן דהויין ידיעה לחלק גבי שגגות שבת וזדון מלאכות זה רק היכא דהמלאכות הוה הרבה תולדות מאב אחד אבל אם מלאכה אחת ממש עשה לא מחלק וכן מוכח מירוש' ובזה א"ש מה דמקשה בגמ' דף ט"ז ע"ב אמאי לא נקט חייב על כל אב מלאכה של כל שבת וע"ש ברש"י ד"ה ר"ח אך לפי"ז א"ש דשם מיירי במלאכה אחת ממש וכאן מיירי רק במין מלאכה אחת אך תולדות מפורדות. וכן נ"ל דהא דאמרינן דלר"י תמחויין מחלקין עיין כריתות דף ט"ז ע"א דהוה מחלוקת בזה מה נקרא ב' תמחויין אך נראה דאם הוא ג' מיני חלב כמו שור כשב ועז אז תמחויין מחלקין אף לר"י אם לא הוה תבשילין מיוחדים וזה מבואר בכריתות דף ד' ע"א ב' שמות בהעלם אחד ע"ש ברש"י ד"ה הב"ע אך ר"ל כה"ג וכעין הך דע"ז דף ס"ו ע"א שלש שמות וכן מבואר בתוספ' כריתות פ"ב דאף לר"ג דס"ל דאין ידיעה לחצי שיעור מכל מקום אם הוה בשני שמות כה"ג אין מצטרף דאז הוה כמו גופין מחולקין לענין זה וכעין הך דכריתות דף י"ז ע"א לענין שבתות וכן למה דמבואר בכריתות דף י"ב ע"ב ושבת דף ע"א דאף לר"י שני תמחויין מצטרפין מ"מ כה"ג לר"ג אם הי' לו ידיעה בינתיים לא מצטרפי ועיין תוס' שבת דף ס"ח ע"ב ד"ה וחייב כו' דכ' שם דאם נעלם ממנו עיקר חלב אז תמחויין אינם מחלקים לכ"ע וכמו לענין שבת אף דקי"ל כגופין דמי וזה ודאי לענין גופין מחולקין ממש ודאי חייב על כל אחת ואחת אף כה"ג אך י"ל דלזה בעי קרא כמש"כ. ועיין שבת דף ק"ה ע"א גבי אות אחת שחרית ואות אחת בין הערבים. ובאמת הטעם דאין ידיעה לחצי שיעור י"ל כמו דמבואר בכריתות דף י"ח ע"ב דאין יוהכ"פ מכפר על חצי שיעור ור"ל כיון דאין הידיעה מועלת כלל לא מחלקה כלל ועיין תוס' שבת דף ס"ח ע"ב ושבועות דף י"ח ע"א ד"ה אי דבמקום דהידיעה לא פעלה כלום לא הוה חילוק ועיין בירוש' שבועות פ"ב דאמר שם דאף לר"ל דס"ל דידיעות ספק קובעו לחטאת זה רק משום דעשה פעולה לענין אשם תלוי ע"ש ובאמת לפי שיטת רבינו בהל' שגגות פ"ח ה"ב מוכח דס"ל דלא כשיטת התוס' בכריתות דף י"ז ע"ב רק דחצי שיעור פועל לענין שיקרא עליו שם איקבע איסורא וחייב אשם תלוי וע"כ זה לדידן דקי"ל דחצי שיעור אסור מה"ת ועיין שבת דף ע"א ע"ב גבי כזית ומחצה אם מצטרף אח"כ אם היתה לו ידיעה ובהוריות דף י"א גבי נשיאות מהו שתפסיק לצירוף שיעור וע"ש בירוש' דנשיאות משום דמכפרת ובירוש' פ"ו דתרומות ה"א גבי מזיד בחצי זית ובמ"א כ' בזה. עכ"פ ס"ל לרבינו דבעי שלא יהיו שוין ממש ועיין הוריות דף ג' ודף ז' גבי הוראה כה"ג ע"ש ואמאי גבי נדה ס"ל דכשטבלה בינתיים חייב על כל או"א ודוחק לומר דס"ל לחלק בין ביאה למלאכה כעין הך דכריתות דף ט"ו ע"א בהך דרבה ור"י אליבא דר"א ועיין תוס' שבת דף צ' ע"א ד"ה המוציא אך י"ל דכבר הארכתי בח"א בהל' אס"ב אם שם נדה הוא הגוף שראתה הדם בזה הזמן או הדם עושה את הגוף ועיין יבמות דף נ"ד שכן אוסרה מתירה ע"ש ברש"י וא"כ לפי"ז כשטבלה בינתיים הוה כגופים מחולקים ופנים חדשות ובזה פליגי הנך אמוראי בכריתות דף י"ז אם נדה או נדות ע"ש אך זה רק אם השוגג הי' בגוף אם היא נדה או לא אבל אם השגגה הי' בדין אז לא מחלק וכמש"כ וה"ה לגבי אשם תלוי מה דמחלק ידיעות וכה"ג זה אם השגגה הי' בגוף אבל לא בדין ואז י"ל דאף באיסורים חלוקים ג"כ א"צ להביא רק אשם תלוי אחד ועיין בדברי רבינו פי"ב בהל' שגגות ה"ב והוא מהך דהוריות דף ז' ע"א דאין ציבור באשם תלוי ובאמת אין הפי' כך רק דר"ל כגון שהורו שספק מותר כגון ביהש"מ או כוי וזה לא הוה הוראה על שגגת כרת אך נ"מ למ"ד בכריתות דף י"ט ע"ב גבי שגג ואינו יודע באיזה מהם שגג ג"כ צריך להביא אשם תלוי אך זה אימעוט בהוריות דף ה' ע"א ידעו שהורו כו'. וא"כ לפי"ז כל הספיקות של איסור הוא גדר אחד וראי' לזה דהנה מבואר שם בכריתות דף י"ח ע"ב דעל אשם תלוי של יוהכ"פ בעצמו ג"כ יוהכ"פ מכפר וכן מבואר להדיא בירוש' פ"ג דהוריות ה"ג וכן לס"ד בכריתות שם דיוהכ"פ מכפר על חצי שיעור גם על של יוהכ"פ מכפר והא עבירה דיומא לא מכפר כמבואר בכריתות דף ז' ע"א ע"ש וע"כ משום דספק וחצי שיעור אין עליהם שם האיסור כלל רק הוא איסור כללי ולא מיקרי כלל עבירה דיומא משא"כ בסוטה יש עלי' שם סוטה ומחמת דיצאה מחזקתה וכמש"כ וכעין מ"ש הר"ש במס' מקואות פ"ב מ"ב גבי טבל מטומאה חמורה וספק שמא אח"כ נכנס במים שאובין טהור דממ"נ הטומאה הראשונה אזלא ממנו משא"כ בטומאה קלה דאז הא יש עליו שם הראשון ולא פקע ממנו וזהו כונת הגמ' בחולין דף י' והא הכא דודאי טבל וכ"כ בזה בח"א בהל' שחיטה פ"א הי"ב ולכך גבי ספק סוטה כ"ז שלא נתבררה יש עלי' גדר ודאי עיין מש"כ בהל' סוטה. וזה ר"ל הך דיבמות דף פ"ה ע"ב גבי הך דרמב"ח דהוה זונה אם בא עלי' בעלה וע"ש בתוס' אך ר"ל כך דלא משום חשש דשמא זנתה רק דהוה זונה ונ"מ למש"כ בהל' סוטה דאם קינא לה מקרוביה אז יכול למחול אף לאחר סתירה והנה בירוש' סוטה הובא בתוס' דף י"ח ע"ב דבעי שם אם גירושין הוה כמחילה ע"ש ועיין בנדרים דף ע"א ע"ב ואם נימא דלא הוה כמחילה וקינה לה מאבי' ונסתרה וגירשה ואח"כ כנסה בחופה אם נימא דיש חופה לפסולות ואח"כ בא עלי' לרמב"ח הויא זונה כיון דס"ל דהביאה של בעל עושה אותה לזונה ולרבנן אדרבא אמרינן דהוה כמחילה וכן נ"מ אם לאח"כ באו עדים שלא נבעלה לרבנן מותרת לכהונה ולרמב"ח כיון דכ"ז שלא נתברר שלא זנתה הויא עלה שם סוטה ולא אמרי' דנתברר למפרע כמ"ש התוס' סוטה דף כ"ח ע"א ואז בא עלי' בעלה נפסלה לכהונה אז מחמת זונה ושוב לא מהני העדים וא"ש. וא"כ כאן לכך לא אמרינן המע"ה. ובזה יש ליישב מה דהגמ' בחולין דף קל"ד לא מקשה על הך דין דחורי הנמלים רק מהך דגר ולא משום דף קל"ב גבי בכור שנתערב דבזמן שמאה שוחטים כולם פטורים ואין לומר דשם הוחזק פטור אף דמאה שוחטים וכעין הך דכריתות דף י"ח ע"א דזה מיקרי איקבע איסורא אף לב' בני אדם וכן פסק רבינו והטעם משום דבכריתות דף כ"ג ע"א הוה סתם משנה כן וגם ר"י ס"ל כן ועיין תוס' גיטין דף ע"ד ע"א אך שם מיקרי ג"כ איקבע איסורא וכן כ' רבינו בפ"ח ה"ג גבי ספק מגורשת ובתוספ' פ"י דשבת ס"ל לר"י דאף בשני אנשים שאינם יודעים מי מהם חילל שבת חייבים אשם תלוי וי"ל דזה ג"כ מיקרי איקבע ועיין בדברי רבינו פ"ח מהל' שגגות ה"ב שכ' או שעשה מלאכה בשבת ואינו יודע והוא תמוה ע"ש בכ"מ וצ"ל דר"ל כמו בהך דכריתות דף כ' שנתכוין לכבות ואח"כ להדליק ועשה שניהם רק שאינו יודע איזה מהם הקדים וא"כ י"ל דלא נעשית מחשבתו ומ"מ מיקרי איקבע או כגון שנסתפק אם זה הדבר שעשה אם הוא מעין מלאכה שנתכוין לו כגון שנתכוין לעשות פעולת בורר ושימר וזה היה ספק בשבת דף קל"ח אם זה הוה בורר או מרקד וכה"ג חייב אשם תלוי דמ"מ יש שם איסור על זה. ועיין תוס' ב"ק דף ק"ג ע"ב מה דמחלקי בהך דגזל לה' בני אדם כה"ג. אך מהך דיבמות דף ק' ע"ב גבי מי שלא שהתה כו' דנקט דפטור מן הזרוע ולחיים אך י"ל דגבי גר ג"כ כיון דהנכסים נשתנו מחזקתן דבתחילה היו של גוי ואח"כ של ישראל ומ"מ אמרינן המע"ה ושפיר מקשה מחורי הנמלים ועיין במ"ש התוס' נזיר דף ס"ו ע"א ד"ה אמר רבא ור"ל דכיון דע"כ צריך לסתור עכ"פ יום אחד שוב סתר הכל וע"ש דף ח' גבי ספק נזירות ובירוש' פ"ב גבי ספק אם קיבל עליו שני נזירות או נזירות אחת דהוה מחלוקת דאמוראי אם להחמיר או להקל אף דע"כ א"א לחול עליו נזירות השני' כ"ז שלא נסתלקה ממנו הראשונה:

1 רש"ש על כריתות פתח ↗

גמרא אי שבתות כגופין דמיין. עפרש"י. ולע"ד נל"פ דהויין כגופין מוחלקין כמו שתי נדות וכמו הבא על חמש שפחות חרופות לעיל ט. וכ"נ מדברי התוס' שם ד"ה והיא ועי' לקמן יז תני נדות ופרש"י שם. והוה דומיא דשאלתו במשנה דלעיל. שוב מצאתי בפי' הרמב"ם שגם הוא פי' כן. אבל לקמן מוכח כפרש"י דקאמר א"ד כו' פשיטא לי' דכגופין דמיין ושגגת שבת וזדון מלאכות הוא דבעי מיניה כו' וכן ס"ל לר"ח באמת. ואי אמרת דפי' כגופין דמיין היינו שהן כמו שתי נדות או ה' ש"ח. אטו בהן אם סבור שהן שתי נשיו טהורות לא מחייב אלא חדא. רק לקמן דמחלק הש"ס לענין איצטרופי ב' אותיות בב' שבתות אי אמרינן דשבתות כגופין דמיין בין שגגת מלאכות דלא איצטרפי לבין שגגת שבת דמיצטרפי קשה להבין לב' הפירושים ועמש"כ בשבת לה ב:

1 ערוך לנר על סנהדרין פתח ↗

הנרבע לזכר. משום דדרשינן ואשה: א"ל דאכתי נילף בהיקשא דרבי יונה מואשה דחייב על כל אחד ואחד דהא כל דין חילוק משם ילפינן די"ל דלא שייך למילף בהיקשא אלא מה דכתיב בפ' עריות וכנ"ל וכיון דנרבעים לר' ישמעאל מלא יהיה קדש אתו אינן בכלל ההיקש וכמ"ש למעלה ולכן מצרכינן ג"כ והיא שפחה לחייב על כל שפחה ושפחה ולא ילפינן מנדה והנה התוס' בכריתות דף ט' ע"ב בד"ה והיא שפחה הקשו תימא דהכא בעינא לחלק אע"ג דבגופין מחולקין כו' ע"ש. ולכאורה י"ל כיון דנדה ושפחה לא הוי יכלינן למילף מהדדי דבכל א' יש חומרא שאינה בחבירו דבנדה יש כרת ובשפחה חייבין על השוגג כמזיד וא"כ לא הוי נדה ושפחה ב' כתובים הבאים כא' דצריכין לכתוב תרווייהו אבל השתא דכתיבי תרווייהו ילפינן שבת ואותו ואת בנו במה הצד מהן ובזה מתורץ קושית התוס' דשם. אך דלפ"ז קושית התוס' דהכא במקומה עומדת דא"ל כתירוצם דשאני התם דכתיב ואשה ובשפחה והיא שפחה דאכתי נילף במה הצד מתרווייהו כמו בשאר דוכתי וצ"ע:

« תוספות על כריתות ט׳ ע״א:י״ג תוספות על כריתות י׳ ע״א:י״א »