תורה תמימה על התורה, שמות ל׳

1 ועשית מזבח. א"ר אלעזר, מזבח – מזיח, מזין, מחבב, מכפר . כתובות י׳ ב׳

2 מקטר קטרת. אמר ר' שמעון בן לקיש מתקטר בקטורת אין כתיב כאן אלא מזבח מקטר קטורת, מלמד שהמזבח היה מקטיר את הקטורת . ירושלמי חגיגה פ"ג ה"ח

1 וצפית אותו זהב טהור וגו׳. כל הכלים שהיו במקדש טעונין טבילה חוץ ממזבח הזהב ומזבח הנחושת כפני שהן כקרקע. מזבח הזהב דכתיב וצפית אותו זהב וגו׳, התורה קראתו קרקע, ומזבח הנחושת – נאמר בו רבוע יהיה פ׳ תרומה ונאמר במזבח הזהב רבוע יהיה פ' ב' מה זה קרקע אף זה קרקע . ירושלמי חגיגה פ"ג ה"ח

1 בבקר בבקר. הקטורת קודמת לאברים, דתניא, יוקדם דבר שנאמר בו בבקר בבקר לדבר שלא נאמר בו אלא בקר אחד בלבד . פסחים נ"ט א׳

2 בבקר בבקר. סדור שני גזרי עצים קודם לדישון מזבח הפנימי, ואע"פ דהכא כתיב בבקר בבקר פ׳ צו והכא כתיב בבקר בבקר, אפילו הכי מכשיר עדיף . יומא ל"ג א׳

3 בבקר בבקר. חלקהו לשני בקרים מלמד שעבודה מפסקת בין הטבת הנרות . שם שם ב׳

4 בבקר בבקר. תנא ר' ישמעאל, בבקר בבקר, בא הכתוב ליתן תחום לבקרו של בקר . ירושלמי ברכות פ"א ה"א

5 בבקר בבקר בהיטיבו. אין מחנכין את המנורה אלא בנרות של בין הערבים, ואת המזבח בקטורת של בין הערבים, שנאמר בבקר בבקר בהטיבו את הנרות יקטירנה, ואי לאו דעביד הדלקה מאורתא הטבה בצפרא מהיכי . מנחות נ׳ א׳

6 בהיטיבו. הקטורת קודמת להטבת שתי נרות , ומאי בהיטיבו את הנרות יקטירנה, הכי קאמר רחמנא, בעידן הטבה ההא מקטר קטורת . יומא י"ד ב׳

7 את הנרות. הטבת חמש נרות קודמת לקטורת וקטורת קודמת להטבת שתי נרות, מאי שנא דעביד חמש ברישא, כיון דאתחיל בהו עביד רובא, ונעביד שית, אמר קרא בהיטיבו את הנרות יקטירנה ואין נרות פחות משתים . שם ל"ג ב'

1 ובהעלת אהרן וגו'. מאי ובהעלות אהרן את הנרות יקטירנה, אילימא ברישא מדליק נרות והדר מקטיר קטורת, והתניא כ"ז כ"א יערך אותו אהרן ובניו מערב עד בקר, אין לך עבודה שכשרה מערב עד בקר אלא זו בלבד , אלא הכי קאמר רחמנא, בעידן הדלקה תהא מקטר קטורת . שם ט"ו א׳

1 לא תעלו. תניא, יכול תהא יחיד מתנדב קטורת, ת"ל לא תעלו עליו קטורת זרה יכול יהא צבור מביא נדבה שכן מביא חובה ת"ל לא תעלו, יכול לא יעלו על מזבח הפנימי אבל יעלו על מזבח החצון, ת"ל פ׳ תשא ככל אשר צויתיך יעשו – אין לך אלא מה שאמור בענין . מנחות נ׳ ב׳

1 אחת בשנה. אחת – כפרה אחת מכפר ואינו מכפר שתי כפרות. אחת בשנה כפרה זו לא תהא אלא אחת בשנה . שבועות ח׳ ב׳

2 מדם חטאת הכפורים. נשפך הדם מביא דם אחר וחוזר ומזה בתחלה, מאי טעמא, דכתיב מדם חטאת הכפורים אחת בשנה, חטאת אחת ולא שתי חטאות . יומא ס"א א'

1 כי תשא. א"ר אבהו. אמר משה לפני הקב"ה, במה תרום קרן ישראל, אמר לו, בכי תשא . ב"ב י׳ ב׳

2 כי תשא. תניא, ר׳ ישמעאל אומר, בא וראה רחמיו של הקב"ה על בשר ודם, שאדם קונה עצמו בממון מידי שמים, שנאמר כי תשא את ראש בני ישראל ונתנו איש כפר נפשו מכילתא פ׳ משפטים כ"א ל׳.

3 ונתנו איש. איש ולא אשה . שקלים פ"א מ"ג ברע"ב

1 זה יתנו. א"ר יוחנן בן זכאי, כל כהן שאינו שוקל חוטא, שנאמר זה יתנו – י"ב שבטים יתנו . ירושלמי שקלים פ"ו ה"ג

2 מחצית השקל. למה מחצית השקל, ר' יהודה ור׳ נחמיה, חד אמר לפי שחטאו במחצית היום, יתנו מחצית השקל, וחד אמר לפי שחטאו בשש שעות ביום יתנו מחצית השקל דעביד שיהא גרמיסין , ור׳ נחמיה בשם ר׳ יוחנן בן זכאי אומר, לפי שעברו על עשרת הדברות יהיה כל אחד ואחד נותן עשרה גרה ירושלמי שקלים פ"ב ה"ג

3 עשרים גרה השקל. אמר רבא, סלעים דאורייתא תלתא ותילתא הוו , דכתיב עשרים גרה השקל, ומתרגמינן עשרין מעין, ותניא שש מעה כסף דינר . בכורות ג׳ א׳

4 תרומה לה׳. תנא רב יוסף, שלש תרומות נאמרו כאן , שלש תרומות הן, של מזבח למזבח ושל אדנים לאדנים ושל בדק הבית לבדק הבית . מגילה כ"ט ב׳

1 כל העובר על הפקודים. מהו כל העובר – כל דעבר בימא יתן . ירושלמי שקלים פ"א ה"ג

1 וכנו נחושת. תניא, ר׳ יהודה אומר, יכול יהא כנו מקדש כדרך שהכיור מקדש, ת"ל ועשית כיור נחושת וכנו נחושת, לנחושת הקשתיו ולא לדבר אחר . זבחים כ"ב א׳

1 ורחצו. מכאן אמרו ברכות ט"ו א׳ נטילת ידים לתפלה תשובת הרשב"א סי׳ קצ"א.

2 ורחצו ממנו. ממנו ולא בתוכו . זבחים כ"א א'

3 ורחצו ממנו. ממנו למעוטי כלי חול . שם כ"ב א׳

4 את ידיהם ואת רגליהם. ת"ר, כיצד מצות קידוש נותן ידו הימנית ע"ג רגלו הימנית וידו השמאלית ע"ג רגלו השמאלית ומקדש . שם י"ט ב׳

5 את ידיהם ואת רגליהם. תני, ביד עד הפרק וברגל עד הסובך . ירושלמי יבמות פי"ב ה"א

1 ירחצו. לרבות כלי שרת . זבחים כ"ב א׳

2 ולא ימותו. מלמד שהכהן שעבד בלא רחיצת ידים ורגלים חייב מיתה בידי שמים . סנהדרין פ"ג ב׳

3 או בגשתם. אמר רב אחא בר יעקב, הכל מודים בקידוש שני שכהן גדול מקדש ביוהכ"פ שלובש ואח"כ מקדש, מאי טעמא, דאמר קרא או בגשתם אל המזבח, מי שאינו מחוסר אלא גישה, יצא זה שמחוסר לבישה וגישה . יומא ל"ב ב׳

4 או בגשתם. תניא, היה עומד ומקריב על גבי המזבח כל הלילה לאורה טעון קידוש ידים ורגלים , דברי רבי, מאי טעמא, דכתיב בגשתם, והא כתיב נמי בבואם, ההוא דאינו חייב על כל גישה וגישה . זבחים י"ט ב׳

5 לשרת. קידוש ידים ורגלים מעומד, דכתיב לשרת, ושירות מעומד הוא . שם שם

6 להקטיר אשה. מה תלמוד לומר , מהו דתימא הני מילי עבודה דמעכבא כפרה, אבל עבודה דלא מעכבא כפרה לא, קמ"ל . שם כ׳ א'

1 חק עולם. הכהן שעבד בלא רחיצת ידים ורגלים עבודתו פסולה, מאי טעמא, כתיב הכא חק עולם וכתיב במחוסר בגדים פ׳ תצוה, כ"ח מ"ג חקת עולם, מה להלן עבודתו פסולה אף כאן עבודתו פסולה . זבחים י"ט ב׳

2 לו ולזרעו. ת"ר, כהן גדול שלא טבל ולא קידש בין בגד לבגד ובין עבודה לעבודה ועבד עבודתו כשרה, אבל שחרית אחד כהן גדול ואחד כהן הדיוט עבודתן פסולה, מאי טעמא, דאמר קרא והיתה להם חק עולם לו ולזרעו, דבר המעכב בזרעו מעכב בו, דבר שאינו מעכב בזרעו אינו מעכב בו . שם שם

1 מר דרור. שאלו פפונאי לרב מתנה, רמז למרדכי מן התורה מניין, אמר להו, מר דרור וכתרגמינן מירא דכיא . חולין קל"ט ב׳

2 מר דרור חמש מאות וגו׳. ת"ר, שמן המשחה מר דרור חמש מאות, קדה חמש מאות, קנמן בשם חמש מאות , וקנה בשם חמשים ומאתים נמצאו כולם אלף ושבעה מאות וחמשים . כריתות ה׳ א׳

1 ושמן זית הין וכמה הין – י"ב לוגין, דכתיב פ, תבא שמן משחת קודש יהיה לדורותיכם, זה בגמטריא י"ב . מנחות פ"ט א׳

1 כל הנוגע בהם יקדש. מכאן שכלי שרת מקדשין . זבחים פ"ז א׳

1 זה לי לדרתיכם. ת"ר, שמן המשחה שעשה משה במדבר הרבה נסים נעשו בו, תחלתו י"ב לוגין וממנו נמשח משכן וכליו אהרן ובניו וכהנים גדולים ומלכים וכולו קיים לעתיד לבא, שנאמר זה לי לדרתיכם, זה בגמטריא י"ב לוגין . כריתות ה׳ ב׳

2 לדרותיכם. תניא, משנגנז ארון נגנז גם שמן המשחה ׳ מנלן, ילפינן דורות דורות מצנצנת המן . שם שם

1 על בשר אדם. ת"ר, הסך בשמן המשחה לבהמה ולכלים ולמתים ולעובדי כוכבים פטור, מאי טעמא, בהמה וכלים דכתיב על בשר אדם לא ייסך, מתים, כיון דמת – מת מקרי ולא אדם, עובד כוכבים – כל שישנו בסך ישנו בבל ייסך וכל שאינו בסך אינו בבל ייסך . שם ו׳ ב׳

2 על בשר אדם. תנא רב חנניא, מניין לכהן גדול שנטל משמן המשחה שעל ראשו ונתן על בני מעיו שהוא חייב, שנאמר על בשר אדם לא ייסך . שם ז׳ א׳

3 ובמתכנתו. ת"ר, המפטם את השמן כדי ללמד בו או למסרו לצבור פטור, דאתיא במתכנתו מן במתכנתה דקטורת וכתיב בקטורת פ׳ ל"ז לא תעשו לכם, לכם הוא דאסור הא למסרו לצבור פטור . כריתות ה' א׳

4 לא תעשו כמהו. אמר רבא, שמן שפטמו לחצאין פטור, דכתיב לא תעשו כמהו, כמהו הוא דאסור אבל חציו שפיר דמי . שם שם

5 קדש הוא. קדש הוא קדש יהיה – כל מעשיה לא יהיו אלא בקודש . שם ו׳ א׳

1 ואשר יתן. כמה יסוך ויהא חייב – כזית, מאי טעמא, ילפינן נתינה זו מנתינה דעלמא, מה נתינה דעלמא כזית אף נתינה שבכאן כזית . שם ו׳ ב׳

2 ואשר יתן ממנו. מלמד שאין חייבין אלא על שמן המשחה שעשה משה . שם ה׳ א׳

3 על זר. תניא, הסך בשמן המשחה לכהנים ולמלכים פטור, מאי טעמא, דכתיב ואשר יתן ממנו על זר, בעינן שיהיה זר מתחלתו ועד סופו . שם ו׳ ב'

4 ונכרת מעמיו. א"ר אלעזר א"ר הושעיא, כל מקום שאתה מוצא שני לאוין וכרת אחת חלק חטאות ביניהם , ומאי היא – מפטם וסך, דכתיב על בשר אדם לא ייסך ובמתכנתו לא תעשו, וכרת אחת – דכתיב איש אשר ירקח כמהו ואשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו . כריתות ג׳ א׳

1 קח לך. תניא, ר׳ יאשיה אומר קח לך משלך, ר' יונתן אומר משל צבור, ומה ת"ל קח לך כביכול משלך אני רוצה יותר משלהם . יומא ג׳ ב׳

2 קח לך סמים וגו'. א"ר יוחנן, אחר עשר סממנים נאמרו לו למשה בסיני, א"ר הונא, מאי קרא, קח לך סמים תרי, נטף ושחלת וחלבנה הא חמשה, סמים אחרינא חמשה, הא עשרה, ולבונה זכה חד – הא חד סרי . כריתות ו׳ ב׳

3 בד בבד. מאי בד בבד, אמר רבינא, שלא יניח משקל במשקל וישקול . שם ה' א׳

1 קטורת. מהו לשון קטורת – דבר שמקטר ועולה . כריתות ו׳ ב׳

1 והקטורת אשר תעשה. אמר רבא, קטורת שפטמה לחצאין חייב, דכתיב והקטורת אשר תעשה, כל שתעשה, והא אפשר דעביד ליה פרס בשחרית ופרס בין הערבים . שם ה׳ א׳

2 לא תעשו. אתם אין עושין אבל אחרים עושין לכם . ירושלמי מגילה פ"א ה"א

3 לא תעשו לכם. לכם הוא דאסור, אבל למסרה לצבור פטור . כריתות ה׳ א׳

4 קודש תהיה. כל מעשיה לא יהיו אלא בקודש . שם שם