תוספות רי"ד על בבא בתרא קל״ב

מהדורה: תוספות רי"ד

« תוספות רי"ד על בבא בתרא קכ״ט ע״ב תוספות רי"ד על בבא בתרא קל״ג ע״ב »

1 בבא בתרא פתח ↗

כָּתַב כׇּל נְכָסָיו לְאִשְׁתּוֹ, וְיָצָא עָלָיו שְׁטַר חוֹב – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: תִּקָּרַע מַתְּנָתָהּ וְתַעֲמוֹד עַל כְּתוּבָּתָהּ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: תִּקָּרַע כְּתוּבָּתָהּ וְתַעֲמוֹד עַל מַתְּנָתָהּ; וְנִמְצֵאת קֵרַחַת מִכָּאן וּמִכָּאן.

2 בבא בתרא פתח ↗

תְּנַן, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אִם קִבְּלָה עָלֶיהָ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא כָּתַב לָהּ – אִבְּדָה כְּתוּבָּתָהּ. מִכְּלָל דְּתַנָּא קַמָּא סָבַר: כְּתִיבָה וְקַבָּלָה בָּעֵי!

3 בבא בתרא פתח ↗

1 מב פיסקא רב אמר במזכה להן על ידה ראיתי מקשים מדאמרי' בפ' בתרא דנדרים בה' המודר חתנו ממנו הנא' והוא רוצה לתת לבתו מעות אמר לה הרי המעות הללו נותנין לך במתנה על מנת שאין לבעל' רשות בהן אלא מה שאת נושאה ונותנ' לפיך ואמרי' עלה אמר רב לא שנו אלא דאמר לה מה שאת נושאה ונותנ' לפיך אבל אם אמר לה מה שתרצי עשי בו קנה יתהון בעל ורב סבר כר"מ דאמר יד אשה כיד בעלה דמי' וא"כ היכי מצי' להקנות לבני' על ידה ומה היה מועיל הא לא נפקו הנכסים מרשות הבעל ועוד תיקשי דרב אדרב דבפ' חזקת הבתים אמרי' אמר רב המוכר שדה לאשתו קנת' והבעל אוכל פירות המתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות ואם יד אשה כיד בעלה היכי מצי' למיקני המתנה הא לא נפקי מרשות בעל ומתרצי' דהכי אמרי' התם בנדרי' גבי הביא ההוא דתנן בעירובין והמזכה להן ע"י בנו ובתו הגדולים וע"י אשתו ורמינן עלה ההיא דתניא ואלו שאין זכין להן בנו ובתו הקטני' ועבדו ושפחתו הכנעני' ואשתו ופריק ר' אשי מתני' דתנן ומזכה להן ע"י אשתו בשיש לה חצר באותה מבוי עסקי' דמיגו דזכי' לנפשה זכי' לאחריני אלמא יש זכיי' לאשה מבעלה שהוא רוצה לסלק עצמו ומזכה לאשתו אבל לזכות לאחרי' על ידה אינו יכול כ"א ע"י מיגו דזכי' לנפשה והילכך יכול בעל למכור או ליתן שדה לאשתו וה"נ מיגו דזכי' לנפשה שהרי כתב לה קרקע כל שהוא זכי' נמי לבנים ורבי' שמואל זצוק"ל פירש במזכה להן על ידה שנתנה לו סודר שלה להקנות בו לבנים כדקיי"ל בכליו של קונה ואין הלשון מוכיח כן אלא שאמר לה זכי בעבור פלוני בני:

2 מג ר' יוסי אומר אם קיבל' עלי' כו' כתב ר' יצחק תמי' לי וכי לר' יוסי לי"ל לקח מן האי' וחזר ולק' מן האש' מקחו בטל דהא לשם יותר קיבלה שהקנ' לו בקנין השיעבוד שהי' לה על אותה שדה ואעפ"כ אמרי' לא עשה ולא כלום גו' ונ"ל דל"ק כלל דהתם כשלא מכר כל נכסיו לא מחלה בכל לב ומציא למימר נחת רוח עשיתי לבעלי אבל כשמחלק כל נכסיו ואינו משייר לעצמו כלום אילולי שבכל לב היא מוחלת לא הית' עושה בזה נחת רוח לבעלה:

3 מד האומר איש פלו' יירשני כו' שאני אומר כיון שעשאה שותף בין הבנים איבדה כתובתה פי' האי לא אתי' אלא כשמואל ואע"ג דאיתותב יש לומר קבלה היתה בידם כך או שום ברייתא מצאו וסמכו עלי' או י"ל כולה ר' יוסי הוא ור' יהודא לא בא לפרש דברי ת"ק כ"א דברי ר"י ולעולם כתיבה בלא קבלה וקבלה בלא כתיב':

1 נדרים פתח ↗

שֶׁהַשְּׁתִיקָה מְקַיֶּימֶת, וְאֵין שְׁתִיקָה מְבַטֶּלֶת. קִיֵּים בְּלִבּוֹ — קַיָּים, הֵפֵר בְּלִבּוֹ — אֵינוֹ מוּפָר. קִיֵּים — אֵין יָכוֹל לְהָפֵר, הֵפֵר — אֵין יָכוֹל לְקַיֵּים. קָתָנֵי: שֶׁהַשְּׁתִיקָה מְקַיֶּימֶת, מַאי לָאו בְּשׁוֹתֵק עַל מְנָת לְמֵיקַט? לֹא, בְּשׁוֹתֵק עַל מְנָת לְקַיֵּים. הַיְינוּ: קִיֵּים בְּלִבּוֹ קַיָּים! אֶלָּא בְּשׁוֹתֵק סְתָם. אַשְׁכְּחַן חוֹמֶר בְּהָקֵם מִבְּהָפֵר, בְּהָפֵר מִבְּהָקֵם מְנָא לַן? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: נִשְׁאָלִין עַל הֶהָקֵם, וְאֵין נִשְׁאָלִין עַל הֶהָפֵר. מֵתִיב רַב כָּהֲנָא: ״וְאִם הַחֲרֵשׁ יַחֲרִישׁ לָהּ אִישָׁהּ וְגוֹ׳״, בְּשׁוֹתֵק עַל מְנָת לְמֵיקַט הַכָּתוּב מְדַבַּר. אַתָּה אוֹמֵר בְּשׁוֹתֵק עַל מְנָת לְמֵיקַט, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּשׁוֹתֵק עַל מְנָת לְקַיֵּים? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״כִּי הֶחֱרִשׁ לָהּ״, הֲרֵי בְּשׁוֹתֵק עַל מְנָת לְקַיֵּים הַכָּתוּב מְדַבֵּר, הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּים ״אִם הַחֲרֵשׁ יַחֲרִישׁ לָהּ אִישָׁהּ״ — בְּשׁוֹתֵק עַל מְנָת לְמֵיקַט הַכָּתוּב מְדַבֵּר! תְּיוּבְתָּא. וְלוֹקֵים: הָא — בְּשׁוֹתֵק עַל מְנָת לְקַיֵּים, הָא — בְּשׁוֹתֵק סְתָם! קְרָאֵי יַתִּירִי כְּתִיבִי. מֵתִיב רָבָא: נָדְרָה עִם חֲשֵׁכָה — מֵפֵר לָהּ עַד שֶׁלֹּא חָשְׁכָה, שֶׁאִם לֹא הֵפֵר וְחָשְׁכָה — אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר. אַמַּאי? לֶהֱוֵי כְּשׁוֹתֵק עַל מְנָת לְמֵיקַט! תְּיוּבְתָּא. מֵתִיב רַב אָשֵׁי: ״יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁיֵּשׁ נְדָרִים, אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ מְפִירִין״ — יָפֵר. ״יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁיֵּשׁ מְפִירִין, אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה נֶדֶר״, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: לֹא יָפֵר, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יָפֵר. וְאַמַּאי? לֶיהֱוֵי כְּשׁוֹתֵק עַל מְנָת לְמֵיקַט! תְּיוּבְתָּא. הָדְרָן עֲלָךְ נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה וְאֵלּוּ נְדָרִים שֶׁהוּא מֵפֵר: דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן עִנּוּי נֶפֶשׁ: ״אִם אֶרְחַץ״ וְ״אִם לֹא אֶרְחַץ״, ״אִם אֶתְקַשֵּׁט״ וְ״אִם לֹא אֶתְקַשֵּׁט״.

« תוספות רי"ד על בבא בתרא קכ״ט ע״ב תוספות רי"ד על בבא בתרא קל״ג ע״ב »