1את הגזלה אשר גזל דיחזיר שכינתא לאתרה. או את העשק אשר עשק דא קב״ה דאתפרש מינה.2דשכינתא אתקריאת מצות עשה מסטרא דימינא. ומצות לא תעשה מסטרא דשמאלא. ותורה אתקריאת מסטרא דעמודא דאמצעיתא וכל מאן דגזיל או עשק באורייתא ובמצות עשה ולא תעשה כאלו גזל שכינתא מדרועוי דקב״ה.3וכן מסטרא דיסוד חי עלמין אתקריאת מצות ברי׳ מילה. מאן דגזל בברית ואפיק זרעא מיניה לרשו נוכראה כאלו אפיק מרשות היחיד לרשות הרבים וגרם למהוי שכינתא נפקא מאתרה דאיהי ארץ ישראל רשות היחיד וגלה אותה בין אומין דעלמא דאינון רשות הרבים4הה״ד ובפשעיכם שולחה אמכם. ובגין דא לא תשא את שם יי׳ אלקיך לשוא. מאן שם יי׳ דא שכינתא. לשוא דא ע״ז דגלת תמן.5ועוד. איהי תשובה יום הכפורים כלילא מעשרת ימי תשובה דאינון י״ה. יום הכפורים דא ה׳ כלילא מחמש צלותין. עשרת ימי תשובה דא י׳ לקבל שבים דא ו״ק כל מאן דחזר בתיובתא כאלו חזר ו״ה עם י״ה.6ועקרא לסלקא כלא במחשבה דאיהי יו״ד ק״א וא״ו ק״א.7וגבורה תמן סמא״ל דאיהו יצר הרע. וכל מאן דיתגבר על יצריה כאלו הוה מתגבר גבורה על סמא״ל בדינא לגבי בנוי. ובגין דא אמרו מארי מתניתי׳ איזהו גבור הכובש את יצרו8מאי הכובש כד״א וכבשוה דיהא כבושה תחות ידיה ככלבא דאיהו כבוש וקשור תחות ידי דבר נש.9וצריך בר נש לקבלא עליה חמש ענויין בגין ענוי דגרים לה׳ זעירא דגלת בגלותא. ואתקריאת עניה סוערה לא נוחמה. ואבא ואמא אינון נחתי בימינא ושמאלא לקבלא בהון ו״ה דאינון תורה ומצוה.10ורזא דמלה ושב ורפ׳ לו ודא איהו שובה ישראל עד יי׳ אלקיך.11ועוד מצות פריה ורביה דא שכינתא לא תהו בראה לשבת יצרה. כל ת״ח דמנע מינה עונת ק״ש כאלו מנע מינה ברכאן מלעילא12שית סטרין אינון דכלילן באת ו׳ דאיהו עץ פרי עושה פרי. מאן פרי דיליה י׳. דאת ו׳ איהו ענפא דאילנא דאתפרש לשית ענפין. ומשית לענפין דלית לון חושבן י׳ איהי איבא על כל ענפא וענפא דאיהו ו׳.13קם סבא ואמר ר׳ ר׳ חזור בך. אילנא הוא ו׳. איבא דיליה י׳. הכי הוא ודאי. אבל ענפוי לעילא איהו ה׳ עלאה. ושרשוי ה׳ תתאה. ומאן דאפריש ענפא מיניה דא איהו מקצץ בנטיעות. והכי אתקצץ איהו מעלמא דין ומעלמא דאתי.14ועוד מצוה לאתעסקא באוריתא יומם ולילה הה״ד והגית בו יומם ולילה. וכי יכיל בר נש לאתעסקא באורייתא בכל יומי ולילי כל יומוי. והא קב״ה לית בא בטרוניא עם בריותיו. אלא כל מאן דקרא ק״ש בכל יום ערב ובקר כאלו מקיים בו והגית בו יומם ולילה.15כל פקודין אית מנייהו דתליין בפרי אילנא. מנייהו בענפין. מנהון בשרשין. מנהון באילנא. ובג״ד אתקריאת אוריתא עץ חיים. וכל מאן דאכל מניה ואכל וחי לעולם.16ואית אילנא לתתא דענפוי ושרשוי וגופא ואיבא דיליה כלהו סם המות. ודא סמא״ל. מאן דאעבר על אוריתא. אתשקייא מההוא אילנא ואתפרנס מיניה ועליה אתמר כי ביום אכלך ממנו מות תמות ומסטרא דיליה חיי צער.17ועוד. שכינתא איהי מצות העמדת מלכא הה״ד שום תשים עליך מלך. וכביכול כל זמנא דלית שכינתא באתרהא לית מלכא. ובגין דשכינתא איהי מלכות על בר נש. אתמ׳ ביה שום תשים עליך מלך למהוי ישראל בה כלהו בני מלכים