תשובות הרא"ש נ״ז:א׳

מהדורה: שו"ת הרא"ש, ווילנא, תרמ"א

« תשובות הרא"ש נ״ו:ט׳ תשובות הרא"ש נ״ז:ב׳ »

1 דרכי משה פתח ↗

ועיין בתשובת הרא"ש כלל נ"ז סי' א':

2 שאלות ותשובות רמ"א פתח ↗

תשובה השואל העלים ממני תוכן הדברים אם התקנה נעשה בחבר העיר או לאו, כי לפי האומדנא נעשה התקנה בעוד שהיה שם רב שהיה לו איזה צד קורבה דאי לאו הכי לא היה מסתפק בדבר פשוט כזה שאין לנו אלא לשון התקנה כי מה יתרון לבעל התקנה לכתוב לשון חוץ לעיר ולא כתב סתם אלא ודאי דוקא מחוץ לעיר שאין מכירין את מהותו ופן יטה לבבו אחר הקרובים אבל מי שהוא מכירו ויודעו שהוא ירא אלהים ואינו נושא פנים לשום אדם ועל דעתא דגברא רבא כזה לא רצו לעשות התקנה ומה גם שנאמר שיש לו דוקא ולא קרובי אשתו וכן משמע במ' ד' דפ"ש דנגעים במהר"ש בהג"ה וכן בפי' הרמב"ם במשניות על המשנה שם נאמן כו' שהוא ג"כ דאשה עצמה דוקא כגופיה דמיא ולא קרוביה ולית דין צריך בשש אך שמתירא פן יתעקש ויאמר שזה נכתב הואיל והחכם היה כבר בעיר אבל חלילה לנו לומר כן כי בכל מקום שיש ספק בתקנה אין למידין ממנו אף דבר שיש ללמוד בק"ו וכן איתא להדיא בתשובת הרא"ש כלל נ"ז סי' א' וכ"פ מהרמ"א להדיא בא"ה סי' קי"ח וכן מוכח מתשובת מהר"ם בפרק המקבל גבי מעשה שגזרו על הקהל כו'. ובפרק נערה מביא בשם תלמידי מהר"ם ז"ל וז"ל. נ"ל דבמה שתיקן ר"ת לא על מיתת הבת לבדה תיקן אלא על מיתת הבן ג"כ ומה שלא הזכיר גם נדונית החתן לפי שבצרפת כו', וקשה מ"ש שלא הזכיר הלא יכול ללמוד מעצמו מלשון התקנה אלא ודאי דאין למידין מן התקנה מה שלא נאמר בפירוש ונוסף לזה שהרי כמה פעמים היה יושב בעסקי הקהלה לעשות להם סדר ולא עלה על דעת שום אדם לומר שיהיה פסול מחמת קורבה שיש לו כאשר שמעתי מפי מגידי אמת. ובר מן דין מסתמא נעשה התקנה ע"פ הדין והוא מגמרא דסוף מסכת יומא דף פ"ז ע"ב א"ר יוסי בר חנינא כל המבקש מטו מחבירו אל יבקש ממנו יותר מב' פעמים כו' ור"ת היכי עביד הכי והאמר רבא כל המעביר על מדותיו מעבירין לו כל פשעיו אלא ר"ת חלמא חזי ליה דזקפוה בדיקלא וגמירי דכל דזקפוה בדיקלא רישא הוה ולא איפייס כי היכי דליזל וליגמר אורייתא בבבל, וא"כ מתחילה מי ימלא לבו לעשות תקנה נגד הגזירה מן השמים ח"ו שהוא יהיה לראש אלא ודאי אף שנגזר על א' שיהיה לראש במקום אחר אבל מי שהוא כאן באותו עיר והוא ראוי להיות לראש ידחה לעיר אחר לא דחינן כי מי יוכל להוציא אותו מחזקתו ויפה תיקנו ע"פ הגמרא. ועוד אם לא היה תקנה נגד הרב שהיה באותו שעה זכה גם לבניו ודא אינו צריך לפנים דכל שפוסקין גדולה פוסקין לו ולזרעו אחריו עד עולם ואין לחלק בין בנו לחתנו כנראה לפום ריהטא בעיני ההמון אבל לא כן הוא כי חתנו בכלל הוא. וכן מוכח מירושלמי גבי לא יסור שבט מיהודה אלו ראשי גולה שבבבל ומחוקק מבין רגליו אלו בניו של הלל ואיתא בירושלמי שזה בא מן הזכרים וזה בא מן הנקיבות, וא"כ אף מה שבא מן הנקבה הוא בכלל לא יסור וכן קורין לחתנו בנו כמו שקרא דוד לשאול אבי והוא קרא לו בני. בזה הבנתי הקרא שמואל א' ך"ב היום החלותי לשאול לו באלהים וגו' מה הגיד לו שאול אמר לו עשית דוד מלך בחיי שאין נשאלין באורים ותומים אלא למלך ודוד נשאל באורים ותומים כו' כיון שראה אחימלך שפניו זועפים מיד ויען אחימלך ומי בכל עבדך כדוד נאמן חתן המלך. ומאי אמר לו בזה אלא ודאי דהכי אמר לו אף שאין נשאלין אלא למלך אני סבור שהוא חתן המלך ונכבד בביתך וזה נקרא פוסקין לו ולזרעו אחריו כשהוא נכבד יותר מבניו יגיע לו המלוכה. וכן מוכח בגמרא דאף מי שהוא קודם בירושה כשיש אחר שהוא ג"כ מזרעו שהוא ממלא מקומו שהוא קודם, כתובות דף ק"ג ע"ב גמליאל בני נשיא אמר לוי צריכא למימר כו' הא קרא קאמר ואת המלוכה נתן ליהורם כי הוא הבכור כו' האי ממלא מקום אבותיו וכו' ולכך היה צריך לצוות וא"כ אף שר"ג היה הבכור כשיש אחר שהוא ממלא הוא קודם וכן הבן קודם לבת והבת קודם לשאר בני אדם וחתנו הוא כגופה, וכן מצינו כמה פעמים בגמרא ובתשובות רק שאין ספרי וזייני אתי ואין אומן בלא כלים. ואין לחלק בין דבר שהוא לעולם או מה שיכולין לבטל לאחר הזמן זה אינו דאיתא בת"כ הובא בפ' שמיני רש"ג בשם ר"א ב"ע הרי אומר וימת נדב ואביהוא לפני ה' בהקריבם אש זרה שאין ת"ל ובנים לא היו להם שאילו היו להם בנים המה קודמים לאלעזר שכל הקודם בנחלה הוא קודם לכבוד. ואיתא במס' יומא דף י"ב ע"ב בד"ה כהן גדול משום איבה וכו' וי"ל שכהן גדול נתמנה בפה ונסתלק בפה. ובירושלמי דרש מקרא וא"כ הכהונה גדולה נסתלק בפה ואפי' הכי אמרינן כשהיה להם בנים היה להם הירושה אלא ודאי דהן הגדולה מה שפוסקין לו ע"י אדם או מן השמים שווים הם וכל הראוי קודם. וזכור אני מה ששמעתי מפי אבי המנוח המפורסם בדורו ז"ל שנפסק מפי כל הגאונים בנדון כזה להלכה למעשה שאין לדחות את בניו מהגדולה כשהם ראוים ונזכר כזה בתשובת מהרמ"א ובתשובת אמ"ז מהר"ם מפאדווה ז"ל. וכל זה כתבתי להרווחה כי הדברים פשוטים למבין לבל תזוז שקרובי אשתו אינן בכלל קרובים וק"ו בלשון התקנה הבו דלא לוסיף על דבריה. הנדחה מפני השעה ויושב בגולה ומצפה לישועה.

1 וששאלת ראובן נשוי בת לאה ושמעון נשוי בת רחל אם כשרין להעיד זה לזה.

2 תשובה הנשואים שתי בנות אחיות כשרים להעיד דתרי בעל כאשתו לא אמרינן בקורבה רחוקה כי הא דבפ' זה בורר לא קתני אחי חמיו וחתנו אלא בן אחי חמיו ועוד דפסיק התם דגיסו לבדו ואין חתנו וחתן גיסו פסול לו דנשותיהן הן שני בראשון כ"ש היכא דנשותיהן שני בשני.

« תשובות הרא"ש נ״ו:ט׳ תשובות הרא"ש נ״ז:ב׳ »