תורה תמימה על התורה, ויקרא י״ג

1 אדם. תניא, תינוק בן יום אחד מטמא בנגעים, דכתיב אדם כי יהיה בעור בשרו, אדם כל שהוא . ערכין ג' א'

2 כי יהיה. מן הדבור ואילך . הוריות י' א'

3 שאת. כיצד הוא שאת – כצמר לבן נגעים פ"א מ"א.

4 שאת. אין שאת אלא גבוה, וכן הוא אומר י"עי' ג' ועל כל הגבעות הנשאות . שבועות ו' ב'

5 או ספחת אין ספחת אלא טפלה, וכן הוא אומר שמואל א ב׳:ל״ו. ספחני נא אל אחת הכהונות . שם שם

6 או ספחת. תניא, למה הטיל הכתוב לספחת בין שאת לבהרת, לומר לך, כשם שטפלה לשאת כך טפלה לבהרת . שם שם

7 או בהרת. בהרת – עזה כשלג , דאמר קרא פ' ד' ואם בהרת לבנה היא, היא לבנה ואין אחרת לבנה . שם שם

8 או בהרת. בהרת עמוקה, וכן הוא אומר ומראה עמוק מן העור, כמראה, חמה העמוקה מן הצל . שם שם

9 והיה. מלמד שמצטרפין זה עם זה לפטור ולהחליט ולהסגיר . תו"כ

10 בעור בשרו. לרבות אפילו מקום שאין ראוי לגדל שער . שם

11 בעור בשרו. בבשרו של נראה , מכאן אמרו נגעים פ"ב מ"א בהרת עזה נראית בגרמני כהה והכהה בכושי נראית עזה . שם

12 לנגע. מלמד שהוא מצטער ממנו , ואף אחרים רואים אותו שהוא מצטער ממנו . שם

13 והובא. יכול כשם שהאשה מראה כתמה כך תהא מראה פראות נגעים ת"ל והובא . ירושלמי נדה פ"ב ה"ז

14 אל אחד מבניו. הא למדת שאפילו כהן אחד רואה את הנגעים . סנהדרין ל"ד ב'

15 מבניו הבתים. מבניו לרבות בעל מום, הכהנים – להוציא חללים . תו"כ

1 את הנגע. שיהיו עיניו בו בשעה שהוא רואה אותו . שם

2 בעור הבשר. מלמד שצריך לראות כל הבשר עמו כולו כאחד . שם

3 ושער בנגע. מעוט שער שתים , בנגע – להביא מה שבתוכו וחוצה לו, ופרט למה שבחוץ ושוכב בתוכו . שם

4 בנגע הפך לבן. מכאן אמרו נגעים פ"ד מ"ד שתי שערות עיקרן משחיר וראשן מלבין טהור, עיקרן מלבין וראשן משחיר טמא . שם

5 הפך לבן. ולא קודם לבן, מכאן אמרו נגעים פ"ד מ"י אם בהרת קדמה לשער לבן טמא ואם שער לבן קודם לבהרת טהור . תו"כ

6 הפך לבן. ולא אדום ולא ירוק ולא שחור ולא צהוב . שם

7 ומראה הנגע עמוק. מראהו עמוק ולא ממשו עמוק . שם

8 וראהו. יכול לא יאמר לו הרי את מוסגר בזה ומוחלט בזה, מוחלט בזה ובזה, ת"ל נגע וראהו צרעת וראהו . שם

9 וראהו. וראהו כולו כאחת, שאם הי' בראש חוטמו, בראש אצבעו שופע הילך והילך אינו טמא . תו"כ

10 וטמא אותו. אותו הוא מטמא ואינו מטמא את התולש סימני טומאה עד שלא בא אצל הכהן . שם

1 ואם בהרת. אין לי אלא בהרת, מניין לרבות שאר המראות, ת"ל ואם בהרת . שם

2 לבנה. היא. היא לבנה ואין אחרת לבנה, מכאן שבהרת עזה בשלג . שבועות י' ב'

3 והסגיר הכהן שבעת ימים. שבעת ימים תחלה . תו"כ

1 ביום השביעי. ביום ולא בלילה , יכול כל מראה היום כשר, ת"ל פ' י"ב לכל מראה עיני הכהן, מה עיני הכהן פרט לשחשך מאור עיניו, אף היום פרט לשחשך מאור היום . תו"כ

2 שבעת ימים שנית. מלמד שיום השביעי עולה לו מן המנין בין מלפניו בין מלאחריו . שם

1 וראה הכהן שנית, מלמד – שכהן שרואהו בראשונה רואת בשניה . שם

2 והנה כהה הנגע. יכול כהה למטה מארבע מראות ת"ל הנגע, הא כיצד, כהה ממראו . שם

3 והנה כהה הנגע. שאם העז וכהה כאלו לא העז, הנגע, שאם כהה והעז כאלו לא כהה, ולא פשה, שאם כנס ופשה כאלו לא כנס, הנגע, – שאם פשה וכנס כאלו לא פשה . שם

4 מספחת היא. אעפ"י שנשתנו מראיה . שם

5 וכבס בגדיו. מלטמא משכב ומושב ומלטמא בביאה . תו"כ

6 וטהר. מאי וטהר, טהור השתא מלטמא בביאה למפרע . מגילה ח' ב'

1 ואם פשה תפשה. אין לי אלא שפשתה במראה, פשתה שלא במראה מניין ת"ל פשה תפשה מכל מקום . תו"כ

2 אחרי הראותו. יכול יהיה הפשיון מטמא בתחלה ת"ל ואם פשה תפשה אחרי הראותו . שם

3 לטהרתו. יכול אם רואהו כהן שהוא פושה והולך יזקק לו, ת"ל לטהרתו, אינו נזקק לו אלא משעה שהוא רואה אותו מטומאה לטהרה . שם

1 פשתה המספחת. הרי זה בא ללמד על הפשיון שלא יטמא אלא בד' מראות ובמראות שהאום מטמא . שם

1 כי תהיה באדם. להביא את הבא בכולו לבן שתהא מחיה מטמאתו . שם

1 והנה שאת. קראו לו לראות נגע אחד וצמח בו נגע אחר מניין שהוא זקוק לו ת"ל וראה הכהן והנה שאת . תו"כ

2 והיא הפכה. שהפכהו היא ולא שהפנתו חבירה . שם

3 והיא הפכה. שהפכתו כולה ולא שהפכתו מקצתה , והיא הפכה, שהפך כולו את כולו, ולא כולו את מקצתו . שם

4 ומחית בשר. יכול כל שהוא, ת"ל שער לבן ומחית בשר, מה שער לבן מקום שתי שערות, אף מחיה מקום שתי שערות . שם

5 בשר חי. בשר חי ולא השחין ולא בהק . שם

6 בשאת. יכול שער לבן מצד זה ומחיה מצד זה, ת"ל בשאת, שתהא מבוצרת בשאת . שם

7 בשאת. לא השחין, בשאת – לא בבהק . שם

1 צרעת. בנין אב לכל הצרעת שתודה כגריס . תו"כ

2 צרעת נושנת. יכול לא תטמאה עד שיהא בה שער לבן ומחיה, ת"ל צרעת נושנת היא , א"כ למה נאמר שער לבן ומחית בשר, מלמד שלא תהיה טמאה עד שיהא בה כדי לקבל שער לבן ומחיה . שם

3 נושנת היא. מלמד שהיא מטמאה הפוכה ושלא הפוכה . שם

4 לא יסגירו. מלמד שאין מסגירין את המוחלט , ומניין שאין מחליטין את המוסגר ואין מסגירין את המוסגר, ת"ל לא יסגירנו כי טמא הוא, כל שנקרא עליו שם טומאה אין זקוק לו . שם

1 ואם פרוח תפרח. אין לי אלא בזמן שפרחה בכולו בבת אחת, פורחת וחוזרת ופורחת וחוזרת מניין ת"ל ואם פרח תפרח מכל מקום . שם

2 ואם פרח תפרח. אין לי אלא מלמטה למעלה, מלמעלה למטה מניין ת"ל ואם פרח תפרח מ"ב . שם

3 ואם פרח תפרח. אין לי אלא מטמאה לטהורה, מטהורה לטמאה מניין ת"ל ואם פרח תפרח מ"מ . תו"כ

