תקוני הזהר כ״ו א

« תקוני הזהר כ״ה ע״ב תקוני הזהר כ״ו ע״ב »

1 ראשית חכמה פתח ↗

ועוד כאשר יקח מהשלחן איזה דבר בידו הימין לברך, יכוין שמעלה אותו מעלמא דנוקבא לעלמא דדכורא. ובשתיתו המים יכוין לקרר דין הלב והאצטומכא, שהמים נשפעים מחסד, ומי"ם עולים צ' ועם התיבה צ"א כמנין יאהדונק"י, נמצא שהם יחוד ב' שמות מצד החסד. ועוד יכוין בד' שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שיש בהם ט' יודין כמנין מי"ם, ויש עוד בזה סוד. וכל המים באים אל הריאה, וסוד הריאה פי' בזוהר פ' פנחס דף רלו ע"א שהם השרפים, והשרפים הם בכסא, כדכתיב ישעיה ו, ב שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים לאחד, ופי' בתקונים דף כו ע"א שהוא סוד שם מ"ב, שיש שש אותיות לכל שם ושם, והשרפים עומדים לקרר אש הלב שהוא השכינה שהוא דין.

2 עץ חיים פתח ↗

והנה אלו הב' בחי' של הכלים שהם פנימיות וחיצוניות בזה תבין מה שתמצא בכל זוהר ובתקונים בענין ד' פנים ושש כנפים והוא בסוד לא יכנף עוד מוריך והענין בקיצור כי הנה ז' שרפים יש בכסא והם ז' היכלין דבריאה והם כנגד ז' ימי בראשית ויש הוי"ה בכל א' וכל הוי"ה מהם כוללת כל י"ס של היכל ההוא כנודע שאין הוי"ה שאינה כוללת י"ס כי קוץ של י' כתר של אותו היכל י"ה או"א ו' ו"ק ה' מל'.

3 ברכות פתח ↗

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: זוֹכֶה לַבְּרָכוֹת הַלָּלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לוּא הִקְשַׁבְתָּ לְמִצְוֹתָי וַיְהִי כַנָּהָר שְׁלוֹמֶךָ וְצִדְקָתְךָ כְּגַלֵּי הַיָּם. וַיְהִי כַחוֹל זַרְעֶךָ וְצֶאֱצָאֵי מֵעֶיךָ״ וְגוֹ׳. תַּנְיָא, אַבָּא בִּנְיָמִין אוֹמֵר: אִלְמָלֵי נִתְּנָה רְשׁוּת לָעַיִן לִרְאוֹת — אֵין כׇּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לַעֲמוֹד מִפְּנֵי הַמַּזִּיקִין. אָמַר אַבָּיֵי: אִינְהוּ נְפִישִׁי מִינַּן, וְקָיְימִי עֲלַן כִּי כִּסְלָא לְאוּגְיָא. אָמַר רַב הוּנָא: כֹּל חַד וְחַד מִינַּן, אַלְפָא מִשְּׂמָאלֵיהּ וּרְבַבְתָּא מִיַּמִּינֵיהּ. אָמַר רָבָא: הַאי דּוּחְקָא דְּהָוֵי בְּכַלָּה — מִנַּיְיהוּ הָוֵי. הָנֵי בִּרְכֵי דְּשָׁלְהִי — מִנַּיְיהוּ. הָנֵי מָאנֵי דְרַבָּנַן דְּבָלוּ — מֵחוּפְיָא דִידְהוּ. הָנֵי כַּרְעֵי דְּמִנַּקְפָן — מִנַּיְיהוּ. הַאי מַאן דְּבָעֵי לְמִידַּע לְהוּ לַיְיתֵי קִיטְמָא נְהִילָא, וְנַהְדַּר אַפּוּרְיֵיהּ, וּבְצַפְרָא חָזֵי כִּי כַּרְעֵי דְתַרְנְגוֹלָא. הַאי מַאן דְּבָעֵי לְמֶחֱזִינְהוּ, לַיְתֵי שִׁלְיְיתָא דְּשׁוּנָּרְתָּא אוּכַּמְתָּא בַּת אוּכַּמְתָּא בּוּכְרְתָא בַּת בּוּכְרְתָא, וְלִיקְלְיֵהּ בְּנוּרָא, וְלִשְׁחֲקֵיהּ, וְלִימְלֵי עֵינֵיהּ מִנֵּיהּ, וְחָזֵי לְהוּ. וְלִשְׁדְּיֵיהּ בְּגוּבְתָּא דְפַרְזְלָא, וְלַחְתְּמֵיהּ בְּגוּשְׁפַּנְקָא דְפַרְזְלָא, דִּילְמָא גָּנְבִי מִנֵּיהּ, וְלַחְתּוֹם פּוּמֵּיהּ, כִּי הֵיכִי דְּלָא לִיתַּזַּק. רַב בִּיבִי בַּר אַבָּיֵי עֲבַד הָכִי, חֲזָא וְאִתַּזַּק, בְּעוֹ רַבָּנַן רַחֲמֵי עֲלֵיהּ, וְאִתַּסִּי. תַּנְיָא, אַבָּא בִּנְיָמִין אוֹמֵר: אֵין תְּפִלָּה שֶׁל אָדָם נִשְׁמַעַת אֶלָּא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה״. בִּמְקוֹם רִנָּה — שָׁם תְּהֵא תְּפִלָּה. אָמַר רָבִין בַּר רַב אַדָּא, אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָצוּי בְּבֵית הַכְּנֶסֶת — שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל״. וּמִנַּיִן לַעֲשָׂרָה שֶׁמִּתְפַּלְּלִין שֶׁשְּׁכִינָה עִמָּהֶם — שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל״. וּמִנַּיִן לִשְׁלֹשָׁה שֶׁיּוֹשְׁבִין בַּדִּין שֶׁשְּׁכִינָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט״. וּמִנַּיִן לִשְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה שֶׁשְּׁכִינָה עִמָּהֶם — שֶׁנֶּאֱמַר: ״אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה׳ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה׳״ וְגוֹ׳. מַאי ״וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ״? אָמַר רַב אָשֵׁי: חָשַׁב אָדָם לַעֲשׂוֹת מִצְוָה, וְנֶאֱנַס, וְלֹא עֲשָׂאָהּ — מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ עֲשָׂאָהּ. וּמִנַּיִן שֶׁאֲפִילּוּ אֶחָד שֶׁיּוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה שֶׁשְּׁכִינָה עִמּוֹ — שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ״. וְכִי מֵאַחַר דַּאֲפִילּוּ חַד, תְּרֵי מִבַּעְיָא?! תְּרֵי — מִכַּתְבָן מִלַּיְיהוּ בְּסֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת, חַד — לָא מִכַּתְבָן מִלֵּיהּ בְּסֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת. וְכִי מֵאַחַר דַּאֲפִילּוּ תְּרֵי, תְּלָתָא מִבַּעְיָא?! מַהוּ דְּתֵימָא: דִּינָא שְׁלָמָא בְּעָלְמָא הוּא, וְלָא אָתְיָא שְׁכִינָה, קָמַשְׁמַע לָן דְּדִינָא נָמֵי הַיְינוּ תּוֹרָה. וְכִי מֵאַחַר דַּאֲפִילּוּ תְּלָתָא, עֲשָׂרָה מִבַּעְיָא?! עֲשָׂרָה — קָדְמָה שְׁכִינָה וְאָתְיָא. תְּלָתָא — עַד דְּיָתְבִי. אָמַר רַבִּי אָבִין בַּר רַב אַדָּא, אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַנִּיחַ תְּפִילִּין שֶׁנֶּאֱמַר: ״נִשְׁבַּע ה׳ בִּימִינוֹ וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ״. ״בִּימִינוֹ״ — זוֹ תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ״, ״וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ״ — אֵלּוּ תְּפִילִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״ה׳ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן״. וּמִנַּיִן שֶׁהַתְּפִילִּין עוֹז הֵם לְיִשְׂרָאֵל — דִּכְתִיב: ״וְרָאוּ כׇּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה׳ נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ״. וְתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: אֵלּוּ תְּפִילִּין שֶׁבָּרֹאשׁ. אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לְרַב חִיָּיא בַּר אָבִין: הָנֵי תְּפִילִּין דְּמָרֵי עָלְמָא מָה כְּתִיב בְּהוּ? אֲמַר לֵיהּ ״וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ״. וּמִי מִשְׁתַּבַּח קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּשִׁבְחַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל? אִין, דִּכְתִיב: ״אֶת ה׳ הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם״. וּכְתִיב: ״וַה׳ הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם״, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: אַתֶּם עֲשִׂיתוּנִי חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם, וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶתְכֶם חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם. אַתֶּם עֲשִׂיתוּנִי חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה׳ אֱלֹהֵינוּ ה׳ אֶחָד״, וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶתְכֶם חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם״, שֶׁנֶּאֱמַר ״וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ״. אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי: תִּינַח בְּחַד בֵּיתָא, בִּשְׁאָר בָּתֵּי מַאי? אָמַר לֵיהּ: ״כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל״, ״וּמִי גּוֹי גָּדוֹל״, ״אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל״, ״אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים״, ״וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן״. אִי הָכִי, נְפִישִׁי לְהוּ טוּבֵי בָּתֵּי? אֶלָּא: ״כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל״ ״וּמִי גּוֹי גָּדוֹל״ דְּדׇמְיָין לַהֲדָדֵי — בְּחַד בֵּיתָא, ״אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל״ ״וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל״ — בְּחַד בֵּיתָא, ״אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים״ — בְּחַד בֵּיתָא, ״וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן״ — בְּחַד בֵּיתָא.

10 שערי תשובה על שולחן ערוך אורח חיים פתח ↗

אפים עבה"ט. ואף ביום ב' וה' נוהגין בא"י ושאר מדינות ספרד להקדים נפ"א לוהוא רחום וכן נוהגין בקצת מקומות גם במדינות אלו ועיין בש"ץ שכן משמע בזוהר פ' תרומה וכ"כ במנהגי האר"י ז"ל ושם נוהגין בב' וה' לומר סליחות שבכאן אומרים אותם בפ' שובבים וכשאומרים אל מלך כו' י"ל ומתנהג בחסידות שהוא ר"ת כרו"ב. ומהר"ש וויטל ז"ל כתב שכן מצא בתיקונים ובספר אורח לצדיק כתב שבכל וידוים שמתודה צ"ל בתהלתו אנא ה או"א כו' והסכימו עמו הרבנים ע"ש. גם כתבו בשם האר"י ז"ל שי"ל בוידוי טפלנו שקר ומרמה ע"ש. ומ"ש בש"ע שאין לדבר כו' כתב בש"צ בשם מטה יהודה דאע"ג שכתב בב"י דהוי כתפלה אריכתא מ"מ אם שמע בעודו נופל קדיש או קדושה דהוי כדין ק"ש ולא יותר כו' דלא עדיף מאלקי נצור כו' ע"ש והמנהג פשוט לענות קדיש וברכו וכל דבר שבקדושה אחר שגמר תפלת י"ח קודם נפ"א או בתוך נפ"א כיון דנפ"א רשות כמ"ש לקמן:

11 ליקוטי הלכות פתח ↗

וְזֶה בְּחִינַת צִיצִית וּתְפִלִּין שֶׁזְּמַנָּם מִשֶּׁהֵאִיר הַיּוֹם, כִּי צִיצִית וּתְפִלִּין הֵם בְּחִינַת עִגּוּלָא וְרִבּוּעָא הַנַּ"ל יָד וָשֵׁם הַנַּ"ל צִיצִית הִוא בְּחִינַת עִגּוּלָא, בְּחִינַת כִּסֵּא הַנַּ"ל, כִּי צִיצִית הִוא בְּחִינַת מַקִּיפִים, בְּחִינַת עִגּוּלִים, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל. וְהֵם בְּחִינַת כִּסֵּא, כִּי תְּכֵלֶת כָּרְסַיָּא דְּדִינָא. וְכַמּוּבָא בַּתִּקּוּנִים וּבַצִּיצִית מְתַקֵּן כּוּרְסַיָּא לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְכוּ' תְּפִלִּין הֵם בְּחִינַת רִבּוּעָא, בְּחִינַת תְּפִלִּין מְרֻבָּעִין בִּתְפָרָן וְאַלַכְסוֹנָן וְאַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁכָּל זֶה בְּחִינַת רִבּוּעָא, בְּחִינַת מִשְׁפָּט הַנַּ"ל, כִּי תְּפִלִּין לְשׁוֹן מִשְׁפָּט, כַּמּוּבָא לְשׁוֹן פְּלִילָה, כִּי מִשְׁפָּט הוּא בְּחִינַת מֹחִין כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תְּפִלִּין, שֶׁהֵם בְּחִינַת מֹחִין כַּיָּדוּעַ:

12 בעלי ברית אברם פתח ↗

כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה וגו׳. עיין בת״כ. את משפטי תעשו ואת חוקותי תשמרו ללכת בהם וגו׳ ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ה׳. נראין אלו הפסקים כפולים בלי ספק. וכבר אמרו ליתן שמירה ועשייה לחוקים ושמירה ועשייה למשפטים. אמנם עדיין קשה כי יכול לכלול כולם ביחד ולומר ושמרתם את חוקותי ואת משפטי ועשיתם אותם. ואפשר שבא לרמוז לשמירות ועשיית חלוקים כפי העושים. כי עשיית יחידי סגולה ושמירתם אינה כעשיית שאר המון העם ושמירתם. כי הכל מניחין תפילין ואין הנחתם שוה כי בעמי הארץ הם כעול לשור. ואינו כן ביחידי סגולה כנזכר בתיקונים. וכן הדין בכל המצות. וכן שמירתם בדקדוקים אינה שוה. כי יחידי סגולה מדקדקים אפילו כחוט השערה. והנה הפסוק האחד את משפטי תעשו ואת חוקותי תשמרו ללכת בהם הוא מדבר בשאר המון העם. ובכללות הכל שכולם שוין בעשייה גופנית ובשמירה כוללת שהיא ההליכה בדרכי השם ובמצותיו. אמנם הפסוק הב׳ הזכיר שמירה גם במצות לומר שצריכין דקדוק גדול בעשייתם נאמר בהם אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. האדם הידוע שהוא מיוחד מכלל העם. וחי בהם החיים הגמורים באותו עולם. ובזה העולם. שהם החיים שאין למעלה מהם. כי אין החיים שוין כנודע. הרס״ו זללה״ה:

13 ראשית חכמה פתח ↗

ובלשון זה בא גם כן בתיקונים דף כו ע"א, וע' דף ט ע"א יותר מבואר, ופי' שם שהנחת תפילין לרשע מועיל לו להכניע לו המקטרגים, וזה לשונו לרשעים אינון קשורא לכל מקטרגין דילהון, הרי שסגולת התפילין הוא להכנעת הקליפות. וכוונה ב' בהנחת התפילין למי שהוא צדיק או שהוא בינוני כמבואר.

14 חסד לאברהם פתח ↗

דע שעם היות שעיקר עבודתינו להבדיל החיצוני מן הקודש, וזה עיקר טעם מצות לא תעשה שבתורה, ועם היות שהם נבדלים בתכלית ההבדל לא נאמר שפעולתם לעצמם בלי השגחה עליונה ח"ו שאין להם שום פעולה אלא מתוך הקדושה, ולכן פי' בתיקונים ואינון כתרין תתאין אינון קליפין לעשר ספירין ועשר ספירין מוחא בגווייהו, והענין שהם משתמשות אל הקודש בשני עניינים, הא' שכאשר יגבר האשם בבני אדם למטה, תתלבש הקדושה באלו הקליפות אליהם ולא יושגחו מן הקודש אלא יבא אליהם ההנהגה מאלו החיצונים, כדי שלא יגיע רעתם למעלה, כעין הקליפה אל האילן שמשמש לשמרו מכל הפגעים, כך אלו הם שומרים הקדושה וזה שאמר ואינון כתרין תתאין אינון קליפין לעשר ספירין, וכאשר יגיע הרע אל בני אדם לא יגיעם מן הקדושה אלא מאלו השומרים צד הקדושה שלא יפגעו חטאים בנפשותם בה:

21 יומא פתח ↗

אֲמַרוּ לֵיהּ לְרַב יוֹסֵף: הָכִי עָבֵיד רָבָא. אֲמַר לֵיהּ: יְהֵא רַעֲוָא דִּתְרוּם רֵישָׁךְ אַכּוּלֵּהּ כַּרְכָּא. אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הַמִּתְפַּלֵּל, צָרִיךְ שֶׁיַּפְסִיעַ שָׁלֹשׁ פְּסִיעוֹת לַאֲחוֹרָיו, וְאַחַר כָּךְ יִתֵּן שָׁלוֹם. אָמַר לֵיהּ רַב מָרְדֳּכַי: כֵּיוָן שֶׁפָּסַע שָׁלֹשׁ פְּסִיעוֹת לַאֲחוֹרָיו — הָתָם אִיבַּעְיָא לֵיהּ לְמֵיקַם. מָשָׁל לְתַלְמִיד הַנִּפְטָר מֵרַבּוֹ, אִם חוֹזֵר לְאַלְתַּר, דּוֹמֶה לְכֶלֶב שֶׁשָּׁב עַל קִיאוֹ. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: הַמִּתְפַּלֵּל, צָרִיךְ שֶׁיַּפְסִיעַ שָׁלֹשׁ פְּסִיעוֹת לַאֲחוֹרָיו וְאַחַר כָּךְ יִתֵּן שָׁלוֹם, וְאִם לֹא עָשָׂה כֵּן רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא הִתְפַּלֵּל. וּמִשּׁוּם שְׁמַעְיָה אָמְרוּ: שֶׁנּוֹתֵן שָׁלוֹם לְיָמִין, וְאַחַר כָּךְ לִשְׂמֹאל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ״, וְאוֹמֵר: ״יִפּוֹל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ״. מַאי וְאוֹמֵר? וְכִי תֵּימָא אוֹרְחָא דְמִילְּתָא הִיא לְמִיתַּב בְּיָמִין, תָּא שְׁמַע: ״יִפּוֹל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ״. רָבָא חַזְיֵיהּ לְאַבָּיֵי דְּיָהֵיב שְׁלָמָא לְיַמִּינָא בְּרֵישָׁא אֲמַר לֵיהּ: מִי סָבְרַתְּ לִימִין דִּידָךְ? לִשְׂמֹאל דִּידָךְ קָא אָמֵינָא, דְּהָוֵי יְמִינוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר רַב חִיָּיא בְּרֵיהּ דְּרַב הוּנָא: חֲזֵינָא לְהוּ לְאַבָּיֵי וְרָבָא דְּפָסְעִי לְהוּ שָׁלֹשׁ פְּסִיעוֹת בִּכְרִיעָה אַחַת. וּמִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה בַּבַּיִת הַחִיצוֹן. מַאי מְצַלֵּי? רָבָא בַּר רַב אַדָּא וְרָבִין בַּר רַב אַדָּא תַּרְוַיְיהוּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אָמְרִי: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹהֵינוּ שֶׁתְּהֵא שָׁנָה זוֹ גְּשׁוּמָה וּשְׁחוּנָה. שְׁחוּנָה מְעַלְּיוּתָא הִיא?! אֶלָּא אֵימָא: אִם שְׁחוּנָה תְּהֵא גְּשׁוּמָה. רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא מְסַיֵּים בַּהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה: לָא יִעְדֵּי עָבֵיד שׁוּלְטָן מִדְּבֵית יְהוּדָה, וְלֹא יִהְיוּ עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין לְפַרְנָסָה זֶה מִזֶּה, וְלֹא תִּכָּנֵס לְפָנֶיךָ תְּפִלַּת עוֹבְרֵי דְּרָכִים. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא הֲוָה קָא אָזֵיל בְּאוֹרְחָא. שְׁדָא מִטְרָא עֲלֵיהּ, אֲמַר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! כׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ בְּנַחַת, וַחֲנִינָא בְּצַעַר. פְּסַק מִיטְרָא. כִּי אֲתָא לְבֵיתֵיהּ, אָמַר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! כׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ בְּצַעַר, וַחֲנִינָא בְּנַחַת. אֲתָא מִיטְרָא. אָמַר רַב יוֹסֵף: מַאי אַהְנְיָא לֵיהּ צְלוֹתֵיהּ דְּכֹהֵן גָּדוֹל לְגַבֵּי רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא. תָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲשֶׂה בְּכֹהֵן גָּדוֹל אֶחָד שֶׁהֶאֱרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ, וְנִמְנוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים לִיכָּנֵס אַחֲרָיו. הִתְחִילוּ הֵם נִכְנָסִין וְהוּא יוֹצֵא. אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי מָה הֶאֱרַכְתָּ בִּתְפִלָּתֶךָ? אָמַר לָהֶם: קָשֶׁה בְּעֵינֵיכֶם שֶׁהִתְפַּלַּלְתִּי עֲלֵיכֶם וְעַל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁלֹּא יֵחָרֵב? אָמְרוּ לוֹ: אַל תְּהִי רָגִיל לַעֲשׂוֹת כֵּן, שֶׁהֲרֵי שָׁנִינוּ: לֹא הָיָה מַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַבְעִית אֶת יִשְׂרָאֵל. מַתְנִי׳ מִשֶּׁנִּיטַּל אָרוֹן, אֶבֶן הָיְתָה שָׁם מִימוֹת נְבִיאִים רִאשׁוֹנִים, וּשְׁתִיָּיה הָיְתָה נִקְרֵאת, גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת וְעָלֶיהָ הָיָה נוֹתֵן. נָטַל אֶת הַדָּם מִמִּי שֶׁהָיָה מְמָרֵס בּוֹ, נִכְנַס לַמָּקוֹם שֶׁנִּכְנַס, וְעָמַד בַּמָּקוֹם שֶׁעָמַד, וְהִזָּה מִמֶּנּוּ אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה. וְלֹא הָיָה מִתְכַּוֵּון לְהַזּוֹת לֹא לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה אֶלָּא כְּמַצְלִיף. וְכָךְ הָיָה מוֹנֶה: אַחַת, אַחַת וְאַחַת, אַחַת וּשְׁתַּיִם, אַחַת וְשָׁלֹשׁ, אַחַת וְאַרְבַּע, אַחַת וְחָמֵשׁ, אַחַת וְשֵׁשׁ, אַחַת וָשֶׁבַע. יָצָא וְהִנִּיחוֹ עַל כַּן הַזָּהָב שֶׁבַּהֵיכָל. הֵבִיאוּ לוֹ אֶת הַשָּׂעִיר, שְׁחָטוֹ, וְקִבֵּל בְּמִזְרָק אֶת דָּמוֹ, נִכְנַס לַמָּקוֹם שֶׁנִּכְנַס, וְעָמַד בַּמָּקוֹם שֶׁעָמַד, וְהִזָּה מִמֶּנּוּ אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה, וְכָךְ הָיָה מוֹנֶה: אַחַת, אַחַת וְאַחַת, אַחַת וּשְׁתַּיִם וְכוּ׳. יָצָא וְהִנִּיחוֹ עַל כַּן הַזָּהָב הַשֵּׁנִי שֶׁבַּהֵיכָל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא הָיָה שָׁם אֶלָּא כֵּן אֶחָד בִּלְבַד. נָטַל דַּם הַפָּר וְהִנִּיחַ דַּם הַשָּׂעִיר, וְהִזָּה מִמֶּנּוּ עַל הַפָּרוֹכֶת שֶׁכְּנֶגֶד הָאָרוֹן מִבַּחוּץ, אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה וְלֹא הָיָה מִתְכַּוֵּון וְכוּ׳. וְכָךְ הָיָה מוֹנֶה וְכוּ׳. נָטַל דַּם הַשָּׂעִיר וְהִנִּיחַ דַּם הַפָּר, וְהִזָּה מִמֶּנּוּ עַל הַפָּרוֹכֶת שֶׁכְּנֶגֶד הָאָרוֹן מִבַּחוּץ, אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה וְכוּ׳. עֵירָה דַּם הַפָּר לְתוֹךְ דַּם הַשָּׂעִיר, וְנָתַן אֶת הַמָּלֵא בָּרֵיקָן. גְּמָ׳ ״מִשֶּׁנִּגְנַז״ לָא קָתָנֵי, אֶלָּא ״מִשֶּׁנִּיטַּל״. תְּנַן כְּמַאן דְּאָמַר אָרוֹן גָּלָה לְבָבֶל. דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אָרוֹן גָּלָה לְבָבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה שָׁלַח הַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶאצַּר וַיְבִיאֵהוּ בָבֶלָה עִם כְּלֵי חֶמְדַּת בֵּית ה׳״. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: אָרוֹן גָּלָה לְבָבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא יִוָּתֵר דָּבָר אָמַר ה׳״ — אֵלּוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁבּוֹ. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן לָקִישׁ אוֹמֵר: אָרוֹן בִּמְקוֹמוֹ נִגְנַז, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֵּרָאוּ רָאשֵׁי הַבַּדִּים מִן הַקֹּדֶשׁ עַל פְּנֵי הַדְּבִיר וְלֹא יֵרָאוּ הַחוּצָה וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה״. וּפְלִיגָא דְּעוּלָּא. דְּאָמַר עוּלָּא, שָׁאַל רַבִּי מַתְיָא בֶּן חָרָשׁ אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי בְּרוֹמִי: וְכִי מֵאַחַר שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְלַמְּדֵנוּ פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה: אָרוֹן גָּלָה לְבָבֶל, רִאשׁוֹנָה הָא דַּאֲמַרַן: ״וַיְבִיאֵהוּ בָבֶלָה עִם כְּלֵי חֶמְדַּת בֵּית ה׳״, שְׁנִיָּה מַאי הִיא? — דִּכְתִיב: ״וַיֵּצֵא מִבַּת צִיּוֹן

1 אולפין רזא. דאינון ח' חוטין לכל סטר. לקבל ארבע אנפין וארבע גדפין דכל חיה. ובחשבן זעיר דחנוך א"ז איהו שד"י. אז ישיר בכל אתר. ואמרו מארי מתניתין כל מאן דפחית לא יפחות משבע וכל מאן דאוסיף לא יוסיף על י"ג

2 ואינון ז' לקבל ז' ימי בראשית דרמיזין לז' שמהן אבגית"ץ כו' ועלייהו אתמר שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים שש כנפים לאחד דבהון פרחת צלותא לעילא.

3 ואינון תמן מ"ב לקבל מ"ב *אזכרות דאינון בתפלין דיד ותפלין דרישא ועלייהו אתמר וראו כל עמי הארץ כי שם יי' וכו'.

4 ואינון תכשיטין *דכלה. תפלין דרישא עטרת זהב ברישא דכלה. ותפלין דיד טבעת דדרועא. הא כלה מתתקנא בתכשיטין דילה. צריך לקרא לחתן דילה. הה"ד שמע ישראל.

5 והא אינון בחופה צריכין עמא קדישא למיקם בעמידה קדמיהון עם חזן לברכא לון בז' ברכן. ולקדשא החתן לכלה בקדמיתא בקדושין. ובעמדם עמא קדישא וחזן לברכא לון. חיוון קדישין דהוו מנגנין בגדפייהו תרפינה כנפיהן.

6 ש של תפלין דא אימא עלאה עלה אתמר וראו כל עמי הארץ כי שם יקו"ק נ"ק עליך ויראו ממך.

7 שי"ן סליק אתווי ש"ס. ה' דיד כהה שס"ה. ורמ"ח פקודין דכלילן ברמ"ח תיבין דק"ש בד' פרשיין הא תרי"ג עלייהו אתמר זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר

8 *שמ"י עם י"ק שס"ה זכר"י עם ו"ק רמ"ח. וכלא תרי"ג. אוריתא איהי שמא דקב"ה

9 ועוד *ציצית איהי כרסיא. תפלין קב"ה דנחית על כרסיא דקראן ליה בק"ש הא קב"ה יתיב על כרסיא. צריכין למיקם בגיניה בצלותא דעמידה. תלת חיילין דילה אתיין בזמירות שירות ותושבחות

10 בההוא זמנא דאיהו על כרסייה מה אמרין נ"א כתיב ביה אל מלך יושב על כסא רחמים ומתנהג בחסידות.

11 האי תקונא איהו לגבי צדיקי' גמורים דמתקנין כרסיא לקב"ה בציצית ונחתין ליה בתפלין וקיימין קדמוהי בצלותא.

12 לבינוניים ציצית ותפלין אינון כשור לעול וכחמור למשאוי ובשבת אתמר בהון למען ינוח שורך וחמורך.

13 לרשעים אינון קשורא לכל מקטרגין דלהון.

14 דהכי אינון עשרה כתרין תתאין. דהא דא לקבל דא ברא קב"ה. אבל כתרין תתאין אינון קליפין לגבי כתרין עלאין דמתלבשין בהון עשר אתוון בצלותא ס"א בגלותא למהוי כפויין תחותוי כתרין תתאין

15 ובזמנא דצדיקיא מתקנין בכנפי מצוה ובתפלין אתכפיין תחותייהו כתרין תתאין הא מלכא קא אתיא בההוא זמנא יעול מלכא בהיכליה דאיהו אד' כגוונא דא יאקדונק"י

16 הא מלכא בהיכליה מאן דבעי למשאל שאלתוי יעול. ובג"ד אד' שפתי תפתח.

17 בתלת קדמאין יסדר בר נש שבחוי כעבדא דמסדר שבחוי קדם רביה דאלין תלת כתבין כל זכוון. ותלת בתראין חתמין.

18 ובג"ד צריך בר נש למהוי בהון כעבד' דמקבל פרס מרביה והלך ליה. דתמן איהי בית קבול חותמא דקשורא נ"א דקשוט ואיהי מלכותא קדישא

19 באמצעיות צריך למשאל. דתמן ו־ו'. חד מארי *כתיבה וחד מארי חתימה ואינון ו' עלאה ו' תתאה כלילן י"ב פרקין.

20 תלת קדמאין רישא ותרין דרועין. תלת בתראין גופא. ותרין שוקין

21 הא אתפטר ממלכא. בג"ד צריך למיהב נ"א לאחזרא תלת פסיען לאחורא. ורזא דמלה ויאסוף רגליו אל המטה:

1 מנחות פתח ↗

דִּלְמָא דְּאִיקְּטַר. וְאָמַר רַבָּה: שְׁמַע מִינַּהּ, קֶשֶׁר עֶלְיוֹן דְּאוֹרָיְיתָא, דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ דְּרַבָּנַן, מַאי אִיצְטְרִיךְ לְמִישְׁרֵי סָדִין בְּצִיצִית? פְּשִׁיטָא! הַתּוֹכֵף תְּכִיפָה אַחַת אֵינוֹ חִיבּוּר, אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ דְּאוֹרָיְיתָא. אָמַר רַבָּה בַּר רַב אַדָּא אָמַר רַב אַדָּא אָמַר רַב: אִם נִפְסַק הַחוּט מֵעִיקָּרוֹ – פְּסוּלָה. יָתֵיב רַב נַחְמָן וְקָא אָמַר לְהָא שְׁמַעְתָּא, אֵיתִיבֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – בִּתְחִילָּתוֹ, אֲבָל סוֹפוֹ – שְׁיָרָיו וְגַרְדּוּמָּיו כׇּל שֶׁהוּא. מַאי שְׁיָרָיו וּמַאי גַּרְדּוּמָּיו? מַאי לָאו ״שְׁיָרָיו״ – דְּאִיפְּסִיק מִינַּיְיהוּ וְאִישְׁתַּיַּיר מִינַּיְיהוּ, ״גַּרְדּוּמָּיו״ – דְּאִיגַּרְדּוּם אִיגַּרְדּוֹמֵי. לָא, חֲדָא קָתָנֵי, שַׁיּוֹרֵי גַּרְדּוּמָּיו כׇּל שֶׁהוּא. וְלֵימָא: ״גַּרְדּוּמָּיו״, ״שְׁיָרָיו״ לְמָה לִי? הָא קָא מַשְׁמַע לַן, דְּבָעֵינַן שִׁיּוּרָא לְגַרְדּוּמָּיו כְּדֵי לְעׇנְבָן. יָתֵיב רַבָּה וְקָאָמַר מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: חוּט שֶׁל כֶּרֶךְ עוֹלֶה מִן הַמִּנְיָן. אֲמַר לֵיהּ רַב יוֹסֵף: שְׁמוּאֵל אַמְרַהּ וְלָא רַב. אִיתְּמַר נָמֵי: אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה, סָח לִי רַבִּי יֹאשִׁיָּה דְּמִן אוּשָׁא: חוּט שֶׁל כֶּרֶךְ עוֹלָה לָהּ מִן הַמִּנְיָן. יָתֵיב רָבָא וְקָא אָמַר מִשְּׁמֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל: תְּכֵלֶת שֶׁכָּרַךְ רוּבָּהּ – כְּשֵׁרָה. אֲמַר לֵיהּ רַב יוֹסֵף: רַב אַמְרַהּ, וְלָא שְׁמוּאֵל. אִיתְּמַר נָמֵי, אָמַר רַב הוּנָא בַּר יְהוּדָה אָמַר רַב שֵׁשֶׁת אָמַר רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר רַב: תְּכֵלֶת שֶׁכָּרַךְ רוּבָּהּ – כְּשֵׁרָה. רַב חִיָּיא בְּרֵיהּ דְּרַב נָתָן מַתְנֵי הָכִי: אָמַר רַב הוּנָא, אָמַר רַב שֵׁשֶׁת, אָמַר רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא, אָמַר רַב: תְּכֵלֶת שֶׁכָּרַךְ רוּבָּהּ – כְּשֵׁרָה, וַאֲפִילּוּ לֹא כָּרַךְ בָּהּ אֶלָּא חוּלְיָא אַחַת – כְּשֵׁרָה, וְנוֹיֵי תְכֵלֶת – שְׁלִישׁ גְּדִיל וּשְׁנֵי שְׁלִישֵׁי עָנָף. וְכַמָּה שִׁיעוּר חוּלְיָא? תַּנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: כְּדֵי שֶׁיִּכְרוֹךְ וְיִשְׁנֶה וִישַׁלֵּשׁ. תָּאנָא: הַפּוֹחֵת לֹא יִפְחוֹת מִשֶּׁבַע, וְהַמּוֹסִיף לֹא יוֹסִיף עַל שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה. הַפּוֹחֵת לֹא יִפְחוֹת מִשֶּׁבַע, כְּנֶגֶד שִׁבְעָה רְקִיעִים, וְהַמּוֹסִיף לֹא יוֹסִיף עַל שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה, כְּנֶגֶד שִׁבְעָה רְקִיעִין וְשִׁשָּׁה אֲוִירִין שֶׁבֵּינֵיהֶם. תָּנָא: כְּשֶׁהוּא מַתְחִיל – מַתְחִיל בַּלָּבָן: ״הַכָּנָף״ – מִין כָּנָף, וּכְשֶׁהוּא מְסַיֵּים – מְסַיֵּים בַּלָּבָן, מַעֲלִין בַּקּוֹדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין. רַב וְרַבָּה בַּר בַּר חָנָה הֲווֹ יָתְבִי, הֲוָה קָא חָלֵיף וְאָזֵיל הָהוּא גַּבְרָא דְּמִיכַּסֵּי גְּלִימָא דְּכוּלֵּהּ תְּכֵלְתָּא, וּרְמֵי לֵיהּ תְּכֵלְתָּא

