תקוני הזהר נ״ז ב

1 אשתכח בשבת. ובגין דא שבת היא שקולה ככל אורייתא כלה.

2 וכן שכינתא תתאה אתקריאת שופר מסטרא דשכינתא עלאה דאיהי שופר גדול. תקע בשופר גדול לחירותנו.

3 תקע שופר איהו לשון תקיעה. דודאי שכינתא תתאה איהי תקיע׳ דקב״ה מסטרא דימינא. ואתקריא׳ שברים דיליה מסטרא דשמאלא ואתקריאת תרוע׳ דיליה מסטרא דעמודא דאמצעיתא דאיהו דעת.

4 ובג״ד אתמר אשרי העם יודעי תרועה יודעי בדעת דאתמר ביה בדעתו תהומות נבקעו. ובדע׳ חדרים ימלאו.

5 איהי שופר וקב״ה קול השופר ובזמנא דהיא סלקא לגביה בתלת קטרין אלין. אתמר ביה ויהי קול השופר הולך וחזק מאד. הולך בתקיעה. וחזק בשברים. מאד בתרועה

6 ואיהי יום הכפורים. וכד אתקשטת קדמיה בלבושין שפירין דאינון לבושי כפרה: אתקריאת ציץ דיליה. מצנפת דיליה. אבנט דיליה.

7 איהי כלילא מארבע בגדי לבן מסטרא דימינא ומארבע בגדי זהב מסטרא דשמאלא.

8 בההוא זמנא דאתקשטת באלין לבושין דכפרה. אתמר בה ותלבש אסתר מלכות. ובהון עאלת לפני לפנים הה״ד ותעמוד בחצר בית המלך הפנימית. ובהון נשאה חן בעיניו.

9 ורזא דמלה וראיתיה לזכור ברית עולם. ומיד יי׳ שמעה יי׳ סלחה יי׳ הקשיבה ועשה אל תאחר.

10 פורים אתקריאת על שם יום הכפורים דעתידין לאתענג׳ ביה ולשנויי ליה מענוי לענג. ומה דאיהי שכינתא אסור ביה נעילת הסנדל.

11 בההוא זמנא אתמר בה מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב. וענוגא וחדוה וכמה טבין מזומנין לגבה. ודא יהא בזמנא דפורקנא בעגלא.

12 ומאן גרם ענוי לשכינתא בגלותא. אלא רזא דמלה ובכן אבא אל המלך אשר לא כדת. בגין דעאלת בלא בעלה. דאתמר ביה מימינו אש דת למו. דבטילו בה אורייתא. ודא גרם אבודא דבית ראשון ושני הה״ד וכאשר אבדתי אבדתי.

13 ועם כל דא אע״ג דעאלת בלא בעלה דאיהו ד״ת עם כל דא עאלת באבהן דאינון שלשת ימים לילה ויום דאתענת בהון. ואינון סהדין דעולימת׳ עאלת ביה למלכא. הה״ד ובזה הנערה באה אל המלך. נערה ודאי באה אל המלך דאיש לא ידעה אלא בעלה וכמה דבערב היא באה נערה בתולה. ודאי הכי נמי בבקר היא שבה נערה בתולה ודאי.

14 ובה ערב ובקר פעמים קורין לישראל בעלה וסהדין עלה דלא חליפת ליה היא ובנהא באחרא.

15 ובגין דא ישראל אמרין בכל יומא שמע ישראל יי׳ אלקינו יי׳ אחד. שמ״ע אח״ד ש״ם א״ח ע״ד. א״ח נטיר לה. בגין דאח לצרה יולד. ועליה אתמר אתה סתר לי. ברוך אתה בבואך. יהודה אתה יודוך אחיך בגין דביה יקוק וביה ד׳. ביה איהי נטירא.

16 ועליה אתמר ויהי אמן את הדסה. הוא אומן דילה ואיהי אמונה דיליה. ודא איהו דאתמ׳ כאשר היתה באמנה אתו ולא נגע בה נוכראה דאיהו אח״שורוש. בגין דאח עמה ודאי ואיהו סתיר לה מניה.

17 במאי סתיר לה מניה בנקודה דאיהי קוצא דאת ד׳ מן אחד. א״ח נטיר ד׳ דלא יתקריב לגבה אחר. הה״ד אני יי׳ הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן. והאי נקודה איהי אות ברית דבה אשתלים א״ח לעשר. ובה אתעביד י׳.

18 ומאן דמשקר בברית מילה גרים לאסתלקא מיניה