תורה תמימה על התורה, דברים י״ד

1 בנים אתם. תניא, ר' יהודה אומר, בנים אתם לה' אלהיכם – בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים אתם נקראים בנים, ובזמן שאין אתם נוהגין מנהג בנים אין אתם נקראים בנים, ור' מאיר אומר, בין כך ובין כך אתם קרואים בנים, שנאמר פ' האזינו בנים לא אמון בם . קדושין ל"ו א'

2 בנים אתם. חביבים ישראל שנקראו בנים למקום, וחבה יתרה נודעת להם שנקראו לו בנים אבות פ"ג מי"ד.

3 לא תתגדדו. מהו לא תתגודדו – לא תעשו חבורה על מת . יבמות י"ג ב'

4 לא תתגדדו. תניא, לא תתגודדו – לא תעשו אגודות אגודות, כגון ב"ד אחד בעיר אחת, פלגא מורים כדברי בית שמאי ופלגא כדברי בית הלל . יבמות י"ד א'

5 לא תתגדדו. תניא, לא תתגודדו כדרך שאחרים מתגודדין, כענין שנאמר מלכים א י״ח:כ״ח ויתגודדו כמשפטם בחרבות ספרי.

6 ולא תשימו קרחה. ולהלן הוא אומר פ' אמור לא יקרחו קרחה, מה להלן קרח ארבע וחמש קרחות חייב על כל קריחה וקריחה אף כאן חייב כן . קדושין ל"ו א'

7 בין עיניכם, אין לי אלא בין העינים, מניין לרבות כל הראש, ת"ל פ' אמור ולא יקרחו קרחה בראשם . שם שם

8 בין עיניכם. והיכן הוא – בגובה שבראש, מקום שעושה קרחה . מנחות ל"ז ב'

9 כי עם קדוש אתה. אמר רבי אלעזר, נשים חייבות בקרחה, מאי טעמא, כי עם קדוש אתה, אחד אנשים ואחד נשים . ירושלמי קדושין פ"א ה"ז

10 לא תאכל כל תועבה. תניא, רבי יהודה אומר משום ר' מאיר, מניין לכל איסורין שבתורה שמצטרפין זה עם זה, שנאמר לא תאכל כל תועבה, כל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל . ע"ז ס"ו א'

11 לא תאכל כל תועבה. א"ר אשי, מניין לבשר בחלב שאסור באכילה, שנאמר לא תאכל כל תועבה, כל שתעבתי לך, הרי הוא בבל תאכל, בהנאה מניין, כדר' אבהו, דאמר כל מקום שנאמר לא תאכל אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע . חולין קי"ד ב'

12 זאת הבהמה. וכתיב בתריה שור שה כשבים איל וצבי ויחמור – מלמד שהחיה בכלל בהמה . שם ע"א א'

13 אשר תאכלו. תניא, רבי אומר גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שבהמות טמאות מרובות על הטהורות, לפיכך מנה הכתוב בטהורות, וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעופות טהורים מרובים על הטמאים לפיכך מנה הכתוב בטמאין, ללמדך שלעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה . חולין ס"ג ב'

14 שה כשבים. תניא, אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה פ' שמיני, זה אי אתה אוכל, אבל אתה אוכל הבא בסימן אחד, ואיזה הוא, זה טמא הנולד מן הטהור ועבורו מן הטהור, יכול אפילו עבורו מן הטמא, ת"ל שה כשבים – עד שיהא אביו כבש ואמו כבשה . בכורות ז' א'

15 וכל בהמה, לרבות את הולד . חולין ס"ט א'

16 וכל בהמה. לרבות את השליא, יכול אפילו יצתה מקצתה, ת"ל אותה תאכלו, אותה ולא שלייתה . שם ע"ז א'

17 מפרסת פרסה. א"ר יוחנן, השוחט את הבהמה ומצא בה דמות יונה אסורה באכילה, ותנא דבי ר' ישמעאל, מפרסת פרסה בבהמה אותה תאכלו – פרסה בבהמה תאכלו . חולין ס"ט ב'

18 אתה תאכלו. אותה שלמה ולא חסרה . שם שם א'

19 השסועה. א"ר חנן בר רבא, השסועה בריה בפני עצמה היא שיש לה שני גבין ושתי שדראות , וכי משה רבינו קניגי או בליסטרי היה, אלא מכאן תשובה לאומר אין תורה מן השמים . שם ס' ב'

20 השסועה. תניא, למה נשנו בפרטיהם, בבהמה מפני השסועה ובעופות מפני הראה . בכורות ו' ב'

