1שאלה ראובן תובע לשמעון ואומר תן לי מה שנתחייבת לי על פי יעקב שביררנו אותו בין שנינו ופסק עליך שאתה חייב לי ממון ושבועה ונגמר הדין ולא תוכל לחזור ושמעון משיב לעולם לא ביררנו יעקב לדיין אם הורה ופסק כאיש לא נדרש ויעקב מודה לדברי ראובן.2תשובה אם היה שמעון מודה שקבל יעקב לדון ביניהם ופסק יעקב הדין ביניהם שוב אין שמעון יכול לחזור בו דקיימא לן כתרי לישני דרב נחמן בפרק זה בורר כ"ד לאחר גמר דין ובאתן לך מחלוקת והלכה כדברי חכמים דאמרי אינו יכול לחזור בו הלכך כל מה שפסק בין חיוב ממון בין חיוב שבועה הכל היה צריך לקיים אם הוא מודה ועתה שכופר שמעון ואומר שמעולם לא קבל עליו לדון ביניהם אלא מעצמו עשה ישבע שמעון שהוא כדבריו ויפטר אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.3קהל שקבלו עליהם שני תלמידים קרובים לדון על ידי כתב המלך וגם מרצונם כל מה שידונו להם דינם דין כיון שקבלום עליהם.4יחיד שאינו מומחה שקבלו עליהם וטעה אם בשיקול הדעת טעה ישלם דאמרי ליה כי קבלנוך עלן אדעתא דדיינת לן דין תורה וכופין את הדיין שישלם אבל מה שעשה עשוי אבל אם טעה בדבר משנה מחזירין את הדין וכופין אותו שזכה שיחזיר ואם פטר את החייב בטעות של שיקול הדעת הרי הוא פטור והדיין ישלם.5ומה ששאלת באתן לך אם יכול לחזור לאחר שיצא מבית דין מסקנא בסנהדרין כ"ד דקיימא לן כתרי לישני דרב נחמן דבאתן לך ולאחר גמר דין מחלוקת והלכה כדברי חכמים דאינו יכול לחזור בו ואתה וכל אשר לך שלום כנפש דורש שלומך וטובתך אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.6ועוד ילמדני יחיד שאינו מומחה שקבלו עליהם וטעה ואינו רוצה לחזור מה דינו או אם הלך ופטר את החייב ועתה טען שפלוני פטרו מן הדין.7תשובה יחיד שאינו מומחה שקבלו עליהם וטעה אם בשיקול הדעת טעה ישלם דאמרי ליה קבלנוך עלן דדיינת לן דין תורה וכופין את הדיין שישלם אבל מה שעשה עשוי ואם בדבר משנה טעה מחזירין את הדין וכופין אותו שזכה שיחזיר ואם פטר את החייב בטעות של שיקול הדעת הרי הוא פטור והדיין ישלם.8שנים שדנו אין דיניהם דין כרבי אבהו סנהדרין ו’.9וששאלת על שתיקן גיסך שלא יטול דיין שכר בטלה והמוקדמין של הקהל שהן שלשה מיחו בדבר שלא בפניו ומפני הבושה נמנעו מלמחות בפניו וגם נמנעו מלבא לבית הכנסת כשקראו התקנה כדי שלא יהו נסכמים בה ועוד כי יש שלשה מגדולי הקהל מפורעי המס שיש להם הסכמת הקהל שכל הסכמה שתעשה בעיר ולא יהו נשאלין בה שלא יהו נסכמים בה ועוד כתבת שיש מעט מזער שאומרים שאפילו מאותן שהיו בבית הכנסת שלא נסכמו באותה תקנה אלא מפני פחד ובשת הרב גיסך לא פירשת שאלתך אם הרב עשה תקנתו בחרם או תקנה בעלמא בלא חרם ואם תקנה בעלמא היתה אותן שמיחו שלא בפניו אף אם היו בבית הכנסת לא חלה התקנה עליהם דאפילו העושה מעשה בידים ומוסר מודעא תחלה בפני עדים המודעא מבטלת המעשה אם לא ביטל המודעא כל שכן בכאן שבפניו היו מתביישים מלמחות בגילוי מילתא סגי שגלו דעתם תחלה שלא היו מקבלין עליהם התקנה כל שכן אלו שנמנעו מלבא לבית הכנסת כדי שלא יהו מקבלים עליהם התקנה וגם אותם שלשה שהסכימו הקהל שכל הסכמה שתעשה בעיר שלא היו נשאלין בה שלא יהו נסכמים בה אם לא נשאלו בה אינן מוסכמין בה מאחר שכתוב בהסכמתן שתקנה שתעשה בעיר סתם ולא נתפרש בה אם יעשוה בני העיר או אם יעשנה האדם הגדול הבא שמה.10ותמה הוא היאך עשה הרב תקנה זו בלא דעת פורעי המס הגדולים והראשים והמוקדמים ואם הגדולים לא יכנסו בה היאך יכנסו בה שאר המון העם ואם בחרם גזר התקנה איני משתדל לומר בה דבר אם יש מכשול בדבר שלחו לרב ויתיר החרם אבל תימה גדול איך גזר חרם ליכשל בה בלא הסכמת הגדולים אבל דינא דגמרא אכתוב לקהלך אם הוא בטלה דמוכח כי הא דרב הונא כתובות ק"ה כי הוה אתא דינא קמיה אמר להו הבו לי גברא דדלי בחריקאי ואדון לכון דינא והלשון משמע שהיו באין לפניו בשעה שהיה משקה שדותיו מדקאמר דדלי בחריקאי פי' במקומי שיהא נכנס להשקות השדה וכמו קרנא דהוי תהי בחביתא דחמרא ודבר זה היה מצוי לו תדיר והוא בטלה דמוכח אבל לא שיאמר אדם שמא יזדמן לי ריוח בקניית סחורה או סרסרות בדבר שאינו יודע ומצוי לו תדע לך שהוא כן שהרי אסור לדיין ליקח יותר ממה שיתבטל ממלאכתו דהכי משמע ל' בטלה דאם היה נוטל יותר מכדי ביטול מלאכתו היה זה שכר דינא ותנן בכורות כ"ט הנוטל שכר לדון דיניו בטלים וא"כ על כרחיך צריך לומר דלא מיקרי שכר בטלה אם לא שעסוק במלאכה ומתבטל ממנה ונותן לו כשכר פועל של אותה מלאכה שבטל ממנה אבל לא שיאמר אדם שמא יזדמן לו ריוח ואם יטול שכר על זה הדין בטל ונמצא שנוטל ממון מזה ונותן לזה בלא דין וגזלן הוא וראה כמה ענשן גדול כי אין מדקדקין כמו שכתבתי לכן אמור לקהל משמי שיבטלו הדבר ואם לא ימצאו מי שירצה להתבטל מעסקיו ולדון יתנו מממון הקהל לאנשים ידועים שידונו כי הא דאמר ר' יהודה א"ר אסי כתובות ק"ה גוזרי גזירות שבירושלים היו נוטלין שכרם צ"ט מנה מתרומת הלשכה אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.11וששאלת על שתי כתות שהיה עסק דין ביניהם והסכימו ובררו שני אנשים לדון ביניהם ואותן שני אנשים שמעו דבריהם והסכימו לדעת אחד והיו שם בשעת גמר דין שני עדים ואח"כ יצא הדבר כתוב וחתום מתחת ידי העדים בענין אחד ומתחת יד שני הברורים בענין אחר ומה שהוא חתום בחתימת הברורים הוא כתב יד הסופר שהיה מצוי שם בשעת גמר דין שכתב הענין אות באות כמו שסדרוהו הברורים ומה שיצא כתוב בחתימת העדים הוא מכתב יד סופר אחר שלא היה שם ולא ידע ולא ראה היאך נגמר והאיך נסדר אלא כאשר אמר לו כת אחת משתי הכתות דבר פשוט ששני דיינין נאמנין לעולם לאמר כך פסקנו את הדין דדוקא גבי דיין א' אמרינן בפ' בתרא דקידושין ע"ד דנאמן דוקא בזמן שבעלי דינין עומדין לפניו אבל שני דיינים נאמנים לומר לעולם לזה זכינו ולזה חייבנו ונאמנים הם יותר מן העדים המכחישים אותם דרמו אנפשיהו ומדכרי טפי מן העדים ששמעו מפיהם ואין זה כשני כתי עדים המכחישין זה את זה דהתם ב' הכתות שמעו הענין זאת אומרת כך שמענו או ראינו וזאת אומרת כך שמענו או כך ראינו אבל כאן דהדיינין שמעו דברי בעלי דינין ודקדקו בדבריהם לידע להיכן הדין נוטה יותר הם זכורים ויודעים אמתת הפסק דין מן העדים שבשמיעה אחת שמעו ותלינן בהו טעותא וכ"ש שסופר אחר שמע מפי אחת הכתות וכתב דטפי עדיף כתב יד הסופר ששמע מפי הברורים נאם הכותב אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.12כל פסק שהדיין טועה בו שמביאין לו ראיה משיטת הגמרא ומדברי האמוראים הוי כמו טועה בדבר משנה שכל מה שאדם מביא ראיה מן הגמרא נקרא דבר משנה.13ומי שקיבל עליו דיין אחד ונגמר הדין אין יכולין לחזור בהם אף על פי ששניהם מתרצים בכךהב"י ח"מ סימן כ"ב מביא דברי הרא"ש הללו נאם הכותב אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.14את אשר שאלת על אויב ושונא שפסולין לדין אם הבעל דין אומר לאחד מן הדיינים שהוא שונאו או שהוא אוהבו של בעל דינו אם יש להעמיד דבריו ויסתלק הדיין מלדונו או אם צריך להביא ראיה על דבריו וכתבת כי יש דיינים במקומך דוברי שלום עם רעיהם ורעה בלבבם ואיך יוכל העני בעל דין להביא ראיה או עדים על שנאה שבלב.15דע כי אין לנו אלא מ"ש חז"ל סנהדרין כ"ז אוהב ושונא שפסל רבי יהודה לעדות מפרש גמרא אוהב זה שושבינו ושונא כל שלא דבר עמו ג' ימים באיבה ונחלקו חכמים על ר' יהודה בעדות אבל בדין מודו דפסולין וצריך הבעל דין לברר בעדים שלא דבר עמו ג' ימים באיבה אם אין הדיין מודה לו אבל בדיבורו לא מהימן דאם לא כן יפסול כל הדיינין ושנאה שבלב לא תוכל להתברר ולא נחשדו ישראל על כך ואף אם אינו שונאו כל כך הדיין מוזהר שלא לדונו לכתחלה כדאמרינן בפרק בתרא דכתובות ק"ה לא לידון איניש לא למאן דרחים ליה ולא למאן דסני ליה דרחים ליה לא חזי ליה חובה דסני ליה לא חזי ליה זכותא אבל אם הוא רוצה לדון אין בעל דינו יכול לפסלו.