4 תפרח הצרעת. הצרעת – לרבות שאר המראות . שם

5 וכסתה הצרעת. הצרעת ולא הבהק . שם

6 את כל עור הנגע. עור הראוי לקבל נגע, פרט לשחין, המורד ולמכוה המורדת . שם

7 מראשו ועד רגליו. מראשו ולא ראשו בכלל, עד רגליו ולא רגליו בכלל . ערכין י"ח ב'

8 לכל מראה. פרט לבית הסתרים . תו"כ

9 לכל מראה עיני. פרט לסומא שלא יראה את הנגעים . סנהדרין ל"ד ב'

10 לכל מראה עיני הכהן. כהן הסומא באחד מעיניו או שכהה מאור עיניו לא יראה את הנגעים, שנאמר לכל מראה עיני הכהן נגעים פ"ב מ"ג.

1 והנה כסתה הצרעת. הצרעת – לרבות שאר המראות . תו"כ

2 את כל בשרו. להביא בין אצבעות ידים ורגלים , דבר אחר את כל בשרו – עד שתפרח בכולו . שם

3 כולו הפך לבן. א"ר יצחק, אין בן דוד בא עד שתתהפך כל המלכות למינות, אמר רבא, מאי קרא, כולו הפך לבן טהור הוא . סנהדרין צ"ז א'

4 טהור הוא. הוא טהור ואין הפורח מן הטהור טהור אלא טמא . תו"כ

1 וביום הראות בו. יש יום שאתה רואה בו ויש יום שאי אתה רואה בו, מכאן אמרו, חתן שנולד בו נגע נותנין לו שבעת ימי המשתה לו ולביתו ולכסותו , וכן ברגל נותנין לו שבעת ימי הרגל . שם

2 הראות בו. למעוטי בראש ובזקן בשחין ובמכוה, ובקדח המורדים . תו"כ

3 בשר חי. נאמר כאן בשר חי ונאמר למעלה פ' ז' בשר חי, מה להלן בכעדשה אף כאן בכעדשה . שם

1 וטמאו. לרבות אחר פריחת החלט מחיה בסוף ואחר פריחת החלט שער לבן בתחלה ובסוף ואחר פריחת החלט פשיון בסוף שבוע ראשון ושני לאחר הפטור ואחר פריחת הסגר . שם

2 טמא הוא. הוא טמא ואין הבא בכולו לבן שחזרו בו ראשי אברים טמא אלא טהור . שם

1 או כי ישוב. הרי זה בא ללמד על ראשי אברים שנתגלו וחזרו ונתכסו שיהיו טהורים , ומניין אפילו מאה פעמים ת"ל ישוב או כי ישוב . שם

1 והנה נהפך. לרבות אחר חזרת פריחת החלט מחיה בסוף, ואחר חזרת פריחת החלט שער לבן בתחלה בסוף שבוע ראשון ושני, ואחר חזרת החלט הפשיון בסוף שבוע ראשון ושני לאחר הפטור, ואחר חזרת פריחת ההסגר . תו"כ

2 טהור הוא. הוא טהור ואין הבא בתחלה כולו לבן טהור אלא טמא . שם

1 ובשר וגו'. אמר חזקיה, אין תפלתו של אדם נשמעת אלא א"כ משים לבו כבשר, שנאמר יבא כל בשר להשתחות וגו' , א"ר זירא, בשר כתיב ביה ונרפא, אדם לא כתיב ביה ונרפא . סוטה ה' א'

2 בו בעורו. אין לי אלא שחין שיש לו להיכן שיפשה, שחין שאין לו היכן שיפשה מניין ת"ל כי יהיה בו בעורו אפילו בכולו . תו"כ

3 בו בעורו. אין לי אלא בזמן שמקצתו שחין ומקצתו בהרת, מקצת שחין וכולו בהרת, מקצת בהרת וכולו שחין, כולו שחין וכולו בהרת מניין, ת"ל בו בעורו – אפילו בכולו . שם

4 שחין. אין לי אלא שחין שעלה מאליו, מניין לקה בעץ באבן ובנפת ובחמי טבריא ובכל דבר שאינו בא מחמת האש שהוא שחין, ת"ל שחין שחין ריבה . תו"כ

5 שחין ונרפא. אי שחין יכול מורד ת"ל ונרפא, אי ונרפא יכול עד שתעשה צלקת, ת"ל שחין, הא כיצד, נרפא ולא נרפא . שם

1 במקום השחין שאת. שיקדים השחין לשאת ולא שתקדים השאת לשחין . שם

2 שאת לבנה וגו'. שאת לבנה – מלמד שהיא מטמאה חלקה , בהרת לבנה אדמדמת – מלמד שהיא מטמאה בפתוך , ומניין ליתן את האמור של זה בזה ושל זה בזה, ת"ל נגע צרעת . שם

1 מראה שפל. מניין לרבות את השוה ואת הגבוה ת"ל ושפלה איננה מן העור . שם

2 בשחין פרחה. בשחין ולא בעור הבשר ולא בעור המכוה . תו"כ

1 ואם יראנה. כולה כאחת . שם

2 אין בה שער. אין בה – לא בה ולא בחוט היוצא ממנה . שם

1 ואם פשה תפשה. מה תלמוד לומר , לפי שנאמר וראהו הכהן ביום השביעי אם פשה תפשה פ' כ"ז, שיכול אין לי פשיון מטמא אלא בשביעי, בשמיני בתשיעי ובעשירי מניין, ת"ל ואם פשה תפשה מכל מקום . שם

2 ואם פשה תפשה. החליטו בשער לבן, הלך שער לבן וחזר שער לבן, וכן בפשיון בתחלה בסוף שבוע לאחר הפטור, החליטו בפשיון, הלך הפשיון וחזר הפשיון, וכן בשער לבן בסוף שבוע ראשון או שני לאחר הפטור, לכך נאמר ואם פשה תפשה . שם

3 וטמא הכהן אותו. אותו ודאי הוא מטמא ואינו מטמא את הספק . שם

1 ואם תחתיה. מקום שתחתיה היא פושה. אינה פושה לא בעור הבשר ולא בעור המכוה . תו"כ

2 צרבת השחין. עד שתקרום כקליפת השום . שם

3 צרבת השחין. שיהא מקומה צרוב ושיהא מקופה ניכר . שם

4 וטהרו. את הודאי מטהר ואינו מטהר את הספק . שם

1 או בשר וגו'. מלמד שאין שחין ומכוה מצטרפים זה עם זה . שם

2 כי יהיה בעורו. אין לי אלא מכוה שיש לה להיכן שתפשה, מכוה שאין לה להיכן שתפשה מניין, ת"ל כי יהיה בעורו אפילו בכולו . תו"כ

3 כי יהיה בעורו. אין לי אלא בזמן שמקצתה מכוה ומקצתה בהרת, מקצתה מכוה וכולה בהרת, מקצתה בהרת וכולה מכוה, כולה מכוה וכולה בהרת מניין ת"ל בעורו בעורו ריבה . שם

4 מנות אש. אין לי אלא שנכוה באש, נכוה בגחלת, ברמץ, בסיד רותח, בגפסית רותח, ובכל דבר הבא מן האור, לאתויי חמי האור מניין, ת"ל מכוה מכוה ריבה . פסחים ע"ה א'

5 מכות אש. יכול מורד, ת"ל והיתה מחית המכוה, יכול עד שתעשה צלקת ת"ל מכות אש, הא כיצד חיתה ולא חיתה . תו"כ

1 ומראה עמוק. כיצד המראה עמוק – כמראה חמה העמוקה מן הצל . שבועות ו' ב'

1 נגע צרעת. מה ת"ל צרעת צרעת צרעת ג' פעמים , צרעת כגריס , צרעת – ליתן את האמור בשאת – בבהרת ואת האמור בבהרת – בשאת , צרעת – ליתן את האמור בשחין – במכוה ואת האמור במכוה – בשחין תו"כ

2 נגע צרעת היא. מה ת"ל היא היא היא ג' פעמים , היא – אינה מטמאה במחיה בתחלה ובסוף שבוע ולאחר הפטור , היא – פרט לפשתה לבהק בסוף שבוע לאחר הפטור , היא – אין לה מראה חמישית . שם

1 צרבת המכוה. עד שתקרום כקליפת השום . שם

1 ואיש או אשה. אין לי אלא איש ואשה, טומטום ואנדרוגינוס מניין ת"ל או . שם

2 כי יהיה בו. להביא את שניתק נתק בתוך נתק, דברי ר' עקיבא . שם

3 בראש או בזקן. מלמד שאין הראש והזקן מצטרפין זה עם זה , יכול לא יצטרפו אבל יפשו מזה לזה ת"ל צרעת הראש או הזקן, כשם שאין מצטרפין זה עם זה כך אין פושין מזה לזה . תו"כ

1 והנה מראהו עמוק. מניין לרבות את השוה ואת הגבוה ת"ל והנה אין מראה עמק מן העור וא"כ למה נאמר ומראהו עמק, יכול אם נתקו אדם יהא טמא, ת"ל מראהו עמק – בידי שמים . שם

2 שער צהב. צהב – ולא ירוק ולא אדום ולא לבן . שם

3 דק. לקוי קצר, דברי ר' עקיבא . שם

4 נתק הוא. יכול יהיה מוסיף על ארבע מראות שבעור הבשר ת"ל וטמא אותו נתק הוא . שם

5 נתק הוא. יכול תהא הבהרת מטמא בראש ובזקן ת"ל נתק הוא צרעת הראש וגו', אין לראש ולזקן אלא טומאת נתקים בלבד . תו"כ

1 נגע הנתק. מה ת"ל נגע הנתק, הקיש נתק לנגע, מה נגע אינו פחות מכגריס אף נתק כגריס, וכשהוא אומר למטה פ' ל"ג נגע הנתק, הקיש נגע לנתק, מה נתק שאין הפשיון לתוכו, אף נגע שאין הפשיון לתוכו . שם

2 ושער שחר. מניין לרבות את הירוק ואת האדום ת"ל שער , א"כ למה נאמר שחר, שהשחר מציל והצהב אינו מציל . שם

3 אין בו. עד שיהא מבוצר בו , מכאן אמרו נגעים פ"י מ"ו ב' נתקים זה בצד זה ושיטה של שער מפסקת ביניהם, ממקום אחד טמא, משני מקומות טהור . שם

4 אין בו. ואם יש בו פטור . שם

1 ולא היה בו שער. ר' יהודה אומר, לא הפך בו שער צהוב לא נאמר אלא לא היה בו, הא אם קדם את הנתק טמא . תו"כ

1 והתגלח. כאן חציין של פסוקים שבתורה . קדושין ל' א'

2 והתגלח. בכל אדם ובכל דבר ואפילו הוא נזיר , יכול תהא תגלחת הנדר דוחה לתגלחת הנתק בזמן שהוא ספק נתק, ת"ל ואת הנתק לא יגלח . תו"כ

3 ואת הנתק וגו'. וכי מה יש בו וא"כ למה נאמר , אלא סמוך לנתק לא יגלח, הא כיצד, מגלח חוצה לו ומניח שתי שערות סמוך לו כדי שיהא ניכר אם פשה . שם

4 ואת הנתק וגו'. תניא, מניין לתולש סימני טומאה מתוך נגעו שעובר בלא תעשה, ת"ל ואת הנתק לא יגלח . שם

1 טמא הוא. תניא, מניין לשער צהוב החוזר לאחר הפטור, ת"ל לא יבקר הכהן לשער הצהוב טמא הוא . תו"כ

2 טמא הוא. תניא, מניין לשער הצהוב שמטמא שלא בפשיון ופשיון שמטמא שלא בשער צהוב, ת"ל לא יבקר הכהן לשער הצהוב טמא הוא . שם

1 ואם בעיניו עמד. אין לי אלא בעיני עצמו, בעיני בנו, בעיני תלמידו מניין, ת"ל ואם בעיניו עמד הנתק . שם

2 ושער שחור צמח. אין לי אלא הצומח בסוף והמשואר בהחלה, מניין הצומח בתחלה והמשואר בסוף, ת"ל שער שער ריבה . תו"כ

3 צמח בו. אעפ"י שאין מבוצר בו . שם

4 נרפא הנתק. ולא שניתק נתק בתוך נתק . שם

5 טהור הוא. אעפ"י שהלך לו שער שחור טהור הוא . שם

6 טהור הוא וגו'. אי טהור הוא יכול יפטר וילך לו ת"ל וטהרו הכהן, אי וטהרו הכהן יכול אם אמר כהן על טמא טהור יהיה טהור ת"ל טהור וטהרו הכהן . שם

1 בהק הוא טהור הוא. מלמד שבהק טהור , יכול לא יטמא משום אום אבל יטמא משום פשיון ת"ל פרח טהור , יכול יטהר את הבהרת שיצאה ממנו ת"ל הוא . תו"כ

1 כי ימרט ראשו. להביא את הזקן , א"כ למה נאמר ראשו – ראשו טהור ואין הזקן מעכבו . שם

2 קרח הוא. מניין שאם היה בו נתק כגריס וניתק כל ראשו טהור ת"ל קרח הוא . שם

1 מפאת פניו. אין לי אלא מפאת פניו, מניין לרבות הצדעין מכאן ומכאן ת"ל ואם מפאת פניו . שם

1 בקרחת או בגבחת. איזהו קרחת ואיזהו גבחת, מהקדקד שופע לאחריו זו היא קרחת, מהקדקד שופע לפניו זו היא גבחת . שם

2 בקרחת או בגבחת. מלמד שאין קרחת וגבחת מצטרפות זו עם זו ואין פושות מזו לזו . תו"כ

3 צרעת פורחת היא. צרעת – מלמד שהיא מטמאה במחיה , פורחת – מלמד שהיא מטמאה בפשיון , היא – אינה מטמאה בשער לבן . שם

4 בקרחתו או בגבחתו. מה קרחת בידי שמים אף גבחת בידי שמים אי מה קרחת שאינה ראויה לגדל שער אף גבחת שאינה ראויה לגדל שער, מניין אכל נשם, סך נשם ת"ל קרחת קרחת ריבה . שם

1 כמראה צרעת. כמראה צרעת עור בשר בשני שבועות . שם

1 איש צרוע. תנו רבנן, איש, אין לי אלא איש, אשה מניין, כשהוא אומר והצרוע אשר בו הרי כאן שנים , אם כן למה נאמר איש, לענין של מטה, האיש פורע ופורם ואין האשה פורעת ופורמת . סוטה כ"ג ב'

1 והצרוע. לרבות כהן גדול . מו"ק י"ד ב'

2 אשר בו הנגע. אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט אלא פריעה ופרימה בלבד , שנאמר והצרוע אשר בו הנגע, מי שצרעתו תלויה בגופו, יצא זה שצרעתו תלוי בימים . מגילה ח' ב'

3 בגדיו יהיו פרומים. מצורע מהו בקריעה, תא שמע, בגדיו יהיו פרומים – שיהיו מקורעין . מו"ק ט"ו א'

4 וראשו יהיה פרוע. אין פריעה אלא גדול שער . שם שם

5 ועל שפם יעטה. מצורע מהו בעטיפת הראש, ת"ש, ועל שפם יעטה, מכלל שחייב בעטיפת הראשים . שם שם

6 ועל שפם יעטה. מצורע מהו בשאילת שלום, ת"ש, ועל שפם יעטה, שיהיו שפתותיו מדובקות זו בזו, שיהיה במנודה ואבל ואסור בשאילת שלום . שם שם

7 וטמא טמא יקרא. מלמד שצריך להודיע צערו לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים . שם ה' א'

8 וטמא טמא יקרא. תניא, רמז לציון קברות מן התורה מניין, אמר ר' אבהו, וטמא טמא יקרא, הטומאה קוראת לו ואומרת לו פרוש . שם שם

9 וטמא טמא יקרא. אמר ליה רבא לרבה בר מרי, מנה"מ דאמרי אינשי בתר עניא אזלא עניותא, דכתיב וטמא טמא יקרא . ב"ק צ"ב א'

1 כל ימי. ימי כל ימי, לרבות מצורע מוסגר לשילוח . מגילה ח' ב'

2 כל ימי וגו'. ימי אשר הנגע בו יטמא – לא ימים שהיתה בו בהרת ונקצצה , יכול אפילו קצצה במתכוין, ת"ל כל ימי . תו"כ

3 טמא הוא בדד ישב. אין לי אלא זה בלבד, מניין לרבות שאר המנוגעים, ת"ל טמא הוא בדד ישב . שם

4 בדד ישב. שלא יהיו טמאים אחרים יושבים עמו . פסחים ס"ז א'

5 בדד ישב. תניא, מה נשתנה מצורע שאמרה תורה בדד ישב מחוץ למחנה מושבו, הוא הבדיל בין איש לאשתו בין איש לרעהו, לפיכך אמרה תורה בדד ישב . ערכין ט"ז ב'

6 מחוץ למחנה. חוץ לשלש מחנות . תו"כ

7 מושבו. מכאן אמרו נגעים פי"ג מ"ז הטמא יושב תחת האילן והטהור עומד טמא, הטהור יושב תחת האילן והטמא עומד טהור . שם

1 והבגד. אין לי אלא בגד, שלש על שלש אצבעות מניין, ת"ל והבגד . שבת כ"ו ב'

2 והבגד. תניא, ר' יוסי הגלילי אומר, מחוץ למחנה מושבו והבגד, לימד על הבגדים שטעונין שילוח חוץ לשלש מחנות . תו"כ

3 בבגד צמר וגו'. אמר רב נחמן בר יצחק, צמרו של נדמה אין מטמא בנגעי , שנא' בבגד צמר או בבגד פשתים, מה פשתים שלא נשתנה אף צמר שלא נשתנה . בכורות י"ז א'

4 בבגד צמר וגו'. אין לי אלא צמר ופשתים המיוחדים , מניין לרבות את הכלאים הבאים מקצתם והבאים בכולם, ת"ל והבגד . תו"כ

5 או בבגד פשתים. יכול יהיו מטמאים בין צבועים בין שאינם צבועים, ת"ל בבגד פשתים, מה פשתים כברייתו אף צמר כברייתו . תו"כ

1 או בשתי וגו'. יכול יהיו מטמאין מיד, ת"ל בגד, מה בגד משתגמר מלאכתו כולם משתגמר מלאכתו . שם

2 או בשתי וגו'. יכול יהיו מטמאין בכל שהוא, ת"ל בגד, מה בגד משיארג בו שלש על שלש שתי וערב אף כולם שיארג בהם שלש על שלש . שם

3 או בעור. עור או בעור – ריבה עור בהמה טמאה ושלקה ביד כהן . שבת כ"ח א'

4 מלאכת עור. קצץ מכולן ועשה אחת מהם מניין, ת"ל או בכל מלאכת עור . שם שם

5 מלאכת עור. יצאו עור המצה ועור החיפה שלא נעשה בהם מלאכה . תו"כ

1 ירקרק או אדמדם. מלמד שאין מטמאין בפתוך , יכול גם לא יצטרפו זה לזה ת"ל והיה . שם

2 ירקרק או אדמדם. יכול כל מראה ירוק ואדום, ת"ל ירקרק או אדמדם, יתק שבירוקים ואדום שבאדומים . שם

3 בבגד. בבגד ולא בנימין . תו"כ

4 או בעור. יצאו עורות רצועות סנדלים שאינם כלים . שם

5 נגע צרעת. יכול אין לי אלא בגד שיש בו לעשיר ולעני, לעשיר ולא לעני לעני ולא לעשיר לא לעשיר ולא לעני מניין, ת"ל ננע צרעת הוא והראה את הכהן . שם

6 נגע צרעת. צרעת – כגריס . שם

1 כי פשה הנגע. פשה – זה פשיון הסמוך כל שהוא , ומניין לרבות את הרחוק, ת"ל בבגד יכול כל שהוא, הרי אני דן נאמר כאן נגע ונאמר בנגע בשר נגע, מה נגע האמור בנגע בשר כגריס אף נגע האמור כאן כגריס . שם

2 לכל אשר יעשה העור. לרבות עורות אהלים . שם

3 צרעת ממארת. תן בו מארה ולא תהנה בו, ואין לי אלא מוחלט, מוסגר מנין ת"ל כי צרעת , אי מה מוחלט ועשאו מוכין טמא ואסור בהנאתו אף מוסגר כן, ת"ל כי צרעת . תו"כ

1 ושרף את הבגד. תניא, מטלית שיש בה שלש על שלש אצבעות אע"פ שאין בה כזית, כיון שנכנס רובה לבית טהור טמאתהו, מאי טעמא דכתיב ושרף את הבגד אפילו בשעת שריפה קרוי בגד . יבמות ק"ג ב'

2 אשר יהיה בו הנגע. הראוי לקבל נגע . תו"כ

3 באש תשרף. אינה צריכה דבר אחר לשרף עמה , אם כן למה נאמר בצמר או בפשתים, להוציא את האמריות . שם

1 והנה לא פשה. זה העומד . שם

1 וצוה הכהן וכבסו. הצוואה בכהן והכבוס בכל אדם . תו"כ

2 וכבסו. לדעת ולא ממילא . ירושלמי שבת מ"ב ה"א

3 וכבסו וגו'. יכול יכבסו הנגע ת"ל את אשר בו הנגע, יכול הבגד כולו ת"ל אשר בו הנגע, הא כיצד, יכבס מן הבגד עמו . תו"כ

1 את עינו. בכל מין שהוא מטמא לו . שם

2 פחתת היא. מהו פחתת, שיהיו כל מראיה שוקעים . שם

3 בקרחתו וגו'. תניא, ר' נתן בן אבטולמוס אומר, מניין לפריחת בגדים שהיא טהורה , נאמר קרחת וגבחת בבגדים ונאמר קרחת וגבחת באדם פ' י"ב, מה להלן פרח בכולו טהור אף כאן פרח בכולו טהור . סנהדרין ש"ח א'

4 בקרחתו או בגבחתו. בקרחתו אלו השחקים, בגבחתו אלו החדשים . תו"כ

1 והנה כהה הנגע. כהה למראה שני, או כהה למראה שלישית ת"ל הנגע . שם

2 והנה כהה הנגע. נאמר כאן נגע ונאמר להלן נגע פ' נ"ד, מה נגע האמור כאן למראה שני ולא למראה שלישית אף נגע האמור להלן מראה שני ולא מראה שלישית . שם

3 וקרע אותו. יכול יקרע בו קרע קטן ויקיים בו מצות קריעה ת"ל אותו, אי אותו יכול יקרענו ויניחנו במקומו ת"ל מן הבגד . שם

1 ואם תראה עוד. אין עוד אלא מקומו, מלמד שהוא תולה עליו מטלית . תו"כ

2 ואם תראה עוד. יכול כל שהוא ת"ל עוד, פה ראשונה כגריס אף שניה כגריס . שם

3 פורחת היא. במראה ושלא במראה . שם

4 אשר בו הנגע. לימד על כל הקרעים שהם טעונים שריפה . שם

1 כלי העור אשר תכבס. אמר רבא, ומי איכא למ"ד עור לאו בר כיבוס הוא והכתיב כל כלי העור אשר תכבס, אלא כל כיבוס דלית ליה כסכוס לאו שמיה כיבוס . זבחים צ"ד א'

2 וסר מהם הנגע. עד שיעקר מהם מכולו . תו"כ

3 וכבס שנית. תניא, ר' יונתן בן יוסף אומר, מקיש תכבוסת שניה לתכבוסת ראשונה מה ראשונה לדעת אף שניה לדעת . חולין ל"א ב'

4 וכבס שנית וטהר. השניה לטהרו והראשונה להסגיר את נגעו . תו"כ

1 זאת תורת וגו'. וכתיב פ' מצורע זאת התורה לצרעת הבגד ולבית, מקישם לבית, מה בית מטמא בביאה אף כולם מטמאים בביאה אי מה בית טעון צפרים לטהרתו אף כולם יטענו צפרים לטהרתם, ת"ל זאת . שם

2 לטהרו או לטמאו. אין רואין את הנגעים במועד לא להקל ולא להחמיר, דכתיב לטהרו או לטמאו . מו"ק ז' ב'

3 לטהרו או לטמאו. מכאן דכשם שמצוה לטהרו כך מצוה לטמאו וכשם שמצוה, בארץ כך מצוה בחוץ לארץ תו""כ.

4 לטהרו או לטמאו. תניא, הכהן שמטהרו הוא מטמאו, ואם מת רואהו כהן אחרי . שם