תוספות רי"ד על בבא מציעא ק״י

1 לאו מי אוקימנה בשדה אחרת. פי' דרקא גבי בעל חשיב קרנא בשדה אחרת שאפילו אם תחשבם פירא הו"ל פירות תלושין כיון שאין לה קרקע. ותנן נפלו לה פירות תלושין ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות. אבל גבי ממשכן מה לי אם משכן ראובן פרדיסו של שמעון שהי' נטוע בשדהו. מה לי אם הי' נטוע בשדה לוי כל פירות האילנות שלו. וקופא סבא פירא הוי. ואדעתא דהכי נחת. אבל בעל מי איכא למימר אדעתא דהכי נחת:

2 רב יהודא אומר קרקע בחזקת בעלי' עומדת. פ' ואין לומר כאן מיגו כגון שהי' ידוע לעולם שממושכנת היא אצלו אלא שלא היו יודעים לכמה שנים. אי נמי י"ל דמש"ה לא מצי למיטען לקוחה היא בידי מפני שערער עליו והכי משמע וקדם המלוה ואכל את הפירות. שעירער עליו. ולא הספיק לתובעו בדין. ולמונעו ולסלקו מן השדה עד שקדם המלוה ואכל את הפירות ומש"ה לא מצי למיטען לקוחה היא בידי שלא אכלה שלש שנים בשופי:

3 התם לאו מילתא דעבידא לגלויי כו' מ"ש במה"ק דשטר שכתוב בו סילעין סתם ומלוה אומר שלש ולוה אומר שתים ומתו סהדי דשטרא או שהלכו להם למדינ' הים דהיא מילתא דלא עבידא לגלוי'. אינו נראה לי דכל מילתא דהות באנפי סהדי מילתא דעבידא לגלויי חשבי' לה דקלא אית לה וסהדי דשטרא מודיעי לכ"ע. ואיהו נמי מודה באנפי כמה אחרינא הילכך אי קדם מלוה ותפש גם רב יהוד' מודה דלא מפקי' מיני' דע"כ לא פליג עלי' דרב כהנא אלא בטענת קרקע משום דבחזק' בעלי' עומדת אבל בטענ' מטלטלין מודה דלא מפקי' מיני' ומאי דאמרן בפ"ק שאני התם דקא מסייע לי' שטרא דוקא קוד' שתפש המלוה דלא ליהוי לוה כמודה במקצ' הטענה. אבל בתר דקד' ותפש מלוה כיון דהיא מילת' דעבידי לגלויי לא מפקי' מיני' ובמילת' דלא עבידא לגלויי אע"ג דאינה טענת קרקע אלא טענ' מטלטלין אם קד' ותפש שלא כדין מפקי' מיני'. כגון ראובן שאמר לשמעון חפץ זה אני מוכר לך באיסתיר' ק' מעה ומשהו ומשו' שאינו חיי' לו אלא איסתיר' הפחו' שבלשונו' אם קדם ותפש מיניה מאה מעה מפקי' מיני' דשלא כדין תפש. ומוד' בזה רב כהנא דכל טעמו אינו אלא משום מילתא דעבידא לאגלויי וכל היכא דלא עבודא לגלויי ל"ש לי' בין קרקע ובין מטלטלין דמפקי' מיניה:

4 שטרא כיון דלגבויינא קאי מיזהר זהיר בי' כו'. פי' ואם קדם מלוה ואכלה חמש ולוה אמר לא הי' אלא שלש תחזור לי שנים שאכלת' ואם אתה אומר אמת שחמש היו הבא שטריך והוא אומר אירכס לי נאמן המלוה ע"י מיגו. דהשתא לאו לגבויינא קאי וכיון דאכלה כל זימני' לא איזדהיר בי':

5 ה"נ דמהימן. פי' בודאי דמיהימן אלא הכי מקשה לי' היכי מתקני רבנן מילתא דאתי לידי קול קולא. ואי קשי' בלאו רב יהודא נמי תקשי לו ואמאי אמר אלא מעתה דמשמע לרב יהוד' קשי' תשובה בודאי לא קשיא אלא לר"י דבשלמא אי אמרת דהתם לא אמרי' מיגו דהאי לא טעין לקוחה היא בידי משום דמירתת שמא יבואו ב"א שנמצאו בעת המשכנת' ויעידו וימצא כזבן לעולם ה"נ לא חשו חכמים להאי קיקולא משוה דמירתת ומילתא דלא שכיחא לי' היא ולא גזרו בה רבנן אלא לר"י דחשיב לי' מיגו ולא אמר דמירתת אם כן הכא נמי ניחוש דילמא טעין הכי:

6 אמר ר' יוחנן על היתומי' להביא ראי'. בכתובו' בפ' אלמנה ניזונת אמרי' בעי ר' יוחנן. יתומי' שאמרו נתננו והיא אומרת לא נטלתי על מי להביא ראי' ניכסי בחזקת יתמי קיימי ועל האלמנה להביא ראי' או דילמא ניכסי בחזקת אלמנה קיימי ועל היתומי' להביא ראי'. ת"ש דתני לוי אלמנה כ"ז שלא נישאת על היתומי' להביא ראי' וי"ל דבתר דפשט לי' לוי ממתנית' סברה והדר איהו למימר הכי ניכסי בחזק' בעל חוב קיימי ולאו בחזקת יתמי א"נ יש לומר דאע"ג דהא פשיטא לי' האי מבעי לי' משום דטעמא דהכא כדמפרש ארעא כיון דלגבויינא קיימא כמאן דגביא דמיא והילכך כולה ארעא קיימי בחזקת בעל חוב. אבל התם דלא בעי אלא מזוני לא קיימי כולהו ניכסי בחזק' האלמנה שהמזונות אינן אלא דבר יום ביומו. וכולהו ניכסי בחזק' יתמי קיימא ואין כח באלמנ' להוציאן מידן בעבור מזונותי' כמו שיש הנה כח בבעל חוב להוציא כל השדה מיד היתומי'. אלא היתומי' מחזיקים הנכסי' והולכין ומפרנסין אותה דבר יום ביומו ומש"ה הוה מסתפק ר' יוחנן למיבעי אם יש לאלמנה עליהן חזקה כנגד מזונותי':

7 הניחא למ"ד אי אית לי' זוזי ללוקח כו' לא ידעתי אנה היא חלוקה זו והמורה כתב דפלוגתא היא בפ' הכותב. וחפשתי שם ולא מצאתי' עיין בפ' מי שהי' נשוי ושם תמצא דרמב"ח הוא דסבר הכי דלא מצי לסלוקי בזוזי ורבה דחייה כדפרישי' בפ' הגוזל עצים במהדורא רביעאה בתרא. וכי היכי דלוקח לא מצי לסלוקי' בזוזי הם ה"נ יתמי ומש"ה מעלין אותן בדמים: