1ששאלת ציבור שיש להם ליתן לרב או לשליח ציבור איזה מהם קודם אם הוא רב מובהק וגדול בתורה ובקי בהוראה ודינין אין ספק תלמוד תורה קודם ואם לאו שליח צבור עדיף טפי להוציא הרבים ידי חובתן.2ושכתבת שיש אומרים שיכולין לשנות אפילו מתלמוד תורה לצורך הל' פשיטין שנותנין להגמון בכל שנה לפי שהוא הצלת נפשות לפי שאם לא יתפשרו יש כמה עניים שאין להם ליתן ויכם ויפשיטם ערומים הדין עמהם כיון שיש בו הצלת נפשות הוא קודם לכל.3ששאלת דברים שאדם יודע שלא יקבלו ממנו אותם אם חייב להזהירם בהם או אם נאמר הנח להם שיהיו שוגגין ולא יהיו מזידין.4אם ברור לו שלא יקבלו ממנו לא יזהירם כדאמרינן ביצה ל’ והא תוספות יוה"כ דאורייתא והני נשי אכלי ושתו עד חשיכה ולא מחינן בהו אבל אם מסופק יזהירם להציל נפשו.5המלך צוה בכתבו שיפרעו הקהל אלף זהובים בענין שכל מי שיש לו מאה ועשרים זהובים יפרע ח' זהובים והחסר לתשלום האלף זהובים יפרעוהו כל מי שיש לו יותר ממאה ועשרים זהובים כל אחד כפי ממונו ובררו ג' אנשים לחלק ח' ח' זהובים על מי שיהיה לו ק"כ זהובים ויש אנשים שלא הוטל עליהם שום דבר בפנקס של שמנה שמנה זהובים אלא שכתבו שלא היו יודעים לאותם אנשים הסכום הנזכר וכתבו שמם חלק ומחלקין מותר המס על מי שיש לו יותר ממאה ועשרים זהובים הטילו עליהם ממנו כפי הנראה להם והן טוענין שאין להם לפרוע אשר שמו עליהם לפי שפטרום הראשונים והמלך פוטר למי שאין לו ק"כ זהובים וכיון שנשבעו להראשונים ולא הטילו עליהם שום דבר פטורים מן הכל והקהל טוענין שהראשונים לא פטרום אלא שאמרו שלא היו יודעין להם ממון והאומר לא ראיתי אינה ראיה ואם הם לא ידעו האחרים ידעו ועוד שהראשונים שכתבו שלא ידעו היו שלשה והאחרים שידעו שיש להם ממון לפי שהטילו עליהם היו מאה ס"א שמנה או יותר ואחרי רבים להטות אפילו אם היו פוטרים אותם הראשונים מכל וכל וכתב המלך אינו פוטר למי שלא ידעו לו הראשונים ממון אלא למי שאין לו וכיון שהעידו שמנה אנשים שיש להם ממון אחר שנשבעו שבועת התורה וכתב המלך מחייב למי שיש לו חייבין לפרוע גם השמנה זהובים שבכלל מאתים מנה ואפילו אם לא היו מחייבין אותן או מי שלא חייבו לא יפטרו בשביל זה עד שישבעו שאין להם הממון שהמלך מחייב עליו המס יורנו רבינו עם מי הדין ואם חייבין לפרוע גם השמנה זהובים כפי טענת הקהל ואם חייב לישבע מי שלא הטילו עליו לא אלו ולא אלו אלא שכתבוהו הראשונים בספק כמו שנזכר אחר שתתיעץ עם יודעי ענין המס כי יש ערבו' מחלוקת בין הקהל על זה ושלום רב לך ולכל אוהביך.6תשובה אם הקהל בררו שלשה אנשים להטיל שמונה זהובים על כל מי שיראה להם שיש לו מאה וכ' זהובים והיו מקצת אנשים שלא היו סבורים שיש להם מאה וכ' זהובים וכתבו שמם חלק יראה שאפי' אם ימצא אחר כך שיש להם ממון פטורין מאותו המס בין משמונה זהובים בין מפרעון המותר הא למה זה דומה לקהל שבררו אנשים לעשות פנקס על הקהל לפי אומד דעתם והטילו על ראובן שיתן מס מאלף זהובים כי לפי אומד דעתם לא ידעו שהיה לו יותר ושוב נודע שהיו לו עשרת אלפים לא יפרע אלא מאלף זהובים שאמדוהו עושי הפנקס וכן בנדון זה אפילו יאמרו כמה בני אדם שיש להם יותר ממאה ועשרים זהובים הם פטורין כיון שהשלשה שנבררו להטיל שמונה זהובים על מי שיראה להם שיש לו מאה ועשרים זהובים פטרום סייעתא דשמיא היא ופטורין לגמרי נמלכתי בפורעי המס ונראה להם כך גם לי נראה כן נאום הכותב אשר בן הר"ר יחיאל זצ"ל.7וששאלת אם שנים או שלשה מהבינונים שבעיר יכולין להוציא עצמן מן ההסכמה שיעשו הקהל או מגזרת חרם שיעשו על שום דבר.8דע כי על עסק של רבים אמרה תורה אחרי רבים להטות ועל כל ענין שהקהל מסכימים הולכים אחר הרוב והיחידים צריכים לקיים כל מה שיסכימו עליהם הרבים דאם לא כן לעולם לא יסכימו הקהל על שום דבר אם יהיה כח ביחידים לבטל הסכמתם לכן אמרה תורה בכל דבר הסכמה של רבים אחרי רבים להטות ועל הסכמה שבין הקהל ובין אביך ולא היה בה קנין דע שכל עסק ממון שבין אדם לחברו בלא קנין דברים בעלמא ישנו בחזרה חוץ ממוחל ממון לחברו דלא בעי קנין נאם הכותב אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.9אלמעונה שכתוב בה כל מי שיתקיים לו שטר חוב על ע"א שחייב ליתן על כל מאה זהובים כך וכך ועשה שמעון שטר מחטה על ע"א צריך ליתן עליו שהרי נתקיים לו שטר חוב על ע"א ואף על פי שכתוב בתקנה שיתחייב על כל מאה זהובים אין זה כח להוציא אם הלוה שוה כסף כי הוצרך להזכיר סכום מעות.10שכתוב עוד בתקנה שכל מי שיגבה משטר שנתקיים לו על ע"א שיתן כך וכך למאה וראובן מכר שטרות שהיו לו על ע"א ללוי הוי שפיר גבייה וחייב ליתן מן המעות שקבל מלוי וכשיגבה לוי השטרות מן הע"א יפרע גם הוא ממה שיגבה יותר על דמי קניית השטרות כי על דמי קניית השטרות פרע כבר ראובן.11אם הסכימו הקהל על דבר אין היחיד יכול למחות ועל זה אמרה תורה אחרי רבים להטות דאי לא תימא הכי אין תקנה לציבור לעולם כי מתי יסכימו כל הקהל לדעת אחד.12עוד ילמדני אדוני ציבור שעשו תקנה והסכימו להוציא ראובן בן יעקב מכלל התקנה ונמצא כתוב בכתב התקנה ראובן בן יצחק והנה הוא רוצה להיות פטור כאשר יעיד עליו כתב הקהל כי כן בכל ספק הנולד הולכין אחר הכתב.13תשובה על טעות שיש בין ראובן בן יעקב לראובן בן יצחק אם יש ספק בדבר איזה מהם הוציאו ילכו אחר הכתב אבל אם אין ספק בדבר והכל מודים והכל אומרים שהסכימו להוציא ראובן בן יעקב אם שגג הסופר בזה לא הפסיד ראובן בן יעקב ואין זה ספק הנולד שילכו אחר הכתב ואם הקהל חלוקין יעמדו למנין וילכו אחר הרוב אם רובן יאמרו שהסכימו להוציא ראובן בן יעקב והסופר טעה ילכו אחר הרוב.14וששאלת על מקצת הקהל שעשו הוצאה שיתקיימו שטרי חובותיהן דבר פשוט הוא שאותם שאינם נושאין ונותנין בשטרות שלא יתנו עמהם כי אין להם עסק בדבר זה אלא אותם הצריכים לדבר ומה שאומרים אם לא יפרעו להם השטרות יהא רוב המס מוטל עליהם אינה טענה אטו אם ישנו בעיר עשיר אחד משופע בנכסים והעליל המלך עליו ליטול מנכסיו יתנו האחרים עמו מטעם זה שיתרבה מס שלהם בהפסדו אלא ודאי לאו טענה היא ובעלי השטרות יתנו ולא אחרים.15עוד אדוני ראובן שהוא בעל מלאכה צבע או רצען וצריך להוציא יציאות בכל שנה על מלאכתו ליתן לשופטים ולממונים שלא יעלילו עליו בשום דבר כדרך בעלי אומניות שצריכים ליתן מאומנתם והקהל כמו כן נותנין לשופטים כשיבאו לערכאות שלהם ותובעין מראובן ליתן חלקו לזה והוא השיב מה לי ולכם כי באתם אלי בעת צר לכם ואני אשא לבדי טרחי או משאי או כיס אחד יהיה לכלנו ותכללו שלי בשלכם או תשאו לבדכם טרחכם ומשאכם ואני בשלי ואם אצטרך אני לשופט יודע אני שייטיב לי במה שאני מהנהו מדי שנה בשנה.16תשובה יראה אם הקהל נותנין פרס לשופט להיות להם למגן ולחומה בכל עת שיצטרכו לעזרתו כמו שצריכים בגלות החל הזה לשחד החורים והסגנים בכל עיר ועיר גם ראובן הצבע צריך לזה ואי אפשר לו ליפרד מן הקהל אף כי הוא צריך לעבדו בשביל אומנותו אבל אם אינם נותנין לשופטים כי אם לסייעם בערכאות וראובן אינו צריך לזה אינו מחויב ליתן עמהם.17עוד ילמדנו על קהל שבררו ברורים לתקן תקנות הקהל והתנו שלא יגמר שום דבר אם לא בהסכמת כולם ועוד התנו שאם לא יעשו התקנות עד זמן פלוני שיצטרכו לעמוד במקום ידוע עד שיעשו התקנות ואם ירצה אחד מהברורים לעמוד ולצאת מהמקום ההוא שיקבל עליו כל הנסכם מחבריו בעודו בחוץ ארכו הימים מת אחד מהברורים והנשארים הסכימו לעשות תקנות ובשעה שהסכימו היו קצתם חוץ מהמקום ורוצים לבטל ההסכמה שהסכימו חבריהם גם הקהל רוצים לבטל התקנה שעשו כיון שמת אחד מהם.18תשובה מה שטוענין קצת מהחברים שלא קבלו עליהם בפעם הזאת מה שתקנו חבריהם אינה טענה כי קבלו עליהם שיעמדו במקום הידוע ולא לצאת משם אם לא יקבלו עליהם היוצאים להסכים לכל מה שיתקנו הנשארים הילכך אם הסכימו הנשארים לדעת אחת בטלה דעת היוצאים אצלם וצריכים לקיים הסכמתם אבל מה שטוענין הקהל שבטלה הסכמתם במיתת אחד מהם נ"ל טענתם כי מתחלה תלו הדבר בדעת כלם שהיו מוסכמים כלם בעצה אחת ואם יארע אונס לאחד מהם שיזמינו המלך לא יהיה כח לאחרים לעשות דבר זולתו אלא אם כן יתרצה לקבל עליו למה שיסכימו חבריו וכן הדין נמי במת אחד מהם נתפרדה החבילה ואין לנשארים כח לעשות בלתי אם שמו הקהל אחר במקומו ויותר מזה אני אומר אפילו אם נבררו בתחלה בענין זה שיש להם לילך אחר הרוב אם מת אחד מהם בטלה הברירה מידי דהוי אסנהדרי גדולה וקטנה ודיני ממונות בשלשה דאזלי בתר רובא ואפילו הכי אם מת אחד מהם בטלה כל החבורה עד שימנו אחר במקומו וכן נמי הכא הסכימו הקהל לברור זה המנין ואם מת אחד מהם בטלה הברירה.19שאלה ילמדנו רבינו מס שהטיל שלטון העיר על הקהל והקהל הוציאו המעות ברבית עד זמן ידוע ולסוף הזמן חלקו המעות על הקהל ועתה יש בעיר אנשים שבשעה שהטיל השלטון המס על העיר היו פטורין או מפני שלא היו בעיר באותה שעה או שהיו עניים והעשירו או שהיה תורתם אומנותם ועתה רוצים הקהל שיפרעו עמהם בזה המס קרן ורבית והם אומרים שאין להם לפרוע אחרי שבשעה שהטיל השלטון המס עליהם לא היו מחוייבים ואלו לא הוציאו המעות ברבית היו צריכים לפרוע מיד נמצא שבאותה שעה לא חל עליהם החיוב הלכך אין להם לפרוע כלום.20תשובה אם המס שהטיל השלטון על הקהל היא הקצבה שרגילין ליתן בכל שנה ושנה ונמצא שהיו פטורין הקהל עד זמן ידוע באותו המס שנתנו הרי יש בו תועלת לאותן שבאו לדור עד אותו זמן הידוע מחמת אותו המס שנתנו הקהל כבר וחייבים לפרוע חלקם המגיעם ואם באו או העשירו בחצי הזמן חייבים לפרוע חצי חלקם וכן לשליש או לרביע הכל לפי הזמן שבאו לעיר או העשירו כי דבר זה דומה לשוכר בית ונכנס אחר לדור בבית לפי הזמן שנכנס לדור עמו צריך לפרוע לו ואם זה המס אינו מקצבה שנותנין לשנה אלא מס מחודש תבע להם אותם שבאו לעיר או העשירו אחר שנתרצו לתת המס לשלטון פטורים כי כבר נתחייבו קודם שהיו אלו בכללם אף אם לוו אותם הקהל ברבית ופרעו אותם אחר שבאו אלו לכלל חיוב מכל מקום פטורין הם שלוו לפרוע חובם ובאותה שעה לא היו אותם בכלל חיובם ואותם שתורתן אומנותן פטורין הם לעולם בין שהיו באותה שעה בעיר בין שלא היו בעיר אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.21שאלה קהל שעשו אלמעונה על השטרות סך ידוע מכל מאה זהובים בין שיעשה שטר חוב עתה מחדש בין שיתן הע"א הרבית על השטר וישאר ביד היהודי כבתחלה בין שיזקוף עליו הרבית במלוה וחכרו כל זה לראובן ועתה תובע לשמעון ואומר לו אני חושדך שעשית שטרות על ע"א או נתפשרת עמהם בענין שנשאר השטר הא' בידך ואיני יודע כמה היו מאלו הכתבים והשבע לי שלא עשית יותר ממה שאמרת לי ואף על פי שאני טוען טענת שמא יש לך לישבע כמו שותף שנשבע על טענת שמא כי כבר נעשית שותף בעסק זה שאתה מתעסק עם הע"א כי יש לי חלק וזכות בו ועדיף טפי מבן בית שמשביעין אותו בטענת שמא ואף על פי שאינו נכנס ויוצא ברגליו אלא שמכניס לו פועלים ומוציא לו פועלים מכניס לו פירות ומוציא לו פירות והרי אף על פי שאין לו חלק במה שמתעסק עם בעל הבית אפילו הכי משביעו כל שכן שאשביע אותך בעסק זה שיש חלק ותועלת לשנינו.22תשובה נראה לי שאין בנדון זה דין שותפות כלל דכל שותפין הן שותפין בעיקר הממון אבל בנדון זה אין לו חלק בעיקר הממון אלא שהקהל הטילו מס על בעלי נכסים ובגוף הממון אין לו שום חלק ועוד השותף הוא משביע על ממון שהוא ידוע שהוא של שניהם והוא טוען שמא הרווחת בו יותר ממה שאתה אומר ואמרו חכמים ז"ל שבועות מ"ח שיכול להשביעו בטענת שמא דמורה היתרא ליטול מהריוח שכר טרחו אבל בנדון זה אינו שותף עמו אלא בחובות ושטרות שעשה על הע"א ולא בשאר ממון שיש לו ואינו יכול להשביעו בטענת שמא שיטעון שמא אני שותף עמך גם בשאר ממונך כי שמא עשית חובות ושטרות על ע"א יותר ממה שאמרת לי וכן בן בית משביעו על עיקר גוף הממון שידוע שנתעסק בו אבל להשביעו על ממון שאינו ידוע שיש לו שותפות בו בטענת שמא שיטעון אני שותף עמך גם בממונך לא מצינו שתקנו חכמים ז"ל שבועה בטענת שמא ועוד דלא עדיף זה החוכר הבא מכח הקהל מקהל עצמו כי מנהג הוא כשהקהל עושין תקנות כאלו מטילין חרם על כל הקהל לקיימם ואינן משביעין כל יחיד ויחיד אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.23שאלה הקהל עשו תקנה שכל מוכר יין לחוכרים האלמעונה קודם מכירתו יתן להם ערוב שיתפייסו בו וישבע להם שיפרעם האלמעונה ואם יש עכוב בעבור החוכרים מלקבל ממנו ערוב ושבועה אז יכול הוא למכור כשיעשו עליו חוב בשטר וערוב עמו בסכום אלמעונה ואם יעבור על זה יפרע קנס ידוע ועתה הלך ראובן לחוכרים לעשות עמהם כפי התקנה ולא רצו והלך להחזיק עליו שטר חוב והחוכרים תובעים ממנו קנס כי לא נתחזק ג"כ שטר של הערוב והוא טוען שנתן להם הערוב בפני עדים כפי תקון והלכו למדינת הים.24תשובה הא דמספקא לך הואיל ונעשה על עצמו שטר ופרע כל הראוי לו אם נקבל ממנו טענת בפני עדים נתתי לך ערוב והלכו להם פשיטא דטענה זו ראויה לקבל דהא אפי' אומר לחבירו אל תפרעני אלא בעדים ולא הזכיר בפני פלוני ופלוני נאמן לומר פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו למדינת הים אמנם צריך להזכיר שמות הערוב והעדים וישבע שהוא כדבריו ומיהו צריך לדקדק בשבועתו הרבה שאם יש בעיר עדים מיוחדים שהעמידו הקהל קהל העיר לקיים כל דבר ועדות זולתם לא תועיל נמצא שצריך לישבע שנתקיים הדבר בפני שנים מעדי הקהל והלכו למדינת הים וגם אם יש סופרים נאמנים לכתוב שטרי העיר ושטרות מכתיבת יד אחר זולתם לא יועיל אז לא יוכל לישבע כי יתברר הדבר על פי הסופרים אם כתבו אבל אם אין עדים וסופרים מיוחדים בעיר יזכור שם הערוב ושמות העדים ושם הסופר וישבע שהוא כדבריו ויפטר מן הקנס אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.25שאלה רבי מנחם תבע לקהל בלדוליר לדין שגבו ממנו מס שלא כדין שאומר שאינו מפורעי המס שלהם כי כבר ירד לדין עמם על תביעה לפני רבי אברהם ן' שושן ולפני רבי יעקב בן שושן והם חקרו ודרשו כי מכרוהו קהל ולדוליר לקהל קריאון ואינו חייב לפרוע מס לקהל ולדוליר ועל עסק דינם לקחה אותו המלכה שיפרע לה מס ואחר כך עשתה חסד עם הקהל ונתנתו להם לפרוע מס עמהם בתנאי שיפרע לכל אלף שיתנו הקהל עשרים וחמשה זהובים ולא יכנס בפנקס עמהם ועל דרך זה פרע עמהם עד עתה בלי ערעור וכיון שנתברר במאמר הדיינין שאינו מפורעי המס כלל עם קהל בלדוליר חייבים הקהל להחזיר לו כל המס שגבו ממנו שלא כדין ומורשי הקהל השיבו שמעולם לא עבר הדין ביניהם כעין זה אצל הדיינים הנזכרים ואפילו נתברר שמכרוהו לקהל קריאון אח"כ אמר הדיין שבאו עתה לדין לפניו לר' מנחם תברר דבריך שכבר נפסק דינך ע"פ הדיינים הראשונים שאמרת הביא א' מן הדיינים ועד א' עמו שבאו לדין בעסק זה ושנפסק הדין כך וטוען עתה שכיון שמכרוהו לקהל קריאון שאינו מפורעי מס בלדוליר.26תשובה הרי נתבררו דברי ר' מנחם בעדים שאינו מפורעי המס של קהל בלדוליר וטענתו טענה ומה שהשיבו מורשי הקהל שר' אברהם הדיין אינו יכול להעיד לאו טענה היא דהא דתני' בפ' בתרא דקידושין ע"ד נאמן הדיין לומר לזה זכיתי ולזה חייבתי בד"א בזמן שבעלי דינין עומדין לפניו אבל אם אין בעלי דינין עומדין לפניו אינו נאמן היינו דוקא בדיין אחד כגון יחיד מומחה שדן את האדם בעל כרחו או אינו מומחה וקבלוהו לדון עליהם אותו אינו נאמן לאחר שיצאו בעלי דינין מלפניו וכל הברייתא איירי ביחיד דקתני רישא נאמנת חיה לומר זה בכור נאמן בעל המקח לומר לזה מכרתי אבל שני דיינים נאמנים לעולם שאינם נוגעים בדבר ועד המעיד הוא דאמרינן אין עד נעשה דיין דבעינן ועמדו שני האנשים אלו העדים לפני ה' אלו הדיינים כי צריך שיעמדו העדים ויעידו לפני הדיינים ולא שהעדים עצמם יהיו דיינים ועוד טעם אחר שלא יקבלו הזמה על עצמן אבל הדיינים שפסקו את הדין נאמנים לומר היאך פסקו ומה שאמרו שהעד האחד שהביא רבי מנחם אומר כי פתה אותו והכריחו להעיד לאו כל כמיני' של העד לומר שקר העדתי דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד.27עוד השיבו המורשים אפי' נתברר שמכרוהו לקהל קריאון אחר כך הרויח ר' מנחם כתב מהמלכה ובאותו כתב נסתלק מקהל קריאון וחזר לפרוע מס עם קהל בלדוליר במאמר המלכה ואומרים שזה הכתב בידו ומבקשין אותו שיראהו לדיין ויש להם עד א' שאומר שהיה כתוב בכתב הנזכר שחזר לפרוע מס עם קהל ואלדוליר ור' מנחם אומר שאין לו שום כתב כמו שהם אומרים ואף אם יש לו אינו רוצה להראות להם.28תשובה חייב ר' מנחם להראות הכתב לדיין כי כל בעל דין שטוען יש לי זכות וראיה או עדים ואיני יודע ביד מי חייב הדיין להטיל חרם כל מי שיודע לו זכות או ראיה שיראה אותו לדיין ואפי' אם הזכות או הראיה ביד שכנגדו דמאי שנא הוא ומאי שנא אחר אדרבה כל שכן הוא כיון שיש בידו זכותו של כנגדו והוא תובע ממנו שלא כדין היאך יאכילוהו דבר האסור לו להגבותו ממון שאינו שלו אלא מזקיקין אותו להראות כל מה שבידו זכות לשכנגדו ואם אחר שקבל החרם עליו יאמר שאין הכתב בידו ישבע שבועת היסת שלא היה כתוב בכתב המלך