21 כל צפור טהרה. לרבות את המשולחת מצפרי מצורע . קדושין נ"ז ב'

22 כל צפור טהרה. טהורה מכלל דאיכא אסורה, ואיזו היא, זו השחוטה שבמצורע . חולין ק"מ א'

23 אשר לא תאכלו מהם. לרבות את הצפור השחוטה שבמצורע . קדושין נ"ז א'

24 והראה ואת האיה. א"ר אבהו, ראה זו איה ולמה נקרא שמה ראה שרואה ביותר, וכן הוא אומר איוב כ״ח:ז׳-ח׳ ולא שזפתו עין איה . חולין ס"ג ב'

25 והראה ואת האיה והדיה. דאה וראה, איה ודיה אחת הן, ולמה נכתבו שני שמות, כדי שלא ליתן פתחון פה לבעל דין לחלוק, שלא תהא אתה קורא איה והוא דיה אתה קורא דיה והוא איה . שם שם

26 לא תאכלו כל נבלה. אזהרה לאוכל נבילות מניין, לא תאכלו כל נבילה, טריפה מניין, א"ר יוחנן, כל נבילה – לרבות את הטריפה . ירושלמי נזיר פ"ו ה"א

27 לא תאכלו כל נבלה. האוכל אבר מן החי מטריפה א"ר יוחנן חייב שתים, משום לא תאכלו כל נבילה ומשום ולא תאכל הנפש עם הבשר י"ב כ"ג . שם שם

28 כל נבלה. לרבות נבלת הכוי . כריתות כ"א א'

29 לגר. א"ר שמעון, נותן טעם לפגם מותר, דכתיב לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה, הראויה לגר קרויה נבילה ושאינה ראיה לגר אינה קרויה נבלה . ע"ז ס"ז ב'

30 לגר וגו', תניא, ר' יהודה אומר, לגר אשר בשעריך תתננה או מכר לנכרי, דברים ככתבן, לגר בנתינה ולנכרי במכירה . פסחים כ"ב ב'

31 או מכר לנכרי. תנא דבי ר"א, מניין לבשר בחלב שאסור בהנאה, דכתיב לא תאכלו כל נבלה לגר תתננה או מכר לנכרי לא תבשל גדי בחלב אמו, אמרה תורה, כשתמכרנה לא תבשלנה ותמכרנה . חולין קט"ו ב'

32 כי עם קדוש אתה. תניא, איסי בן יהודה אומר, מניין לבשר בחלב שאסור, נאמר כאן

33 כי עם קדוש אתה לא תבשל גדי בחלב אמו, ונאבד להלן פ' משפטים ואנשי קודש תהיון לי ובשר בשדה טריפה לא תאכלו, מה להלן אסור אף כאן אסור . חולין קי"ד א'

34 כי עם קדוש אתה. תניא, רבי אומר, מניין לבשר בחלב שאסור בהנאה, נאמר כאן כי עם קדוש אתה לא תבשל גדי בחלב אמו, ונאמר להלן פ' תצא לא יהיה קדש בבני ישראל, מה להלן בהנאה אף כאן בהנאה . שם קט"ו ב'

35 כי עם קדוש אתה. קדש עצמך במותר לך, דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור אי אתה רשאי לנהוג היתר בפניהם ספרי.

36 לא תבשל גדי. כל פסוק זה נתבאר לפנינו בפ' משפטים בפסוק כזה.

37 עשר תעשר. א"ר יוחנן, מאי דכתיב עשר תעשר – עשר בשביל שתתעשר . תענית ט' א'

38 עשר תעשר. בשני מעשרות הכתוב מדבר, אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן, ואיתקש מעשר בהמה למעשר דגן, מה מעשר דגן אין מעשרין מחדש על הישן וממין על שאינו מינו, אף מעשר בהמה אין מעשרין כן, ומה מעשר דגן ר"ה שלו תשרי, אף מעשר בהמה ר"ה שלו תשרי . ר"ה ח' א', בכורות נ"ג ב', נ"ד ב'

39 עשר תעשר. מלמד שמעשר אחד אתה מעשר בשנה אחת ואי אתה מעשר שני מעשרות בשנה אחת . ירושלמי שביעית פ"ב ה"ה

40 את כל. לרבות אפי' זו שכבר עשורה, והני מילי דהתירא, אבל איסורא לא, מאי טעמא איסורא לא זרעי אינשי . נדרים נ"ט ב'

41 את כל. לרבות רבית ופרקמטיא וכל שאר רווחים שחייבין במעשר ספרי

42 תבואת. תבואה ולא ירק, מכאן למעשר ירק שהוא מדבריהם . ירושלמי מעשרות פ"א ה"א

43 תבואת. דומיא דתבואה שהיא אוכל, להוציא זרעוני גינה שאינם נאכלים . שם שם

44 זרעך. זרעך – ולא הלקוח . ב"מ פ"ח כ'

45 זרעך. דבר שהוא נזרע ומצמיח, יצאו כמהין ופטריות . ירושלמי מעשרות פ"א ה"א

46 זרעך. זרעך המיוחד לך, פרט להפקר שאין לו בעלים שם שם

47 זרעך. דבר שהוא נזרע ומצמיח, יצא פחות משליש שאינו נזרע ומצמיח . שם שם ה"ב

48 היוצא השדה. פרט לאילן שנטעו בתוך הבית שפטור ממעשר . ירושלמי ערלה פ"א ה"ב

49 שנה שנה. מלמד שאין מעשרין משנה לחבירתה ספרי.

50 ואכלת. עשר תעשר ואכלת – ולא מוכר . ב"מ פ"ח א'

51 לשכן שמו שם. כתיב כאן ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך וגו', וכתיב בשלמים פ' תבא וזבחת שלמים ואכלת שם, מכאן לשלמים שבאים מן המעשר . זבחים נ' א'

52 תירשך. רב כהנא רמי, כתיב תירש וקרינן תירוש, זכה נעשה ראש, לא זכה נעשה רש, והיינו דאמר רבא, חמרי וריחני פקחין . יומא ע"ו ב'

53 מעשר ובכרת. תניא, ר' ישמעאל אומר, מעשר ובכורות, הקיש מעשר לבכור, מה בכור אינו נאכל אלא בפני הבית, אף מעשר אינו נאכל אלא בפני הבית, מלמד שאין מעלין בזה"ז מעש"ש לאכלן בירושלים . תמורה כ"א א'

54 מעשר ובכרת, תניא, בן עזאי אומר, מעשר ובכורות, הקיש מעשר לבכור, מה בכור אינו נאכל אלא לפנים מן החומה, אף מעשר אינו נאכל אלא לפנים מן החומה . שם שם ב'

55 מעשר ובכרת. תניא, ר"ע אומר, מעשר ובכורות, הקיש בכור למעשר, מה מעשר דגן אינו בא אלא מן הארץ, כך בכור אינו בא לירושלים להקריב אלא מן הארץ . שם שם

56 מעשר ובכרת. תניא, אחרים אומרים, מעשר ובכורות, הקיש בכור למעשר, מה מעשר אינו נפסל משנה לחבירתה, אף בכור אינו נפסל משנה לחבירתה . שם שם

57 למען תלמד ליראה. מגיד שגדול מעשר שני שמביא לידי תלמוד ספרי.

58 כל הימים. אלו שבתות וימים טובים, למאי הלכתא לעשורי בערב שבת על העתיד לבא בשבת . יבמות צ"ג א'

59 לא תוכל שאתו. א"ר אלעזר, מניין למעשר שני שנטמא שפודין אותו אפי' בירושלים, ת"ל כי לא תוכל שאתו, ואין שאת אלא אכילה, שנאמר פ' מקץ וישא משאת מאת פניו . פסחים ל"ו ב'

60 לא תוכל שאתו. אמר רב ביבי אמר רב אסי, מניין למעשר שני טהור שפודין אותו אפי' בפסיעה אחת חוץ לחומה, שנאמר כי לא תוכל שאתו . מכות י"ט ב'

61 כי ירחק ממך המקום. פשיטא, הוא בחוץ ומשאו בפנים קלטוהו מחיצות, הוא בפנים ומשאו בחוץ מהו, תנא ההוא סבא, כי ירחק ממך המקום – ממלואך . שם שם

62 וצרת. וצרת – לרבות כל דבר שיש עליו צורה, מכאן למעשר שני שאין מתחלל על האסימון . ב"מ נ"ד א'

63 הכסף. כסף הכסף – לרבות אפי' פרוטות . קדושין י"א ב'

64 הכסף. מכאן למעשר שני שאין נפדה אלא בכסף ולא בשוה כסף . בכורות נ"א ב'

65 בידך. מכאן למעשר שני שאין מחללין על מעות שאינן ברשותו, דכתיב וצרת הכסף בידך – בעינן מצוי בידך . ב"ק צ"ח ב'

66 בידך. המפקיד מעות אצל חבירו להוליכם בדרך, צררן והפשילן לאחוריו ונאנסו חייב, דאמר קרא וצרת הכסף בידך – אע"פ שצרורין יהיו בידך . ב"מ מ"ב א'

67 בידך. א"ר יצחק, לעולם יהא כספו של אדם מצוי בידו, שנא' וצרת הכסף בידך . שם שם

68 ונתתה הכסף. הפורט סלע ממעות מעש"ש, בית הלל אומרים, פורט בשקל כסף בשקל מעות, ומנלן דמחללינן דכתיב ונתתה הכסף ריבה אפי' כסף שני . שם מ"ה א'

69 בכל אשר תאוה. אין מחללין מעשר שני על מטבע שאינה יוצאת, דכתיב ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך מעשר שני פ"א משנה ב' וברע"ב.

70 בכל אשר תאוה וגו'. תניא, בכל אשר תאוה נפשך – כלל, בבקר ובצאן וביין ובשכר – פרט, ובכל אשר תשאלך נפשך חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש פרי מפרי וגדולי קרקע אף כל פרי בפרי וגדולי קרקע . עירובין כ"ז ב'

71 בבקר ובצאן וגו'. תניא, בן בג בג אומר, בבקר – מלמד שלוקחין בקר על גב עורו, ובצאן – מלמד שלוקחין צאן על גב גיזתה, וביין – מלמד שלוקחין יין על גב קנקנו , ובשכר – מלמד שלוקחין תמד משהחמיץ . שם כ"ו ב'

72 ובשכר. וסמיך ליה ואכלת, מלמד שהשתיה בכלל אכילה . יומא ע"ו א'

73 ושמחת. נאמר כאן שמחה ונאמר להלן פ' תבא ושמחת, מה שמחה האמורה להלן שלמים, אף שמחה האמורה כאן שלמים . ירושלמי חגיגה פ"א ה"ב

74 אתה וביתך. ר' אליעזר היה אומר, משבח אני את העצלנין שאין יוצאין מבתיהן ברגל, שנאמר ושמחת אתה וביתך . סוכה כ"ז ב'

75 אתה וביתך. א"ר תנחום א"ר חנילאי, כל יהודי שאין לו אשה שרוי בלא שמחה, שנאמר ושמחת אתה וביתך . יבמות ס"ב ב'

76 אתה וביתך. מכאן שהבעל מביא קרבן על אשתו אפילו שלא מדעתה . ירושלמי פסחים פ"ח ה"א

77 לא תעזבנו. מלמד שאם אין לו מעשר ראשון תן לו מעשר שני, אין לו מעשר שני תן לו מעשר עני, אין לו מעשר עני תן לו שלמים, אין לו שלמים פרנסהו מן הצדקה ספרי.

78 כי אין לו חלק, להגיד מה גרם . שם

79 מקצה שלש שנים. יכול מר"ה של שלישית ת"ל מקצה, יכול בר"ה של רביעית, ת"ל פ' תבא כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך, יכול אפי' בחנוכה, הרי אני דן, נאמר כאן מקצה ונאמר להלן פ' וילך מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסכות, מה מקץ שנאמר להלן במועד אף מקץ שנאמר כאן במועד . ירושלמי מעש"ש פ"ה ה"ג

80 את כל מעשר. אין לי אלא מעשר עני, שבו דבר הכתוב, מניין לשאר מעשרות, ת"ל את כל מעשר תבואתך – ריבה ספרי.

81 והנחת בשעריך, האומר קונם שאיני נהנה לבריות יכול ליהנות מלקט שכחה ופאה ומעשר עני המתחלק בתוך הגרנות, דכתיב ביה והנחתו בשעריך . נדרים פ"ד ב'

82 והנחת בשעריך. ולהלן הוא אומר פ' תבא ונתת ללוי לגר ליתום ולאלמנה, הא כיצד, כאן בימות החמה כאן בימות הגשמים ספרי.

83 ובא הלוי. מהו ובא – כל זמן שבא תן לו, מכאן למעשר ראשון שאינו בטל . ר"ה י"ב ב'

84 כי אין לו חלק. לו אין חלק ולך יש חלק חייב במעשר, יצא הפקר לקט שכחה ופאה שיש גם לו חלק בהם פטורות מן המעשר . ירושלמי מעשרות פ"א ה"א

85 אשר בשעריך. מלמד שאין מוציאין מארץ לחוץ לארץ ספרי.