תפארת שמואל על נדרים ו׳

מהדורה: מהדורת וילנא

6 רא"ש פתח ↗

נדרי זירוזין וכו'. תניא יתר על כן א"ר אליעזר בן יעקב האומר לחבירו קונם שאני נהנה לך אם אין אתה מתארח עמי ואוכל עמי פת חמה ושותה עמי כוס של חמין והלה הקפיד כנגדו אף אלו נדרי זירוזין ולא הודו לו חכמים אמר רב הונא הלכה כר' אליעזר בן יעקב: מתני' נדרי הבאי אם לא ראיתי בדרך הזה כעולי מצרים אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד: גמ' תנא כשם שנדרי הבאי מותרין כך שבועות הבאי מותרות כך שנויה בתוספתא ויש ספרים דגרסי שבועות הבאי אסורות בירושלמי ה"ב איכא פלוגתא דגרס התם כשם שנדרי הבאי מותרין כך שבועות הבאי מותרות והא תני שבועות הבאי אסורות ר' ירמיה בשם רבי פדת כאן במעמידן כאן בשאין מעמידן פי' כשהוא מעמיד דבריו ואומר שלא כוון להבאי אלא שראה ממש היינו דתני שבועות הבאי אסורות היכי דמי שבועות הבאי באומר יאסרו עלי פירות העולם בשבועה אם לא ראיתי וכו' כתב הרמב"ם הרמב"ן ז"ל פירי לא מיתסרו עליה דלא כוון דעתיה מעיקרא למיסרינהו עליה אלא אמר דהכי חזיא הלכך פירי לא מיתסרן עליה ומשום שבועת שוא לקי דתניא איזו היא שבועת שוא נשבע על דבר שאי אפשר לו להיות אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד אם לא ראיתי גמל פורח באויר ואוקמא נמי באומר יאסרו כל פירות שבעולם עלי בשבועה אם לא ראיתי וכו' תימה מאי שנא דהא דפירי שרו משום דאמרינן בלשון הבאי דבר וידוע שלא היו כעולי מצרים אלא שכן דרך העולם להפליג כשרואין דבר משונה וגדול בהפלגה מפליגין אותו ביותר גדול הלכך פירי שרו דבלשון העולם היו כעולי מצרים אם כן מילקא נמי לא לילקי כיון דבלשון העולם אין כאן שבועות שוא נהי דאסור לישבע בכי ה"ג מלקות מיהא ליכא ור"י חילק דהכא לא אמר כל פירות והתם אמר כל פירות הלכך הוי שבועת שוא דאי אפשר לו להיות בלא אכילת כל פירות כדאמר האומר שבועה שלא אישן ג' ימים הוי מכין אותו וישן לאלתר והא דמפרש התם בשבועות שוא באומר יאסרו כל פירות שבעולם עלי אם לא ראיתי הוה מצי למימר באומר שבועה שלא אוכל כל פירות אלא אשמועינן דאע"ג שלא אסרם עליו אם ראה כעולי מצרים וס"ד אמינא דקרי לעם רב עולי מצרים כדאמרי אינשי קמ"ל דלא. אמר ליה רבינא לרב אשי דלמא הדין גברא שומשמני חזא ואסיק להו שמא עולי מצרים ושפיר קא משתבע א"ל כי קא משתבע אדעתא דידן משתבע ואנן לא מסקינן דעתיה אשומשמני ולא עביד איניש דמשתבע אדעתיה דנפשיה והתניא וכן מצינו במשה כשהשביע את ישראל בערבות מואב אמר להן הוו ידעין שלא על דעתכם אני משביע אתכם אלא על דעת המקום ועל דעתי שנאמר ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית הזאת ואת האלה הזאת מאי אמר להון לאו הכי אמר להו משה דלמא דקא עבריתון מילי וקא אמריתו להון על דעתיה לאפוקי מאי לאו לאפוקי דאי אסיקו לשמא דעבודת כוכבים אלהים לא עבודת כוכבים איקרי אלהים דכתיב ובכל אלהי מצרים ואסיקנא ולימא עבודת כוכבים ותורה כולה א"נ שש מאות ושלש עשרה מצות אלא מלתא דלא טריחא נקט ובשבועות דף כט. מסיק וליטעמיך לימא להו על דעתי על דעת המקום ל"ל אלא כי היכי דלא תיהוי התרה לשבועתייהו:

1 ושלא אוכל דלא אכילנא משמע. ואביי תי' כאן במסרבין בו וכו' כצ"ל עיין בפ"ג דשבועות שם והיינו טעמא דנדרים דאיסור חפצא הוא שאוכל הוא שלא אוכל וכו' ר"ל דהרא"ש מיישב מ"ש דבנדרים אמרינן דקרבן לא אוכל לך מותר ובשבועה לא אוכל לך אסור דעלה קתני להס"ד דמקשן דבזה חומר שבועה מבנדרים ובא לתרץ טעמיה בשלמא בנדרים דקאי אחפץ א"כ מה שאמר קרבן לא אוכל לך החפץ שלא אוכל הוא כקרבן אבל מה שאמר שאינו קרבן אבל בשבועות דאסור נפשיה שלא אוכל משמע דלא עבידנא ולא אוכל וק"ל: