תורה תמימה על התורה, דברים כ״ד:י׳

מהדורה: תורה תמימה, וילנה תרס"ד

« תורה תמימה על התורה Deuteronomy 24:9 תורה תמימה על התורה Deuteronomy 24:11 »

10 בבא מציעא פתח ↗

תָּנוּ רַבָּנַן: ״לֹא תָבֹא אֶל בֵּיתוֹ לַעֲבֹט עֲבֹטוֹ״. לְבֵיתוֹ אִי אַתָּה נִכְנָס, אֲבָל אַתָּה נִכְנָס לְבֵיתוֹ שֶׁל עָרֵב. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״לְקַח בִּגְדוֹ כִּי עָרַב זָר וְגוֹ׳״.

11 תוספות על חולין פתח ↗

עוים מתימן באו כו' - ב' מקראות הם בספר יהושע יג והכי כתיב חמשת סרני פלשתים העזתי והאשדודי האשקלוני הגתי והעקרוני והעוים והדר כתיב מתימן כל ארץ הכנעני ומערה אשר לצידונים עד אפקה עד גבול האמורי והשתא מפרשה רב והעוים דכתיב בסוף קרא קמא קאי אתימן דבראש קרא דבתריה:

12 יומא פתח ↗

מַתְנִי׳ מָסְרוּ לוֹ זְקֵנִים מִזִּקְנֵי בֵּית דִּין, וְקוֹרִין לְפָנָיו בְּסֵדֶר הַיּוֹם, וְאוֹמְרִים לוֹ: אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל! קְרָא אַתָּה בְּפִיךְ, שֶׁמָּא שָׁכַחְתָּ אוֹ שֶׁמָּא לֹא לָמַדְתָּ. עֶרֶב יוֹם כִּפּוּרִים שַׁחֲרִית מַעֲמִידִין אוֹתוֹ בְּשַׁעַר מִזְרָח, וּמַעֲבִירִין לְפָנָיו פָּרִים וְאֵילִים וּכְבָשִׂים כְּדֵי שֶׁיְּהֵא מַכִּיר וְרָגִיל בַּעֲבוֹדָה. כׇּל שִׁבְעַת הַיָּמִים לֹא הָיוּ מוֹנְעִין מִמֶּנּוּ מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה, עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים עִם חֲשֵׁיכָה לֹא הָיוּ מַנִּיחִין אוֹתוֹ לֶאֱכוֹל הַרְבֵּה, מִפְּנֵי שֶׁהַמַּאֲכָל מֵבִיא אֶת הַשֵּׁינָה.

12 שולחן ערוך, חושן משפט פתח ↗

אפילו הוא עשיר הרבה בקרקעות ואין לו מטלטלים אלא אלו שמשכן צריך להחזירם לו אבל אם יש לו מטלטלים אחרים שא"צ לאלו א"צ להחזיר לו:

13 תוספות על בבא בתרא פתח ↗

אכפיה לרב נתן. וא"ת והא בפרק כל הבשר חולין דף קי: ושם ד"ה כל אמר כל מ"ע שמתן שכרה כתובה בצדה אין ב"ד של מטה מוזהרים עליה וגבי צדקה כתיב כי פתוח תפתח את ידך לו וכתיב כי בגלל הדבר הזה יברכך דברים ט״ו:י׳ ואר"ת דהאי כפיה בדברים כמו כפייה ועל בפרק נערה שנתפתתה כתובות דף נג. ועוד תירץ דהכא קבלו עליהם שיכופו אותן הגבאי ולר"י נראה דבצדקה כופין משום דאית בה לאו דכתיב בה לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ וגו' ולריצב"א נראה דהא דאין ב"ד מוזהרין על מצות עשה שמתן שכרן בצדה היינו דאין נענשין וכן משמע בירושלמי דהמוכר את הספינה וההיא דכל הבשר שם דלא הוה מוקיר אבוה וכפתוהו ואמר להו שבקוהו ה"פ אינכם מוזהרין להכריחו עד שיעשה כשאר מצות עשה דאם א"ל עשה סוכה ולולב ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו כדאמר בהכותב כתובות דף פו: ושם וע"ע תוס' כתובות מט: ד"ה אכפייה ותוס' חולין קי: ד"ה כל:

13 השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות שכירות פתח ↗

לפיכך אם אבד וכו' ואם נאנס המשכון כגון שנלקח וכו' עד פרוטה אחרונה. א"א אין אנו מודים לו ולרבותיו בזה שאם משכנו אחר הלואתו קונה אותו אף לאונסין כרבי יצחק עכ"ל:

10 כי תשה ברעך. אין לי אלא מלוה, מניין לרבות שכר שכיר והקפת חנות, ת"ל משאת מאומה ספרי.

11 לא תבא אל ביתו. לביתו אי אתה נכנס אבל אתה נכנס לביתו של ערב, וכן הוא אומר משלי כ״ז:י״ג לקח בגדו כי ערב זר . ב"מ קט"ו א'

12 לא תבא אל ביתו. לביתו אי אתה נכנס אבל אתה נכנס לשכר כתף לשכר חמר לשכר פונדק לשכר דיוקנאות , יכול אפילו זקפן עליו במלוה, ת"ל משאת מאומה . שם שם

13 לא תבא אל ביתו. יכול לא ימשכננו בפנים אבל ימשכננו מבחוץ, ת"ל והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך וגו', יכול יכנוס בפנים ת"ל בחוץ תעמוד ספרי.

10 משנה תורה, הלכות מלווה ולווה פתח ↗

הֶעָרֵב מֻתָּר לְמַשְׁכֵּן בִּזְרוֹעַ וּלְהִכָּנֵס לְבֵיתוֹ וְלִטּל הַמַּשְׁכּוֹן שֶׁנֶּאֱמַר משלי כ טז "לְקַח בִּגְדוֹ כִּי עָרַב זָר". וְכֵן מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שָׂכָר אֵצֶל חֲבֵרוֹ בֵּין שְׂכַר מְלַאכְתּוֹ בֵּין שְׂכַר בְּהֶמְתּוֹ וְכֵלָיו בֵּין שְׂכַר בֵּיתוֹ הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְמַשְׁכְּנוֹ שֶׁלֹּא עַל פִּי בֵּית דִּין וְנִכְנָס לְבֵיתוֹ וְנוֹטֵל הַמַּשְׁכּוֹן בִּשְׂכָרוֹ. וְאִם זָקַף עָלָיו הַשָּׂכָר בְּמִלְוֶה אָסוּר שֶׁנֶּאֱמַר דברים כד י "כִּי תַשֶּׁה בְרֵעֲךָ מַשַּׁאת מְאוּמָה" וְגוֹ':

12 בבא מציעא פתח ↗

תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְאִם אִישׁ עָנִי הוּא לֹא תִשְׁכַּב בַּעֲבֹטוֹ״, הָא עָשִׁיר – שְׁכַיב. מַאי קָאָמַר? אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: הָכִי קָאָמַר: ״וְאִם אִישׁ עָנִי הוּא״ – לֹא תִשְׁכַּב וַעֲבוֹטוֹ אֶצְלְךָ. הָא עָשִׁיר – שְׁכַב וַעֲבוֹטוֹ אֶצְלְךָ.

13 רש"י על בבא מציעא פתח ↗

מת - הלוה אין משיב העבוט ליורשין שאין כאן מצות העבוט אלא ימכרנו ויגבה חובו דהשב תשיבם לו כתיב ולא ליורשין:

« תורה תמימה על התורה Deuteronomy 24:9 תורה תמימה על התורה Deuteronomy 24:11 »