שחזר לפרוע מס עם קהל בלדוליר ואם העד שהעיד שהיה כתוב בכתב שחזר לפרוע עם קהל בלדוליר המס אינו נוגע בעדות כגון שאינו פורע מס עם קהל בלדוליר אז ישבע שבועה דאורייתא להכחיש העד.29עוד טענו מורשי הקהל שרבי מנחם ואשתו הסכימו עם הקהל הסכמה גמורה לפרוע סכום ידוע בכל שליש ושליש עד זמן ידוע וכשיעבור אותו זמן שיחזור ר' מנחם ואשתו מוחלטין לפרוע מס כשאר הקהל ועל זה השיב ר' מנחם אותם התנאים שאומרים שעשו כיון שלא הראום לדיינים שפסקו הדין ביניהם ופטרום מליתן מס עמהם אינן יכולין להראותם עתה כי נתבטלו דאין לאחר גמר דין כלום.30תשובה בזה אין טענתו טענה כיון שלא שאלום הדיינים יש לכם עדים יש לכם ראיה ואמרו אין לנו ראיה יכולין להביא לעולם ראיה וכל זמן שאין הדיינים אומרים ששאלו להם ואמרו לא ממילא יכולין להביא.31ומה שטען רבי מנחם שהעדים החתומים על התנאים הם מן הקהל ונוגעין בעדות הם ולא סלקו את עצמם בזה טענתו טענה כי אי אפשר להם להעיד על עצמם ועל קרוביהן מבני הקהל דמאי אמרת יסלקו עצמן וגם קרוביהן יסתלקו ולא יהנו מכל מה שיפרע ר' מנחם מס עם הקהל ואז יכולין להעיד אף על פי שהיו פסולין כשנמסר להם העדות דבפסול ממון לא בעינן תחלתו וסופו בכשרות אלא דוקא בפסול הגוף כדאמרינן בב"ב מ"ג וליסתלקו בי תרי מינייהו ולדיינו אלמא סילוק מועיל בפסול ממון איני רואה סילוק בדבר זה שיועיל דדבר זה של פריעת מס נוהג לעולם ואי אפשר להם להסתלק שלא יהנו לעולם מן המס שיתן.32ומה שאומר שעשו הקהל תקנה שאלו העדים יחתמו על כל השטרות והתנאים ודאי אם הסכימו הקהל שיחתמו אף על קרוביהם יכולין להעיד אף על התנאים הללו כיון שקבלום עליהם והכשירום יכולין בני העיר להסיע על קצתם וכמו נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך וכן נמי אם אינן נאמנים על קרוביהם אלא שנהגו הקהל שאלו העדים חותמין ומעידין על כל ענייני הקהל בין בעסקי רבים שבין הקהל ובין בעסק שבין הקהל ליחיד כיון שנהגו והכשירום עליהם לדבר זה אף על פי שהן נוגעין בדבר של עסקי רבים גם בדבר הזה מועלת עדותן.33ומה שטוען ר' מנחם שאם עשו אותה תקנה לא עשו אותה אלא על עצמן ולא על נכרי לאו טענה היא שאף לפי דבריו שאינו מפורעי המס מכל מקום נראה שהוא מיושב ודר בעיר אלא שבא לפטור עצמן מן המס מחמת שמכרוהו לקהל קריאון הילכך אף אם אינו מחוייב לפרוע מס עמהם לכל תקנות שעושין אנשי הקהל על קיצתן על השערים ועל המדות צריך הוא להיות נגרר אחריהם מאחר שהוא מיושב ביניהם הילכך אלו העדים שקבלו עליהם הקהל אם חתמו כבר על עסק הרבים גם כשרים הם לעדות זה של ר' מנחם.34ומה שטענו מורשי הקהל שר' מנחם נשא אשה יתומה בת אלמנה פורעת מס עמהם והכניסה לו ממון שהיה ראוי ליפרע מס עמהם ולפי הסכמת הקהלות חייב לפרוע מס על אותו ממון והשיב רבי מנחם שהסכמת הקהלות לא היתה אלא ביתומה פורעת מס ולא בבת פורעת מס ולא פרעה אשתו מס מעולם קודם שנשאה הנה חקרתיה כן היא שדברי רבי מנחם כנים הם והסכמת הקהלות היתה כמו שהוא אומר ואף אם אחר שנשאה כתבו את רבי מנחם ואשתו בפנקס אין בזה כלום לחייב אותו ליתן מס מממון שהכניסה לו נאם הכותב אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.35שאלה ילמדנו רבינו קהל שהיה מנהגם לחכור חכירות הקדשים או האלמעונה וכשכותבין השטר של החכירות כותבין אותו בשם אחד מן הקהל ובסוף השטר אומר קודם חתימת העדים וזה הממון הוא מהחכירות כך וכך של הקהל ועכשיו ראובן הוציא שטר על שמעון והוא כתוב בשם ראובן ואומר בסופו ואלו המעות הם מחכירות כך וכך של הקהל וכשראו הקהל השטר אמרו לשמעון אלו המעות שלנו אל תתנם לראובן אף על פי שהשטר כתוב על שמו כיון שכתוב בסופו שהוא מחכירות הקהל וכן היה מנהגם לכתוב השטר על שם אחד וראובן אומר כיון שכתוב על שמו שלו הן ועוד אומר שהקהל נתנו שטר זה לגבות ממנו מעות שהיה לו אצל הקהל והקהל טוענין שאין לו אצלם כלום ושמעולם לא נתנו לו שטר זה לגבותו אלא כתבו אותו על שמו כמנהגם.36תשובה כיון שמנהג הקהל הוא כשחוכרין חכירות שכותבין אותו בשם אחד מן הקהל וכותבין בסוף השטר וזה הממון הוא מחכירות הקהל וכך נמצא כתוב בשטר שביד ראובן לאו כל כמיני' לומר כל המעות שלו הם כי עליו להביא ראיה כיון שכתוב בשטר שהוא מחכירות הקהל וגם מנהג הוא לכתוב חכירות הקהל על שם היחיד ומה שטוען ראובן שהקהל נתנו לו שטר זה לגבות ממנו מעות שהיה לו אצל הקהל זו אינה טענה שאם נתנו לו הקהל השטר לגבות בו היה צריך עם כתיבה ומסירה דאותיות אינן נקנות אלא בכתיבה ומסירה הילכך אין טענתו טענה והמעות שחייב שמעון של הקהל הם נאם הכותב אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.37קהל התנו עם ראובן בתנאי ידוע שידור עמהם להרביץ תורה ביניהם ולא רצה עד שנתחייבו לו שנים מן הקהל שיתנו לו התנאי והקהל נתנו לו פתק חתום בשבעה מן הקהל מאותן שרגילין לחתום בפתקאות שנותנין בגביית ממון ההקדש לשנים שנתחייבו לו בתנאי וכתוב בפתקא שיתן החוכר ההקדש לאותן שנים סכום ידוע בכל שנה ושנה כל זמן שידור ראובן ביניהם ועל סמיכת פתק זה נתחייבו השנים ליתן לראובן סכום ידוע כל זמן שידור ביניהם ועכשיו יש קצת מהקהל שאומרים שאין לשנים הנזכרים כח לגבות הממון הנזכר מחוכר ההקדש בפתק הנזכר והם אומרים כבר נתחייבנו ליתן לראובן סכום הידוע כל זמן שידור בינינו.38תשובה אחר שהתנו הקהל עם ראובן לבא לדור עמהם להרביץ תורה ביניהם בתנאי ידוע כל זמן שידור עמהם כמו שכתוב בפתק מחוייבין הקהל ליתן לראובן מה שהתנו לתת לו וכל שכן כיון שהוא בחר שנים מהקהל שנתחייבו לו תנאו והקהל נתנו לו פתק חתום בשבעה אנשים הרגילין לחתום פתקי גביית ממון ההקדש לאותן שנים שנתחייבו ליתן לו שיתן החוכר ההקדש לאותן שנים סכום ידוע כל שנה ושנה כל זמן שידור ביניהם ועל סמך אותו פתק נדרו הם ליתן לראובן תנאו חייבין אלו השנים ליתן לראובן כל מה שנדרו לו וחייב החוכר ליתן סכום ידוע שנדרו לתת לו ועל זה אין לפקפק אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.39עוד ילמדני מי שקבל עליו לזון את חבירו סתם או ליתן לו מאה זהובים לשנה ולא קבע לו זמן אם יכול לחזור בו לכשירצה או נאמר לעולם ויהיה כסתם נדר דלית ליה קיצותא ואף אם יכול לחזור. התשובה להלן.40הורני על ראובן הפורע מס במקום אחר ולפי תקנתם חייב לפרוע כאן גלגולת ופייס הקהל למחול לו ונתרצו לו מגדולי פורעי מס בדברים בעלמא בלא קנין וכתב אם יוכלו לחזור בהם אם לא כי בהסכמת טובי העיר נראה דאין צריך קנין ולא כתב ואף אם אין יכולין לחזור בהם באים עתה לחזור בטענה שלא קבעו לו זמן לפטור והורני הדין כי בכמה מקומות מצינו סתם שהוא לעולם נדר ושבועה אין לי עליך והוא כל ימי חייה וכן הכותב לאשתו וכו' דין ודברים אמנם יש לחלק ובגיטין ע"ה גבי הרי זה גיטך על מנת שתשמשי את אבא על מנת שתניקי את בני כמה היא מניקתו שתי שנים ולאביו תשמש כל ימיו ופריך מברייתא שמשתו יום אחד הניקתו יום אחד הרי זה גט ותירץ רבא מתניתין בסתם ברייתא במפרש ורב אשי אמר סתם נמי כמפרש דמי הרי לרבא סתם לעולם ולרב אשי יום אחד ורב אלפס ז"ל פסק כרב אשי וכתב שיש פוסקים כרבא וגבי הרי זה גיטך ע"מ שלא תשתי יין ע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם משמע סתמא לא.41תשובה טרם בא כתבך הייתי יושב וכותב על פי הנכבד ה"ר אברהם שאמר לי שאלותיך וכבר כתבתי כיון שהוא מחויב ליתן עמהם והוא בא ליפטר בטענה שפטרוהו ידו על התחתונה דמתנה נתנו לו משלהם ומאחר שבסתם פטרוהו יש לדון לשון הפטור לכל הפחות שאנו יכולין לדונו דכל הבא להוציא ידו על התחתונה כדתנן בפרק גט פשוט קס"ה כתוב בו זוזי מאה דאינון סלעים עשרים אין לו אלא עשרים זוזי מאה דאינון סלעים תלתין אין לו אלא מנה כסף זוזי דאינון ונמחק אין פחות משנים וכו' כל הני משום דיד בעל השטר על התחתונה כדמפרשינן בגמרא ואף כלפי גבוה אמרינן הכי כדתנן בפרק בתרא דמנחות ק"ד דכל שאדם נודר להביא נדבה משלו שאנו הולכין אחר הנדבה הקטנה שאדם מביא מאותו המין ואף על גב דאמרינן בגמרא פרק מי שאחזו הרי זה גיטך ע"מ שתשמשי את אבא ע"מ שתניקי את בני כמה היא מניקתו שתי שנים ולאביו תשמש כל ימיו ופריך בגמרא ומי בעינן כולי האי ורמינהו שמשתו יום אחד הניקתו יום אחד הרי זה גט ושני עלה רבא כאן בסתם כאן במפרש פירוש בסתם בעינן שתי שנים ורב אשי אמר כל סתם כמפרש יום אחד דמי ואתותב רב אשי ונתקיימו דברי רבא דבסתם בעינן שתי שנים שאני גבי גט משום דלצעורה קא מכוין הלכך אנו דנין לשונו להחמיר תדע לך דאמרינן התם ע"ד הרי זה גיטך על מנת שתתני לי אצטלתי ואבדה האצטלית אצטלית דוקא קאמר אף על גב דבכולי גמרא קיימא לן שוה כסף ככסף שאני התם דלצעורה קא מכוון והכי מפליג רבא התם הילכך בנדון זה נמי אלו היו הקהל אומרים לא פטרנוך אלא מן המס הראשון היינו שומעים להם.42והמקבל עליו לזון חברו בסתם או יתן לו מאה זהובים לשנה דין זה כדין הראשון ובשנה אחת יפטרו מנדר.43ועל שהוספת לשאול אם יוכלו לחזור בהם מנהג פשוט הוא מה שטובי הקהל מסכימים לעשות שריר וקיים הוא בלא קנין ובכל תקנות הקהל שמתקנין על יחידים ועל רבים ומסיעין על קיצותם כל דבריהם ככתובין וכמסורין דמו.44מה ששאלת משמעון שחכר מס הגלגולת ומס הקרקעות וטוען ראובן שהקהל פטרו אותו ונכו לו כפי המגיע לחלקו אם ראובן אינו יכול לברר דבריו אם צריך שמעון לישבע יראה אם הקהל חכרו לשמעון בסתם כל מס הגלגולת ומס הקרקעות ולא הוציאו בשטר החכירות שום אדם אין שום עסק וטענה לראובן על שמעון ואף שבועה אין כאן דאם איתא שהוציאו שום עסק אדם היו כותבין אותו בשטר החכירות ומאחר שחכרו לו בסתם אין עדות גדולה מזאת.45שרא לי אדוני אבי מורי ורבי אם אני מטריח עליך כי כן מטריחים עלי ותורה היא וללמוד אני צריך שאלתיך כבר על ראובן שתבעו שמעון בשביל מס גלגולת וקרקעות והוא השיב שהקהל פטרוהו זה כמה שנים ועוד שהקהל נכו לו חלקו ובשטר החכירות אין מוזכר מזה כלום והטילו חרם על הכל ובאו עדים מפורעי המס והעידו שהיום כמה שנים עבר לוי דרך כאן ופייס בעד ראובן לקהל שיפטרוהו ממס גלגולת וקרקעות ונתרצו לו ושאלתיך כבר אם תנאי זה קיים בדיבורם ואם אלו העדים שהם מפורעי המס נאמנים להעיד על דבר זה אף כי מעידים לחובתן ואחד מהם הוא סופר מתא מכל מקום גם הוא פורע מס ועל הנכוי הגבוי העידו גד ואשר שהיו עם שמעון בחכירות שבשעה שנתן שמעון חשבון לקהל אמר להם שראובן לא נתן כלום ושלא היה יכול להתקוטט עמו ושנכו לו הקהל חלקו והורני אם שמעון הוא עבריין במה שלא הגיד זה על פי החרם כי ראובן בא לפסלו במה שעבר על החרם ואם כן הוא כל שנים שדנין יחד ומטילין חרם על עדות לזה שבאין להכחיש יהיה עבריין.46תשובה כבר השבתי לך שבכל דבר שהקהל או טובי העיר שנתמנו מדעת הקהל מסכימים אין צריך קנין ולא שטר אלא דבריהם ככתובין וכמסורין דמו ועוד דנדון זה מחילה היא ואפילו היחיד שמחל אין צריך קנין ועדים מפורעי המס בעלי דבר הם שאינן יכולין להעיד לא לזכות ולא לחובה דאין חילוק בעדות הפסול פסול לכל חלקם יכולין לוותר בהודאתם ושמעון אינו עבריין שהרי כשמטילין חרם להעיד על הכשרים חלה החרם ולא על בעלי דבר וראובן לא האמין לשמעון אם היה אומר לא נכו לו הקהל הלכך לא היה בכלל החרם.47ישמרכם השומר אמת לעולם הקהל הקדוש אשר באלאבילה וברוך אשר הניחכם מעצבכם ומרגזכם והשבית מכם נוגש ומדהבה כאשר הורד לשאול תחתית אל ירכתי בור המסור אשר שם אור למחשך המכונה נהוראי כי מלאו אזני חלחלה לקול המולה גדולה אשר שחת וכלה הן יחיד הן רבים ברוך המקום שעקרו ותעבור הרנה במחנה כי נחה שקטה כל הארץ וכן יאבדו כל אויביך י"י והכל חייבין בתשלום הוצאת ביעור הרע מקרבכם כי היא תקנת ישוב העיר כי הנשארים ישמעו וייראו ולא יצאו עוד מקרבם בני בליעל להדיח את יושבי עירם ובני העיר כופין זה את זה לבנות חומה דלתים ובריח וכל דבר שהוא צורך העיר ואין לך צורך העיר גדול מזה להתם את העיר ולכלות המורדים ולבער עושי רשעה ולפיכך כל הדרים בעיר בין שפורעין מס במקום אחר בין שפורעין מס בעיר חייבין ליתן חלקם לכל מה שהוציאו בביעור אותו רשע מן העולם ואין שום אדם בעולם יכול לסלק עצמו מפרעון זה, נאם הכותב אבה"ר יחיאל ז"ל.48ששאלת על הסכמות ותקנות שעושין הקהל ביניהם אם צריכין להעיד על אלו עדים שאינן מבני העיר דע כי לא נהגו כן להביא בכל פעם עדים שאינן מבני העיר אלא כך היא הסכמת הקהל להכשיר כל בני העיר להעיד על מי שעובר על תקנתם.49וששאלת ראובן עשה פשרה עם שבעה טובי העיר בענין המס ופטרו לו ממס ארבע מאות זהובים ועכשיו מתו ז' טובי העיר והבאים אחריהם אמרו לראובן תפרע עמנו מס מכל אשר לך וטען ראובן שפטרו אותו אותם שבעה טובי העיר ד' מאות זהובים והשיבו לו אין אנו מאמינים לך שפטרוך תביא ראיה לדבריך השיב ראובן אין לי כתב ראיה ויש אומרים שראובן נאמן במגו דאי בעי נשבע שאין לו על מה שיפרע מס ואתה אמרת דהוי מגו לאפוקי ממונא שמתרבה מס האחרים בכך.50תשובה נראה לי כדבריך שאינו חייב לקהל כלום אלא הוא והם חייבין למלך ואומרים לו שיפרע חלקו כמותם ואין להם עסק להאמינו בשבועה להוציא מהם ממון שיפרעו חלקו אלא ישבע כמנהג העיר כמה ממון יש לו או יטילו עליו כפי אומד דעתם אם יש לו טענה ליפטר צריך להביא ראיה ואינו נאמן במגו להוציא מהם ממון וגם אין כאן מגו שמא הוא ירא לישבע שאין לו ממון שיפרע ממנו מס כי אולי יודע לקהל שיש לו ונמצא שקרן בשבועתו וניחא ליה טפי למימר שפטרוהו ז' טובי העיר וטובי העיר הרגילים להשתדל בצרכי הקהל הם יכולין למנות מורשה לדון בשביל הקהל וכל מעשיהם קיימים.51נכדי ידידי ה"ר משה הכהן ששאלת אם הקהל יכולין להעיד בדבר שאין הקהל נהנין בו כגון תכריכי מתים או מאור של בית הכנסת או ספרים של הקהל.52דבר גדול הוא להוציא ממון מיד המוחזק בו אם לא בראיה ברורה דגרסינן בפרק חזקת הבתים מ"ג האומר תנו מנה לעניי עירי אין דנין בדייני אותה העיר ואין מביאין ראיה מאנשי אותה העיר ותסברא עניי שקלי ודייני מיפסלי וכו' עד דמסיק בעניים דרמו עלייהו היכי דמי אי דקיץ להו ליתבו תרי מינייהו מאי דקיץ להו ולידיינו דלא קיץ להו ואי בעית אימא לעולם דקיץ להו וכיון דרווח רווח אלמא חזינן אף על גב דקיץ להו רק בשביל דיהנו ס"א דנהווי לעניים בריוח פוסל בו בני העיר לכן גם באור של בית הכנסת נהנין ממנו כל בני העיר כשיש מאור יפה בבית הכנסת וגם בספרי הקהל שילמדו בהם עניי עירם כי גנאי גדול היה להם שילכו בטלים מחסרון ספרים וכל שכן מחסרון מתכריכי מתים דהיינו מידי דרמי על בני העיר לקבור מת מצוה.53ומה שכתבת מה יהיה על כל הקדשות שבעולם כל שיחזיק בהם לא יוכלו שכניו להעיד אם יש גבאין בעיר נאמנים על כל בני העיר כי קבלום עליהם והאמינום גם בדבר שידוע לרבים לרוב בני העיר או לטובי העיר נראה לי שמוציאין מיד המחזיק בלא בית דין ובלא עדים אחרים ויש להביא ראיה ממועד קטן פרק ואלו מגלחין י"ז אמר רב יוסף צורבא מרבנן עביד דינא לנפשיה במילתא דפסיקא ליה ופרש"י ז"ל דפסיקא ליה הדין ידין ומוציא מבעל חובו בעל כרחו ויכול לנדותו על דינו ונראה לי דכ"ש אם ברור הדבר לרוב בני העיר או לטובי העיר שיוציאו מידו בעל כרחו.54רשאין בני העיר להסיע על קיצותן הכל לפי צורך השעה משום מגדר מילתא ואם עני הוא ואין יכולין לענשו בממון רשאין לענשו ולקנסו במלקיות ובכל מיני הרדפות עד שיהיה ציית דינא ולעשות כשאר קהלות כדאיתא בפרק ואלו מגלחין ט"ז מנא לן דנצינן ולייטינן ומחינן ותלשינן שער ומשבעינן דכתיב ואריב עמהם ואקללם ואכה מהם אנשים ואמרטם ואשביעם ומנא לן דכפתינן ונדינן ואסרינן ועבדינן הרדפה דכתיב הן למות הן לשרושי הן לענש נכסין ולאסורים מאי לשרושי אמר רב יהודה הרדפה אלמא רשאין בית דין בכל עיר ועיר לרדות ולייסר בכל מיני רדויין ונדויין המסרב על תקנתם ואם הוא אלם ופריץ חובטין אותו על ידי גוים ואומרים לו עשה מה שישראל אומרים לך, ושלום אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.55תקנות שעושים הקהל בקנס נגבין בבבל כי רשאין בני העיר להסיע על קיצותן הן לענוש הן לשרושי.56וששאלת בני העיר שמחרימין פורעי המס כל מי שלא יבא לזמן פלוני ויפרע או יערבנו אחר או יפרע בשבילו ואחר לא בא ואמר ראובן אל תחרימו פלוני שלא בא הנה לכם מעילי בעבורו ולקחו המעיל ולא החרימוהו אחר כך כשראה ראובן אותו פלוני אמר ראובן לקהל החזירו לי מעילי והחרימו לפלוני והקהל אינם רוצים מאחר שקבלו כבר פרעון מס שלו מזה שנתן מעיל בשבילו וכתבת שנוגע בההיא דזבין אמתא קדושין ח’ דקאמר פריטי אין כאן נסכא אין כאן דלא דמי כלל להך מילתא דהתם מיירי בדבר הנקנה בכסף שנתן אדם משכון במקום כסף הקנייה לא קנה כיון שהמשכון עתיד לחזור לקונה אבל בנדון זה שחייב לפרוע מס כל מס שנתן הוא בתורת פרעון או אחר בשבילו אפילו סובין הוי פרעון.57תקנה שעושין בני העיר בסתם כל בני העיר בכלל אף על פי שעשאוה לצורך המס ויש מבני העיר שאין פורעין מס כיון שלא הוציאו שום אדם.
