תשובות הרדב"ז חלק ה א׳תרפ״ה

מהדורה: תשובת הרדב״ז, ורשה 1882

« תשובות הרדב"ז חלק ה א׳תרפ״ד תשובות הרדב"ז חלק ה א׳תרפ״ו »

2 תלמוד ירושלמי מגילה פתח ↗

תַּנֵּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. אַף בִּסְפָרִים לֹא הִתִּירוּ שֶׁיִּכָּתְבוּ אֶלָּא יְוָונִית. בָּדְקוּ וּמָצְאוּ שֶׁאֵין הַתּוֹרָה יְכוֹלָה לָהִיתַּרְגֵּם כָּל צוֹרְכָהּ אֶלָּא יְוָונִית. בּוּרְגָּנִי אֶחָד בִּידָה לָהֶם אֲרָמִית מִתּוֹךְ יְוָונִית. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי חִיָיה בַּר בָּא. תִּירְגֵּם עֲקִילַס הַגֵּר הַתּוֹרָה לִפְנֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר וְלִפְנֵי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ וִקִילְּסוּ אוֹתוֹ וְאָמְרוּ לוֹ. יָפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם. רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי אָמַר. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי שָׁאַל. וְלָמָּה לֵי נָן אָמְרִין. יֵשׁ בִּסְפָרִים מַה שֶׁאֵין בַּתְּפִילִּין וּמְזוּזוֹת. שֶׁהַסְּפָרִים נִכְתָּבִין בִּשְׁנֵי דַפִּין וּתְפִילִּין וּמְזוּזוֹת אֵינָן נִכְתָּבִים אֶלָּא בְדַף אֶחָד. הָתִיב רִבִּי יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרִבִּי חִיָיה כְתוֹבָה. דְּרַבָּה. שֶׁהַסְּפָרִים נִכְתָּבִין בִּשְׁתֵּי עוֹרוֹת וּתְפִילִּין וּמְזוּזוֹת אֵינָן נִכְתָּבוֹת אֶלָּא בְעוֹר אֶחָד. אָמְרוּן חֲבֵרַיָיא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. אוֹ נֹאמַר. דַּף אֶחָד בִּשְׁנֵי עוֹרוֹת. לֵית הִיּא דְּרַבָּה. אָמַר לוֹן. שֶׁכֵּן אֲפִילוּ סְפָרִים אֵינָן נִכְתָּבִים כֵּן. תּוֹלִין בִּסְפָרִים. אֵין תּוֹלִין לֹא בִתְפִילִּין וְלֹא בִמְזוּזוֹת. סְפָרִים שֶׁכְּתָבָן כִּתְפִילִּין וְכִמְזוּזוֹת אֵין תּוֹלִין בָּהֶן. תְּפִילִּין וּמְזוּזוֹת שֶׁכְּתָבָן כִּסְפָרִים תּוֹלִין בָּהֶן. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רִבִּי אִימִּי. הָיָה כוֹתֵב. אלה עם. אִם הָיְתָה הַפָּרָשָׁה עֲשׂוּיָה כֵן כָּשֵׁר. וְאִם לָאו פָּסוּל. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רִבִּי אִימִּי בַּר חִינְנָא. כִּכְתַב סְפָרִים כֵּן כְּתַב תְּפִילִּין וּמְזוּזוֹת.

1 תע שאלת ממני על מ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ה מהלכות ס"ת וז"ל ס"ת שבלה ותפילין שבלו אין עושין מהם מזוזה כו' לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה. וקשיא לך מאי איריא מהאי טעמא תיפוק לי שהם שתי פרשיות מרוחקות זו מזו ומזוזה שכתבה בשני עורות ותפרה פסולה. וכ"כ הוא ז"ל בסמוך:

2 תשובה ברייתא היא בפ' הקומץ כלשון רבינו וה"ג התם לימא מסייע ליה כיוצא בו ס"ת שבלה ותפילין שבלו אין עושין מהם מזוזה לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה הא מורידין עושין ואמאי הכא סתומות והכא פתוחות דילמא להשלים ע"כ. והקשו בתוספות דאמרינן בירושלמי בפ"ק דמגילה דתפילין ומזוזות אין נכתבין אלא על עור אחד ההיא כשלא תפר העורות זה בזה. ויש עוד לפ' כגון דפ' שמע בסוף בתחלת העמוד והוסיף פרשת והיה אם שמוע בגליון שלמטה או פ' והיה אם שמוע בתחלת בסוף העמוד והוסיף פרשת שמע בגליון של מעלה ע"כ. וזה התירוץ האחרון לא אתי למאן דבעי המזוזה כסדרן וכן דעת רבינו הילכך לא משכחת לה לדעתו ז"ל אלא כגון שהיה שמע בסוף בתחלת עמוד והוסיף והיה אם שמוע סמוכה לה בגליון ולדידי נמי משכחת לה כגון שבלה סמוך לפ' שמע עד שאין רישומו ניכר וכותב שם פ' והיה וברור הוא ואינה צריכה לפנים. והנלע"ד כתבתי:

3 התשובה הזו נשמטה מסוף תשובה סי' תפ"ה בח"ג

« תשובות הרדב"ז חלק ה א׳תרפ״ד תשובות הרדב"ז חלק ה א׳תרפ״ו »