13 ליקוטי הלכות פתח ↗

וְזֶה שֶׁשָּׁאַל, טַלִּית שֶׁכֻּלָּהּ תְּכֵלֶת חַיֶּבֶת בְּצִיצִית? וְכוּ', הִתְחִיל מְשַׂחֵק, וּמַה טַּלִּית וְכוּ', בַּיִת מָלֵא סְפָרִים חַיָּב בִּמְזוּזָה וְכוּ'. בַּהֶרֶת בְּכִגְרִיס טָמֵא פָּרְחָה בְּכֻלּוֹ טָהוֹר וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל הַיְנוּ בְּחִינַת פְּגָם הַנַּ"ל שֶׁרָצָה לְהָבִין הַכֹּל בְּחָכְמָתוֹ וְסָבַר שֶׁאֵין דַּעַת וְשֵׂכֶל לְמַעְלָה מִדַּעְתּוֹ וְשִׂכְלוֹ וְהָלַךְ בִּסְבָרוֹת שֶׁל טָעוּת שֶׁלּוֹ. וְעַל-כֵּן שָׁאַל, טַלִּית שֶׁכֻּלָּהּ תְּכֵלֶת אֵיךְ שַׁיָּךְ שֶׁתִּתְחַיֵּב בְּצִיצִית, כִּי הֲלֹא טַלִּית שֶׁל מִין אַחֵר חוּט אֶחָד שֶׁל תְּכֵלֶת פּוֹטְרָהּ וְכוּ'?! הַיְנוּ מֵאַחַר שֶׁתְּכֵלֶת גָּבֹהַּ וְקָדוֹשׁ כָּל כָּךְ עַד שֶׁיֵּשׁ כֹּחַ לְחוּט אֶחָד שֶׁל תְּכֵלֶת לְתַקֵּן אֶת הַטַּלִּית שֶׁל מִין אַחֵר וְלַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ כְּאִלּוּ הִיא כֻּלָּהּ צִיצִית וּתְכֵלֶת, וּבֶאֱמֶת בְּוַדַּאי כֵּן הוּא שֶׁעַל-יְדֵי חוּטֵי הַצִּיצִית נַעֲשֶׂה כָּל הַטַּלִּית כְּאִלּוּ כֻּלָּהּ צִיצִית, כִּי בְּוַדַּאי נִמְשָׁךְ קְדֻשַּׁת הַצִּיצִית שֶׁעִקָּרָן תְּכֵלֶת עַל כָּל הַטַּלִּית וְנַעֲשֶׂה הַטַּלִּית כְּאִלּוּ הִוא כֻּלָּהּ תְּכֵלֶת כֻּלָּהּ צִיצִית, וְעַל-כֵּן אָנוּ מְבָרְכִין לְהִתְעַטֵּף בְּצִיצִית וְאֵין מְבָרְכִין לְהִתְעַטֵּף בְּטַלִּית שֶׁתְּלוּיִים בּוֹ צִיצִית, כִּי עֲטִיפָתֵנוּ הִוא רַק בְּצִיצִית, כִּי עַל-יְדֵי חוּטֵי הַצִּיצִית נַעֲשֶׂה הַטַּלִּית קָדוֹשׁ כֻּלּוֹ בִּקְדֻשַּׁת הַצִּיצִית וּכְאִלּוּ הוּא כֻּלּוֹ צִיצִית, וְעַל-כֵּן טָעָה קֹרַח וְשָׁאַל מֵאַחַר שֶׁתְּכֵלֶת גָּבֹהַּ וּקְדוֹשָׁה כָּל כָּךְ עַד שֶׁיֵּשׁ לָהּ כֹּחַ שֶׁחוּט אֶחָד שֶׁל תְּכֵלֶת יִפְטֹר אֶת הַטַּלִּית שֶׁל מִין אַחֵר וְיַעֲשֶׂה אֶת הַטַּלִּית כְּאִלּוּ הִוא תְּכֵלֶת אִם כֵּן, מִכָּל שֶׁכֵּן וְקַל וָחֹמֶר כְּשֶׁהַטַּלִּית בְּעַצְמָהּ הִוא כֻּלָּהּ שֶׁל תְּכֵלֶת אֵינוֹ בְּדִין שֶׁתִּפְטֹר אֶת עַצְמָהּ, וּבְוַדַּאי הִיא קֻשְׁיָה גְּדוֹלָה לְפִי טָעוּתוֹ שֶׁאָמַר שֶׁכֵּיוָן שֶׁמַּגִּיעִים לְמַדְרֵגוֹת עֶלְיוֹנוֹת שׁוּב אֵין שַׁיָּךְ יֵצֶר הָרָע וְאֵין שַׁיָּךְ חִלּוּק בֵּין הַגָּבֹהַּ לְגָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ וְעַל-כֵּן אָמַר, כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדוֹשִׁים וְכוּ' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּאוּ וְכוּ' כַּנַּ"ל. אֲבָל בֶּאֱמֶת גָּבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שׁוֹמֵר וּגְבוֹהִים עֲלֵיהֶם עַד אֵין קֵץ וְאֵין סוֹף וְאֵין תַּכְלִית, וְאוֹרָיְתָא וְיִשְׂרָאֵל וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כֹּלָּא חַד, וְאֵין קֵץ וְאֵין סוֹף לְמַעֲלַת מִצְוַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, לְכָל תִּכְלָה רָאִיתִי קֵץ רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹד, וּכְמוֹ שֶׁהַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים צָרִיךְ לְקַיֵּם מִצְוַת הַתּוֹרָה לְהִתְעַטֵּף בְּצִיצִית וּשְׁאָרֵי הַמִּצְוֹת כְּדֵי לְתַקְּנוֹ וּלְקַדְּשׁוֹ, כְּמוֹ כֵן גַּם הַגָּדוֹל שֶׁבַּגְּדוֹלִים הַקָּדוֹשׁ מְאֹד מְאֹד צָרִיךְ גַּם כֵּן לְהִתְעַטֵּף בְּצִיצִית אֵלּוּ וְכֵן בִּשְׁאָרֵי מִצְוֹת, רַק שֶׁבְּוַדַּאי אֶצְלוֹ נַעֲשֶׂה הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי הַמִּצְוָה כְּפִי מַה שֶּׁצָּרִיךְ הוּא, וְכַמּוּבָן בְּתִקּוּנֵי זֹהַר לְעִנְיַן תְּפִלִּין לִרְשָׁעִים אִנּוּן קִשּׁוּרָא לְכָל מְקַטְרְגִין דִּילְהוֹן וְכוּ' לְבֵינוֹנִים וְכוּ' לְצַדִּיקַיָּא וְכוּ', אֲבָל אַף-עַל-פִּי-כֵן כֻּלָּם צְרִיכִין לְהַנִּיחַ תְּפִלִּין בְּשָׁוֶה וְאֵין חִלּוּק בַּעֲשִׂיַּת הַתְּפִלִּין בֵּין הַתְּפִלִּין שֶׁל הָרְשָׁעִים לְהַתְּפִלִּין שֶׁל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, רַק שֶׁהַתִּקּוּן הַנַּעֲשֶׂה עַל-יְדֵי הַתְּפִלִּין בְּוַדַּאי לָאו כָּל אַפִּין שָׁוִין, כִּי הֵם מְתַקְּנִין אֵצֶל כָּל אֶחָד כְּפִי בְּחִינָתוֹ וּכְפִי מַדְרֵגָתוֹ, וְכֵן בְּכָל הַמִּצְוֹת, כִּי טַעֲמֵי הַמִּצְוֹת אֵין אָנוּ יְכוֹלִין לְהַשִּיג כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, פְּלָאוֹת עֵדְוֹתֶיךָ עַל-כֵּן נְצָרָתַם נַפְשִׁי, וְכַמְבֹאָר אֶצְלֵנוּ מִזֶּה כַּמָּה פְּעָמִים. וְעַל-כֵּן אַף-עַל-פִּי שֶׁחוּט אֶחָד שֶׁל תְּכֵלֶת יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לְתַקֵּן כָּל הַטַּלִּית עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה הַטַּלִּית כְּאִלּוּ הוּא כֻּלּוֹ צִיצִית, אַף-עַל-פִּי-כֵן גַּם טַלִּית שֶׁכֻּלָּהּ תְּכֵלֶת חַיֶּבֶת בְּצִיצִית, כִּי גַּם טַלִּית שֶׁכֻּלָּהּ תְּכֵלֶת צְרִיכָה תִּקּוּן הַצִּיצִית אֲפִלּוּ לְפִי סְבָרָתוֹ, שֶׁסְּבָרָתוֹ שֶׁטַּלִּית שֶׁכֻּלָּהּ תְּכֵלֶת יֵשׁ לָהּ מַעֲלָה וּקְדֻשָּׁה יְתֵרָה, אֲבָל בֶּאֱמֶת אֵין שׁוּם מַעֲלָה וּקְדֻשָּׁה לְטַלִּית שֶׁכֻּלָּהּ תְּכֵלֶת עַל שְׁאָר טַלִּיתִים, כִּי עִקַּר מַעֲלַת הַתְּכֶלֶת הִוא רַק כְּשֶׁעוֹשִׂין מֵהֶם חוּטֵי צִיצִית כְּדִינָם לִשְׁמָהּ אוֹ בְּבִגְדֵי כְּהֻנָּה, אֲבָל שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם מִצְוָתָן אֵין שׁוּם מַעֲלָה לִתְכֵלֶת עַל שְׁאָר מִינִים, וְהוּא טָעָה בִּשְׁתַּיִם, שֶׁטָּעָה וְסָבַר שֶׁיֵּשׁ מַעֲלָה לְטַלִּית שֶׁכֻּלָּהּ תְּכֵלֶת, וַאֲפִלּוּ לְפִי טָעוּתוֹ טָעָה הַרְבֵּה, כִּי אֲפִלּוּ אִם הָיָה מַעֲלָה גְּדוֹלָה לְטַלִּית שֶׁכֻּלָּהּ תְּכֵלֶת אַף-עַל-פִּי-כֵן הִיא גַּם הִיא צְרִיכָה תִּקּוּן הַצִּיצִית לְפִי בְּחִינָתָהּ, כְּמוֹ שֶׁגַּם הַצַּדִּיקִים הַגְּבוֹהִים צְרִיכִין תִּקּוּן הַמִּצְוֹת לְפִי מַעֲלָתָם כַּנַּ"ל, כִּי גַּם בַּבְּחִינוֹת הַגְּבוֹהוֹת יֵשׁ בְּחִינַת יֵצֶר הָרָע, בְּחִינַת גְּבוּרוֹת וְדִינִים, וּצְרִיכִין גַּם שָׁם תִּקּוּן וְהַמְתָּקָה, וְכָל הַתִּקּוּנִים וְהַמְתָּקוֹת מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף הַכֹּל נַעֲשֶׂה עַל-יְדֵי אֵלּוּ הַמִּצְוֹת שֶׁנָּתַן לָנוּ ה' יִתְבָּרַךְ עַל-יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, כִּי כָּל הַמִּצְוֹת גְּבוֹהִים מְאֹד וְהֵם כְּלוּלִים מְאֹד מִכָּל מִינֵי תִּקּוּנִים שֶׁצְּרִיכִין בְּכָל הָעוֹלָמוֹת מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף, לְמָשָׁל מִי שֶׁהוּא אֲפִלּוּ לְמַטָּה מֵעֲשִׂיָּה דְּהַיְנוּ שֶׁהַקְּלִפּוֹת שֶׁלְּמַטָּה מֵעֲשִׂיָּה עֲדַיִן נֶאֱחָזִים בּוֹ הוּא צָרִיךְ לְהִתְעַטֵּף בְּצִיצִית וּלְהַנִּיחַ תְּפִלִּין וְכוּ'. וְהֵם מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ בְּכָל פַּעַם שֶׁיִּזְכֶּה בְּחַיָּיו אוֹ עַל כָּל פָּנִים לְאַחַר מוֹתוֹ לְגָרֵשׁ וּלְבַטֵּל אֵלּוּ הַקְּלִפּוֹת וּלְהִתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשַּׁת הַמִּצְוֹת שֶׁזָּכָה לְקַיֵּם וּלְקַבֵּל חֶלְקוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, וּכְמוֹ כֵן מִי שֶׁכְּבָר בִּטֵּל הַקְּלִפּוֹת שֶׁבָּעֲשִׂיָּה וְזָכָה לְבַטֵּל גַּם הַקְּלִפּוֹת שֶׁבַּיְצִירָה וְזָכָה לִנְשָׁמָה דִּיצִירָה, אַף-עַל-פִּי-כֵן צָרִיךְ לְהַנִּיחַ צִיצִית וּתְפִלִּין וְיֵשׁ כֹּחַ לְאֵלּוּ הַצִּיצִית לְתַקֵּן וּלְקַדֵּשׁ אוֹתוֹ בְּהַתִּקּוּן וְהַקְּדֻשָּׁה שֶׁהוּא צָרִיךְ, וּכְמוֹ כֵן בְּכָל הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, וַאֲפִלּוּ הַצַּדִּיקִים הַגְּבוֹהִים בְּמַעֲלָה מְאֹד מְאֹד שֶׁנִּדְמֶה לְפִי הַטְּעָמִים וְהַכַּוָּנוֹת הַנֶּאֱמָרִים בְּסִפְרֵי אֱמֶת עַל הַמִּצְוֹת שֶׁהֵם אֵינָם צְרִיכִין עוֹד חַס וְשָׁלוֹם לְקַיֵּם הַמִּצְוֹת מֵאַחַר שֶׁכְּבָר זָכוּ לְמַדְרֵגוֹת גְּבוֹהוֹת יוֹתֵר מִכְּפִי הַטְּעָמִים וְהַכַּוָּנוֹת שֶׁל הַמִּצְוֹת, אֲבָל בֶּאֱמֶת אֵינוֹ כֵן, כִּי אַף-עַל-פִּי שֶׁהֵם טְעָמִים וְכַוָּנוֹת אֲמִתִּיּוֹת אַף-עַל-פִּי-כֵן חָלִילָה לוֹמַר שֶׁאֵין בְּהַמִּצְוֹת כִּי אִם אֵלּוּ הַטְּעָמִים וְהַכַּוָּנוֹת, כִּי מִי שֶׁאוֹמֵר כֵּן, חַס וְשָׁלוֹם, הוּא מְקַצֵּץ בַּנְּטִיעוֹת מְקַצֵּץ מַמָּשׁ שֶׁמְּקַצֵּץ וּמַפְסִיק חַס וְשָׁלוֹם הַמִּצְוֹת מֵה' יִתְבָּרַךְ, כְּאִלּוּ יֵשׁ לָהֶם גְּבוּל וְקֵץ חַס וְשָׁלוֹם, כִּי בֶּאֱמֶת אֵין קֵץ וּגְבוּל לְטַעֲמֵי הַמִּצְוֹת וְסוֹדוֹתֵיהֶם, כִּי הֵם כְּלוּלִים בּוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ אֵין סוֹף, וּכְמוֹ כֵן אֵין קֵץ וְסוֹף לְטַעֲמֵי הַמִּצְוֹת וְסוֹדוֹתֵיהֶם. וְעַל-כֵּן אַף-עַל-פִּי שֶׁהוּא גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד בְּמַעֲלָה קְדוֹשָׁה אֲמִתִּיִּית הוּא צָרִיךְ לְקַיֵּם הַמִּצְוֹת כִּפְשׁוּטָן, כִּי אֶצְלוֹ יַעֲשׂוּ הַמִּצְוֹת תִּקּוּנִים כְּפִי בְּחִינָתוֹ, כִּי יַמְתִּיקוּ הַדִּין וְהַגְּבוּרָה שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהַמְתִּיק לְפִי בְּחִינָתוֹ שֶׁהוּא בְּחִינוֹת הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁלּוֹ וְכַנַּ"ל:

« תקוני הזהר כ״ה ע״ב תקוני הזהר כ״ו ע״ב »