תורה תמימה על התורה, ויקרא י״ג:ב׳

2 אדם. תניא, תינוק בן יום אחד מטמא בנגעים, דכתיב אדם כי יהיה בעור בשרו, אדם כל שהוא . ערכין ג' א'

3 כי יהיה. מן הדבור ואילך . הוריות י' א'

4 שאת. כיצד הוא שאת – כצמר לבן נגעים פ"א מ"א.

5 שאת. אין שאת אלא גבוה, וכן הוא אומר י"עי' ג' ועל כל הגבעות הנשאות . שבועות ו' ב'

6 או ספחת אין ספחת אלא טפלה, וכן הוא אומר שמואל א ב׳:ל״ו. ספחני נא אל אחת הכהונות . שם שם

7 או ספחת. תניא, למה הטיל הכתוב לספחת בין שאת לבהרת, לומר לך, כשם שטפלה לשאת כך טפלה לבהרת . שם שם

8 או בהרת. בהרת – עזה כשלג , דאמר קרא פ' ד' ואם בהרת לבנה היא, היא לבנה ואין אחרת לבנה . שם שם

9 או בהרת. בהרת עמוקה, וכן הוא אומר ומראה עמוק מן העור, כמראה, חמה העמוקה מן הצל . שם שם

10 והיה. מלמד שמצטרפין זה עם זה לפטור ולהחליט ולהסגיר . תו"כ

11 בעור בשרו. לרבות אפילו מקום שאין ראוי לגדל שער . שם

12 בעור בשרו. בבשרו של נראה , מכאן אמרו נגעים פ"ב מ"א בהרת עזה נראית בגרמני כהה והכהה בכושי נראית עזה . שם

13 לנגע. מלמד שהוא מצטער ממנו , ואף אחרים רואים אותו שהוא מצטער ממנו . שם

14 והובא. יכול כשם שהאשה מראה כתמה כך תהא מראה פראות נגעים ת"ל והובא . ירושלמי נדה פ"ב ה"ז

15 אל אחד מבניו. הא למדת שאפילו כהן אחד רואה את הנגעים . סנהדרין ל"ד ב'

16 מבניו הבתים. מבניו לרבות בעל מום, הכהנים – להוציא חללים . תו"כ