תורה תמימה על התורה, שמות כ״א:כ״ט

מהדורה: תורה תמימה, וילנה תרס"ד

« תורה תמימה על התורה Exodus 21:28 תורה תמימה על התורה Exodus 21:30 »

29 רש"י על סנהדרין פתח ↗

וכולן אינן נוהגין בדין שור הנסקל - להיות שוה לדיני נפשות אף על פי שאמרנו בפ"ק דף ב. לענין עשרים ושלשה כמיתת בעלים כך מיתת השור:

30 בבא קמא פתח ↗

מַאן תְּנָא כּוּפְרָא – כַּפָּרָה, וְיַתְמֵי לָאו בְּנֵי כַפָּרָה נִינְהוּ?

31 בבא קמא פתח ↗

וְרַבִּי עֲקִיבָא – לְפוֹטְרוֹ מֵאַרְבָּעָה דְּבָרִים מְנָא לֵיהּ? נָפְקָא לֵיהּ מֵ״אִישׁ כִּי יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹ״; ״אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ״ – וְלֹא שׁוֹר בַּעֲמִיתוֹ.

32 בכורות פתח ↗

שְׁלֹשִׁים שֶׁל עֶבֶד, חֲמִשִּׁים שֶׁל אוֹנֵס וְשֶׁל מְפַתֶּה, וּמֵאָה שֶׁל מוֹצִיא שֵׁם רַע — כּוּלָּם בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, בְּמָנֶה צוֹרִי. וְכוּלָּן נִפְדִּין בְּכֶסֶף וּבְשָׁוֵה כֶּסֶף, חוּץ מִשְּׁקָלִים.

32 משנה תורה, הלכות נזקי ממון פתח ↗

כַּמָּה הוּא הַכֹּפֶר. כְּמוֹ שְׁרָאוּ הַדַּיָּנִין שֶׁהוּא דְּמֵי הַנֶּהֱרָג הַכּל לְפִי שָׁוְיוֹ שֶׁל נֶהֱרָג שֶׁנֶּאֱמַר שמות כא ל "וְנָתַן פִּדְיֹן נַפְשׁוֹ כְּכל אֲשֶׁר יוּשַׁת עָלָיו". וְכֹפֶר הָעֲבָדִים בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים בֵּין זְכָרִים בֵּין נְקֵבוֹת הוּא הַקְּנָס הַקָּצוּב בַּתּוֹרָה שְׁלֹשִׁים סֶלַע כֶּסֶף יָפֶה בֵּין שֶׁהָיָה הָעֶבֶד שָׁוֶה מֵאָה מָנֶה בֵּין שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה אֶלָּא דִּינָר. וְכָל הַמְעֻכָּב גֵּט שִׁחְרוּר אֵין לוֹ קְנָס הוֹאִיל וְאֵין לוֹ אָדוֹן שֶׁהֲרֵי יָצָא לְחֵרוּת:

33 תוספות על בבא קמא פתח ↗

לא י' כתיב ולא ט' כתיב - תימה דבפ' הפרה לקמן בבא קמא דף נ: ושם תנן מה בור יש בו כדי להמית עשרה פי' בקונט' דסתם בור יש בו י' א"כ י' כתיב ועוד קשה דהכא דריש מוהמת יהיה לו ועוד דבסמוך פריך סוף סוף זה אב למיתה וזה אב לנזקין ופי' הקונט' דנפל שמה שור משמע בין מת בין הוזק א"כ כי דרשינן שור ולא אדם הוה ליה למעט נמי אדם מנזקין ע"כ נראה לפרש דסתם בור עמוק הרבה וצריכי בור והמת יהיה לו דאי לא כתיב בור הוה אמינא כל דקטיל ואפילו אין בו כדי להמית ואי כתיב בור הוה אמינא דוקא בור ולא שיח ומערה דגזירת הכתוב הוא ולהכי איצטריך תרוייהו והכי פריך לא ט' כתיב ולא י' כתיב בהדי' ומסיק סוף סוף זה אב למיתה וזה אב לנזקין פירוש כיון דבור י' לא כתיב בהדיא אלא מפקי' מסברא מוהמת יהיה לו דבעינן כדי להמית וקים להו לרבנן דהיינו בור י' בור ט' נמי הוי סברא דהוי אב לנזקין כיון דיש בו כדי להזיק ומכל מקום לא ממעטינן אדם מנזקין דקרא דונפל שמה שור לא איירי אלא בבור י' ובירושלמי דריש דהוה ליה למיכתב כי יפתח איש כי יכרה איש בור למה כתיב בור בור אלא חד בור למיתה וחד בור לנזקין ומכל מקום לא ממעטינן אדם מנזקי' דקרא דונפל לא ממעט אלא אמאי דכתיב בקרא בהדיא דהיינו בור עשר ולא איתורא:

34 תורה תמימה על התורה פתח ↗

מיטב שדהו. והתניא, כסף ישיב לבעליו כ"א ל"ד אפילו סובין, אלא במטלטלי כל מילי מיטב הוא, דאי לא מזדבן הכא מזדבן במתא אחריתא, לבר מארעא דליתב ליה ממיטב כי היכי דלקפוץ עלה זבינא נגמשום דהקרקע אי אפשר שתמכר זולת במקומה, ולכן מעטים קוניה מאשר קוני מטלטלין שיכולים להיות גם ממקומות אחרים, וכבר זכרנו ענין זה בפרשה הקודמת פסוק ל"ד בדרשה והמת יהיה לו, ועיין בדרשה הבאה. ודע דע"פ חדוש סברא זו כל מילי מיטב הוא וכו' יתבאר מה שהמתין הכתוב להודוע דין תשלומי מיטב עד כה, אף כי כבר באו כמה דיני תשלומי הזיקות, אך עד כה היה איירי בנזקי מטלטלין, בהמה וכלים, ולכן לא שייך שם דין מיטב כיון דבנזקי מטלטלין משלם במטלטלין וכל מטלטלין מיטב הם, אבל כאן שבפעם הראשונה ביאר נזקי שדה, שבהם צריך לשלם בקרקע, ולא כל קרקע מיטב הוא, לכן אשמעינן כאן שמשלם במיטב הקרקע, ודו"ק. .שם י׳ ב׳

35 תורה תמימה על התורה פתח ↗

חמור שונאך. מאי שונא, אילימא שונא עובד כוכבים והא תניא שונא שאמרו זה שונא ישראל ולא שונא עובד כוכבים לוקאי אברייתא דב"מ ל"ב ב' שונא לטעון, דבהמת עובד כוכבים ומשא עובד כוכבים אינו מחויב לטעון, ואיירי בעכו"ם עובדי אלילים בימים קדמונים שלא קיימו שבע מצות והיו נדמים לחיות טורפות ומזיקים לחברת האדם וישוב העולם כמש"כ לעיל בפסוק כי יגח שור איש את שור רעהו כ"א ל"ה, אבל האומות שבזה"ז אין דינם חלוק מדיני ישראל לכל דבר בדיני ממונות, ואמנם לפרוק חייבין בכל אופן משום צער בע"ח, ועיין ב"מ ל"ב ב'. , אלא שונא ישראל, וישראל מי שרי למיסני' והכתיב פ׳ קדושים לא תשנא את אחיך בלבבך, דחזי בי' דבר ערוה לזדמצוה לשנאותו, ובתוס' הקשו מהא דאמרינן בב"מ ל"ב ב' אוהב לפרוק ושונא לטעון מצוה לטעון לשונא כדי לכוף את יצרו, והשתא כיון דמצוה לשנאותו מה כפיית יצר שייך, ותירצו דכיון שהוא שונא אותו מסתמא גם חבירו שונא לו, ובאים מתוך כך לשנאה גמורה ושייך כפיית יצר, עכ"ל. ובב"מ שם תרצו דהגמרא שם לא איירי בשונא דקרא, ואיך שהוא נראה לכל כי אין הענין מתבאר ברחבה. ושמעתי ממו"ח הגאון הראמ"ה ז"ל, כי אין הפי' שונאך שאתה שונא אותו, משום דא"כ הול"ל שנואך כמו כי שנואה לאה, אחת אהובה והאחת שנואה, אבל שונאך הפי' שהוא שונא אותך, כמו אם רעב שונאך, ונוסף גם הוא על שונאינו, ואני אראה בשונאי, וכדומה, ולפי"ז מכוון מאד פשט הגמרא אוהב לפרוק ושונא לטעון מצוה לטעון לשונא כדי לכוף את יצרו, והרבותא היא אע"פ שידעת שהוא שונא אותך בכ"ז תכוף את יצרך ותעזור לו, וגם הלשון שבגמ' מורה על כונה זו, דאל"ה הול"ל אהוב ושנוא, ובסוגית הדרשה כאן בגמ' יתפרש הכל על בעל האבדה, ודו"ק. .פסחים קי"ג ב׳

36 בבא קמא פתח ↗

אָמַר אַבָּיֵי: אִי סָלְקָא דַעְתָּךְ נְבֵילָה דְּמַזִּיק הָוְיָא, לִיכְתּוֹב רַחֲמָנָא ״שׁוֹר תַּחַת הַשּׁוֹר״, וְלִישְׁתּוֹק; ״וְהַמֵּת יִהְיֶה לוֹ״ לְמָה לִי? שְׁמַע מִינַּהּ – לַנִּיזָּק.

37 תורה תמימה על התורה פתח ↗

אם לא ימצא הגנב. א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן, הטוען טענת גנב בפקדון צהונשבע ובאו עדים ששקר נשבע אלא שהפקדון אצלו. משלם תשלומי כפל ואם טבח ומכר משלם תשלומי ד' וה' מאי טעמא דמקשינן אם לא ימצא הגנב לאם ימצא הגנב צונסמך על המבואר בסוף פסוק הקודם, דפסוק הקודם אם ימצא הגנב איירי בגונב ממש ופסוק זה אם לא ימצא הגנב איירי בטוען טענת גנב, יעו"ש אות צ"ג, ולכן כמו שהוקש טוען טענת גנב לגנב לענין תשלומי כפל כמבואר בפסוק ישלם שנים כך הוקשו לענין תשלומי ארבעה וחמשה בטבח ומכר, דכמו בגנב ממש מפורש בפסוק לעיל כ"א ל"ז שאם טבח ומכר משלם ד' וה' כך טוען טענת גנב אם טבח ומכר משלם ד' וה'. .שם ק"ו ב'

29 ואם שור נגח. בא הכתוב לחלק בין תם למועד בחמשה דברים, מועד צריך עדים ותם אין צריך. מועד משלם את הכופר ותם אינו משלם, מועד נותן שלשים של עבד ותם אינו נותן. מועד משלם נזק שלם ותם חצי נזק. מועד משלם מן העליה ותם מגופו . שם

30 מתמול שלשום. תנן, איזה הוא מועד, כל שהעידו בו שלשה ימים דכתיב ואם שור נגח הוא מתמול שלשום, תמול מתמול חד, שלשום תרי, ולא ישמרנו האידנא חייב . ב"ק כ"ג ב׳

31 והועד בבעליו. תניא, נגח ואח"כ הקדיש נגח ואח"כ הפקיר פטור, שנאמר והועד בבעליו וגו׳ והמית איש וגו' השור יסקל וגם בעליו יומת, עד שתהא מיתה והעמדה בדין וגמר דין שוין כאחד . ב"ק י"ג ב׳

32 והועד בבעליו. א"ר יוחנן, אין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין, מאי טעמא דאמר קרא והועד בבעליו, אמרה תורה יבא בעל השור ויעמוד על שורו . שם קי"ב ב׳

33 והועד בבעליו. מגיד שאינו חייב עד שיתרו בו . מכילתא

34 ולא ישמרנו. קשרו בעליו במוסרה ונעל בפניו כראוי ויצא והזיק, ר' יהודה אומר, תם חייב ומועד פטור, שנאמר ולא ישמרנו ושמור הוא זה . ב"ק מ"ה ב׳

35 ולא ישמרנו. להביא שומר חנם . מכילתא

36 איש או אשה. תנא דבי חזקיה, והמית איש או אשה, מכאן שהשוה הכתוב אשה לאיש לכל מיתות שבתורה . קדושין ל"ה א׳

37 איש או אשה. א"ר עקיבא, וכי מה בא זה ללמדנו, אם לחייב על האשה כאיש הרי כבר נאמר פ׳ כ"ח וכי יגח שור את איש או את אשה, אלא להקיש אשה לאיש, מה איש נזקיו ליורשיו, אף אשה נזקיה ליורשיה . ב"ק מ"ב ב׳

38 השור יסקל. נתכוין להרוג את זה והרג את זה חייב, דאמר קרא השור יסקל וגם בעליו יומת, כמיתת בעלים כך מיתת השור, מה בעלים נתכוין להרוג את זה והרג את זה חייב, אף שור נתכוין להרוג את זה והרג את זה חייב . שם מ"ד ב׳

39 השור יסקל. תניא, אין גומרין דינו של שור אלא בפניו, מאי טעמא, דכתיב השור יסקל וגם בעליו יומת, כמיתת בעלים כך מיתת השור, מה בעלים בפניהם אף שור בפניו . ב"ק מ"ה א׳

40 השור יסקל. שור הנסקל נדון בעשרים ושלשה דיינים, מאי טעמא, דכתיב השור יסקל וגם בעליו יומת, כמיתת בעלים כך מיתת השור, מה בעלים בעשרים ושלשה אף שור בעשרים ושלשה . סנהדרין ב' א׳

41 השור יסקל. אמר רבא, שור של אדם טריפה שהרג פטור, דכתיב השור יסקל וגם בעליו יומת, כל היכא דקרינן ביה וגם בעליו יומת קרינן ביה השור יסקל, וכל היכא דלא קרינן ביה וגם בעליו יומת לא קרינן ביה השור יסקל . שם ע"ח א׳

42 השור יסקל. אמר רב אשי, שור טריפה שהרג פטור דכתיב השור יסקל וגם בעליו יומת וכיון דאילו בעלים היו טריפה הוו פטירי שור נמי פטור . שם שם

43 וגם בעליו יומת. וממאי דהאי וגם בעליו יומת לכמיתת בעלים כך מיתת השור הוא דאתא אימא לקטלא הוא דאתא, אמר חזקיה, אמר קרא פ׳ מסעי מות יומת המכה רוצח הוא, על רציחתו אתה הורגו ואי אתה הורגו על רציחת שורו . סנהדרין ט"ו ב׳

44 וגם בעליו יומת. איני יודע אם בידי שמים אם בידי אדם, כשהוא אומר פ׳ ל׳ אם כופר יושת עליו ונתן פדיון נפשו, הא אין נוהגין פדיון אלא למומתין בידי שמים . מכילתא

30 משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם פתח ↗

וְלֹא כָּל הַמְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ גּוֹבִין מִמֶּנּוּ דַּיָּנֵי חוּצָה לָאָרֶץ שֶׁהֲרֵי הַפְּגָם וְהַבּשֶׁת וְהַכֹּפֶר מְשַׁלֵּם אָדָם עַל פִּי עַצְמוֹ כְּגוֹן שֶׁאָמַר פִּתִּיתִי בִּתּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי וְהֵמִית שׁוֹרִי אֶת פְּלוֹנִי וְאֵין גּוֹבִין אוֹתוֹ דַּיָּנֵי חוּצָה לָאָרֶץ:

31 משנה תורה, הלכות נזקי ממון פתח ↗

בְּהֵמָה שֶׁחָבְלָה בְּאָדָם בֵּין בְּכַוָּנָה בֵּין שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה. אִם תַּמָּה הִיא מְשַׁלֵּם חֲצִי נֵזֶק מִגּוּפָהּ וְאִם מוּעֶדֶת הִיא מְשַׁלֵּם נֵזֶק שָׁלֵם. וּפָטוּר מִן הַשֶּׁבֶת וּמִן הַבּשֶׁת וּמִן הַצַּעַר וּמִן הָרִפּוּי. שֶׁאַרְבָּעָה דְּבָרִים אֵלּוּ לֹא חִיְּבָה בָּהֶן תּוֹרָה אֶלָּא בְּאָדָם שֶׁחָבַל בַּחֲבֵרוֹ אֲבָל בְּהֵמָה שֶׁחָבְלָה בָּאָדָם הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁהִזִּיקָה מָמוֹנוֹ שֶׁאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חֲצִי נֵזֶק בִּלְבַד. לְפִיכָךְ שׁוֹרוֹ שֶׁבִּיֵּשׁ פָּטוּר וְאִם בִּיֵּשׁ הוּא בְּעַצְמוֹ חַיָּב כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְשׁוֹרוֹ שֶׁחָבַל בְּאָבִיו אוֹ בְּאִמּוֹ אוֹ שֶׁהִדְלִיק גְּדִישׁ חֲבֵרוֹ בְּשַׁבָּת חַיָּב בִּנְזָקִין וְאִלּוּ הָיָה הוּא בְּעַצְמוֹ הָעוֹשֶׂה זֶה פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר:

32 גיטין פתח ↗

״כֶּסֶף שְׁלֹשִׁים שְׁקָלִים יִתֵּן לַאדוֹנָיו״ אָמַר רַחֲמָנָא – וְהַאי לָאו אָדוֹן הוּא, אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דִּמְחוּסָּר גֵּט שִׁחְרוּר, אָדוֹן קָרֵינָא בֵּיהּ?

32 בבא קמא פתח ↗

סַבְרוּהָ, דְּכוּלֵּי עָלְמָא – קִנְיַן פֵּירוֹת לָאו כְּקִנְיַן הַגּוּף דָּמֵי; מַאי, לָאו בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי: דְּמַאן דְּאָמַר לָאִשָּׁה – לֵית לֵיהּ תַּקָּנַת אוּשָׁא, וּמַאן דְּאָמַר לֹא לָאִישׁ וְלֹא לָאִשָּׁה – אִית לֵיהּ תַּקָּנַת אוּשָׁא?

34 תוספות על בבא קמא פתח ↗

שהשור חייב בו פסולי המוקדשין מה שאין כן בבור - כדדרשינן מוהמת יהיה לו מי שהמת שלו וא"ת למה לי שור ולא אדם תיפוק ליה מוהמת יהיה לו מי שהמת שלו כדפטרינן שור פסולי המוקדשין. דמת אסור בהנאה דדרשינן גזירה שוה שם שם מעגלה ערופה בפרק אין מעמידין ע"ז כט: ואי משום שהשער מותר כדאמרינן בפ"ק דערכין דף ז. ה"נ שער שור פסולי המוקדשין מותר כדאמרינן בבכורות פ"ג דף כה. ואפילו הכי כיון שעיקרו אסור חשיב אין המת שלו וי"ל דוהמת יהיה לו משתעי בשור ולא ממעטי מיניה אדם תדע מדפריך בפ' הפרה לקמן בבא קמא נג: ואיפוך אלא פירוש והמת יהיה לו דשור נדרוש למי שהמת שלו והיכי מצי למימר הכי והא בשור משלם כופר ואע"פ שאין המת שלו אלא על כרחך לא חיישינן בהכי כדפרישית דאשור קאי ובלאו הכי לא קשיא מידי למאי דפרישית לעיל דשור ולא אדם איצטריך לעבד ולנכרי הקנוי לישראל שנפל לבור דההוא שרי בהנאה:

« תורה תמימה על התורה Exodus 21:28 תורה תמימה על התורה Exodus 21:30 »