מפרשים:
1 אמר לי' אביי בשלמא סיפא לחומרא אלא רישא פטורה מן הביעור אמאי דאמרי' זיל בתר חנטה אי הכי יתחייב במעשר פי' אביי רוצה לדקדק מדברי רבה רבו דפשיטא לי' דאתרוג לגבי שביעית בתר חנטה אזלי' ואמר לו בשלמא מסיפא דאמרת אתרוג בת שביעית הנכנסת לשמינית דחייבת בביעור אינו יכול ללמוד דקים לך דבתר חנטת אזלי' ומש"ה חייבת בביעור דאע"ג דהוה מספקא לך אי בתר חנטה אזלי' אי בתר לקיטה אזלינן מספיקא נמי היית חמיר והיית אומר שחייבת בביעור דדילמא בתר חנטה אזלינן אלא רישא דאמרת אתרוג בת ששית שנכנסת לשביעית פטורה מן הביעור אמאי דאמרי' קים לן דלענין שביעית בתר חנטה אזלי' וכיון דחנטה בששית אע"ג שנגמרה ונלקטה בשביעית אנו מקילים והולכים בתר חנטה ופטורה מן הביעור וכיון דקים לך דבתר חנטה אזלי' לגבי שביעית ואין עלי' דין שביעית כלל אמאי פטרת לה מן המעשר אפילו את"ל דס"ל כרבן גמליאל דאמר אתרוג אע"ג דלענין שביעית אזלי' בתר חנטה לענין מעשר אזלי' בתר לקיטה והרי נלקט בשביעית ומה בכך אם נלקט בשביעית וכי שנת שביעית פוטרת מן המעשרות הפקר הנוהג בשביעית פוטר מן המעשר ולא מבעיא אפקעתא דמלכא אלא אפילו בשאר שני שבוע אם אדם מפקיר שדהו פטור מן המעשרות וכיון שבאתרוג זה אין דין שביעית נוהג בו ואינו הפקר למה לא יתחייב במעשר אם תרצה לומר בתר לקיטתו עישורו אהני לן האי שלא נלך אחר שנה שישית לנהוג בו מעשר עני יתן בשביעית מעשר ראשון ומעשר שני דלא תקרי שנת המעשר שאין נוהג בה מעשר שני אלא שלישית וששית אבל בשביעית ינהוג בה מעשר ראשון ומעשר שני ומהדר לי' רבה יד הכל ממשמשין בה והו"ל כי הפקר ופטור מן המעשרות ואילו הי' כל הפרדס מלא אתרוגים שהי' יכול לשומרו הי' חייב במעשר אלא שאין דרך לנטוע כל הפרדס אתרוגים ורב המנונא פליג עלי' דרבה ואמר כיון דאיהו לא אפקרי' מדעתי' ורחמנא נמי לא אפקרי' אינו דין שיפטור מן המעשרות מפני משמוש הידים שגזל הוא בידן הילכך אתרוג בת ששית הנכנסת בשביעית לעולם ששית ופטור מן הביעור וחייב במעשר והאי חייב במעשר לר"א כדאית לי' ולר"ג כדאית לי' לר"א דאזיל בתר חנטה דינו כשנה ששית מעשר ראשון ומעשר עני ולר"ג דאמר בתר לקיטתו עישורו דינו כשנה שביעית מעשר ראשון ומעשר שני ובת שביעית הנכנסת לשמינית לעולם שביעית וחייבת בביעור כדין שביעית וכיון שחייבת בביעור פטורה מן המעשר דהפקר כל דהו בשאר שני שבוע פוטר כ"ש אפקעתא דמלכא:
2 ורב המנונא סבר כיון דאינו חייב בביעור אין משמוש הידים בגזל פוטרו מן המעשר והא דקאמר אבטולמס אחר לקיטתו עישורו למימרא דלא יהבי' לי' דין ששית מעשר עני אלא דין שביעית מעשר ראשון ומעשר שני כך נ"ל פתרון כל שיטה זו:
3 חסורי מיחסרא וה"ק אתרוג אחר לקיטתו עישורו ואחר חנטה לשביעית פי' ובהא פליגי רבה ורב המנונא דאתרוג בת ששית הנכנסת לשביעית אזלי' בי' בתר חנטה לשביעית ופטרו מן הביעור ובתר לקיטה אזלי לענין מעשר רבה מפרש האי דאזלי' בתר לקיטה למימרא דכיון דנלקט בשביעית פטור מן המעשר שאף על פי שאינו מופקר מן התורה כיון דיד הכל ממשמשין בו בשביעית פטור מן המעשר ולהכי אמר אבטולמס בתר לקיטתו עישורו לפוטרו מן המעשר:
4 אבל אילן העושה בריכה אחת הגון הדקלים והחרובין והזתים אע"פ שחנטו פירותיהן קודם חמשה עשר בשבט מתעשרים לשנה הבאה ראיתי מקשים בתוספת דלעיל אמרן תנן התם התבואה והזתים משיביאו שליש ואמר רבא נמי אמר רבנן אלו בתר חנטה אזלינן תבואה וזתים בתר שליש כו' אלמא זתים בתר הבאת שליש אזלינן והכא משמע דסבר ת"ק דזתים בתר חנטה אזלי' דמדמזכיר ר' נחמי' זתים מכלל דת"ק אף באילן זתים הולך אחר חנטה ואף ר' נחמי' דחולק על ת"ק ואינו הולך בהן אחר חנטה אין לידע אם אחר הבאת שליש הולך בהן או אחר לקיטה ויותר משמע שאחר לקיטה דעתו לילך בהן ונ"ל לתרץ דלכ"ע זתים בתר הבאת שליש אזלי כדילפי' מקרא ועשה את התבואה לשליש ואיתקוש מעשר דגן תירוש ויצהר אהדדי למימרא דדינא חדא אית לכולהו למיזל בתר שליש והאי דאדכר ר' נחמי' זתים לאו מכלל דת"ק סבר דזתים נמי בתר חנטה אזלי' אלא ה"ק לי' כי היכי דזתים לא אזלי' בתר חנטה אלא בתר לקיטה הם ה"נ כל אילן הדומה להן שעושה כעין בריכה אחת אנו הולכים אחר לקיטה כגון הדקלים והחרובין ולא אזלי' בתר חנטה אלא באילן העושה כעין שתי בריכות שאין לקוטתן שוה ות"ק אדקלים וחרובים ודאי פליגי אבל אזתים לא פליג דבוודאי זתים בתר הבאת שליש אזלי' והוא זמן לקיטתן שמשעת שהביאו שליש מלקטין אותן ומתגמרין במעטן דהכי תנן במנחות בפ' כל קרבנות הציבור תקועה אלפא לשמן כו' עד אין מביאין אונפקינון ואם הביא כשר ומקשה בגמרא והתניא אין מביא אונפקינון ואם הביא פסול מפני שהוא שרף פי' אינו חשוב אלא שרף בעלמא ומתרץ רב יוסף ל"ק הא ר' חייא והא ר"ש ברי' דר' חייא זריק לי' ור"ש בר' מטביל בי' וסימנך עשירים מקמצין ואמרי' תניא ר' יהודא אומר אונפקינון שמן זית שלא הביא שליש ולמה סכין אותו שמשיר את השער ומעדן את הבשר עד כאן לא פליגי אלא באונפקינון שהוא שמן זית שלא הביא שליש אבל זית שהביא שליש אליבא דכ"ע שמן חשוב הוא ואיזהו זית שלא הביא שליש כגון אלו שפוצעין ומשימין במלח ובמים כדי לאוכלן אבל כשנתבשלו קצת אע"פ שהן כולן לבנים מלקטין אותן וכותשין אותן ושמנן היא שמן חשוב הילכך הזית משהביא שליש מתחילין ללקטו ומשימין אותו במעטן וכותשין אותו: