תורה תמימה על התורה, ויקרא י״ג:כ״ב

מהדורה: תורה תמימה, וילנה תרס"ד

« תורה תמימה על התורה Leviticus 13:21 תורה תמימה על התורה Leviticus 13:23 »

22 תורה תמימה על התורה פתח ↗

ורחצו במים וטמאו. א"ר שמעון, וכי מה בא זה ללמדנו, אם לנוגע בש"ז הרי כבר נאמר או איש וגו', אלא מפני שטומאת בית הסתרים היא וטומאת בית הסתרים אינה מטמאה, אלא שגזירת הכתוב הוא עבאור הדרשה, משום דכל פסוק זה מיותר, כי הלא טומאת האיש כבר כתיב בפסוק הקודם, ואיש כי תצא ממנו ש"ז ורחץ וטמא, ואם החדוש הוא משום טומאת האשה אם נגע בשרה מבחוץ בזרע שלו, גם זה למותר, כי ענין טומאת נגיעה בש"ז ילפי' בפ' אמור מפסוק או איש אשר תצא ממנו ש"ז, ודרשינן בנדה מ"ג ב' דפסוק זה בא להורות דין טומאה בנגיעה בש"ז כפי שיתבאר שם אי"ה לפנינו, וא"כ ע"כ צ"ל דהפסוק הזה בא לאשמעינן שאע"פ שלא נגע בשר האשה מבחוץ בש"ז שלו בכ"ז טמאה מחמת הזרע שבא לגופה, ואע"פ דבאופן כזה הוי הטומאה אצלה בפנים בבית הסתרים וביסה"ת אינו מטמא, בכ"ז גזה"כ הוא שתטמא, וזה הוי חדוש הכתוב, שהמשמשת הוי כרואה קרי. והא דכתיב לפי"ז ורחצו וטמאו, דכיון דעיקר החידוש משום דידה הוא היה די לכתוב ורחצה וטמאה, דלגבי דידיה כבר מבואר לעיל פ' ע"ז, מבואר בתו"כ דהקיש רחיצתה לרחיצתו לענין ארבעים סאה ועוד. ועיין בתוס' כאן שהקשו לרבנן דר"ש למה איצטריך קרא זה, ולפלא שלא העירו על ההיקש הנ"ל שבתו"כ דהוי אליבא דכו"ע. .נדה מ"א ב'

24 חולין פתח ↗

לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ – לְכִדְתַנְיָא: שְׁחִין וּמִכְוָה מְטַמְּאִין בְּשָׁבוּעַ אֶחָד, בִּשְׁנֵי סִימָנִין – בְּשֵׂעָר לָבָן וּבְפִסְיוֹן, וְלָמָּה חִלְּקָן הַכָּתוּב? לוֹמַר שֶׁאֵין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה.

22 ואם פשה תפשה. מה תלמוד לומר , לפי שנאמר וראהו הכהן ביום השביעי אם פשה תפשה פ' כ"ז, שיכול אין לי פשיון מטמא אלא בשביעי, בשמיני בתשיעי ובעשירי מניין, ת"ל ואם פשה תפשה מכל מקום . שם

23 ואם פשה תפשה. החליטו בשער לבן, הלך שער לבן וחזר שער לבן, וכן בפשיון בתחלה בסוף שבוע לאחר הפטור, החליטו בפשיון, הלך הפשיון וחזר הפשיון, וכן בשער לבן בסוף שבוע ראשון או שני לאחר הפטור, לכך נאמר ואם פשה תפשה . שם

24 וטמא הכהן אותו. אותו ודאי הוא מטמא ואינו מטמא את הספק . שם

« תורה תמימה על התורה Leviticus 13:21 תורה תמימה על התורה Leviticus 13:23 »