תשובות הרדב"ז חלק א רצ״ב

שאלה משלוניק קהל שהם מתפללים בב"ה שהוא של יחיד מהקהל ונפל מחלוקת על ענין פרעון המסים והסכימו רובא דרובא מהקהל לעשות תיקונים והסכמות על ענין הפרעון ומיעוטא דמיעוטא לא היו רוצים והיו מונעים אותם והרוב היו רוצים לכוף את המעטים לקיים תיקוניהם ונתחבר בעל הב"ה עם המעטים והחזיק בידם ואמר למרובים אם אי אתם חפצים לעשות רצוני תלכו מב"ה שלי וכן אמר להם פעמים רבות כשחולקים על דבריו יחיד או רבים מהקהל ועל זה נתקבצו המרובים והסכימו הסכמה ביניהם באלה ובשבועה שנשבע כל אחד מהם בנקיטת חפץ ובררו ד' אנשים ונתנו להם כח יפה ויכולת מספיק לסדר ולתקן ביניהם ככל הנראה בעיניהם או בעיני רובם ונתחייבו כלם לקיים כל מה שיסדרו או יסכימו ביניהם הד' הברורים הנזכר או רובם הן אם יסכימו שיצאו מב"ה הנזכר הן בכל דבר הנוגע לסדר ותיקון הקהל והנבררים הסכימו וגזרו שיצאו מב"ה ההוא ושילכו להתפלל בב"ה אחר כדי שיוכלו לתקן את הנראה בעיני הרוב ולא יהיו מגורשים ממנו ואז המרובים אשר נשבעו לקיים גזרתם יצאו והלכו להתפלל בב"ה במקום אשר גזרו הברורים ובקשו מאת המעטים שילכו ג"כ עמהם והיו לאחדים כאשר היו עד עכשיו ולא רצו ללכת להתפלל עמהם: אחר כך הוציא בעל ב"ה הנז' הסכמה א' נעשתה זה כ"ג שנה וכתוב בהסכמה שלא יוכלו הקהל לחלק שום חלוקה תוך זמן מאה שנה ואומר שהיוצאים מב"ה שלו הם עוברים ההסכמה הנז' ומה שנשבעו לצאת משם לא חלה כלל מפני שנשבעו לעבור על ההסכמה הנזכרת ועל סמך אותה הסכמה עברו קצתם על שבועתם וחזרו להתפלל בב"ה של היחיד: וז"ל ההסכמה בכלל תנאים אחרים שמהיום ועד מאה שנה שלא יוכל הק"ק הזה יצ"ו להחלק שום חלוקה בעולם אלא שיהיו כולם אחדים לעבודת השם ושלא יוכל שום יחידי מיחידי הקהל להפרד ולצאת מהקהל יצ"ו להכנס בקהל אחר מקהלות שלוניק ולא בשום קהל שיתחדש תוך הזמן הנז' לא בפנקס הקהל ולא בפנקס הכראגיש של המלך יר"ה אם לא שיהיה מדעת ורצון הקהל ר"ל הפרנסי ויועצי הקהל אשר יהיו בימים ההם ואם ח"ו יחיד או רבים יצאו לא יהיה להם חלק בכלי הקדש אלא הכל לנשארים וכו' וזו מה שרצה לסדר וציוו לפרסם אותה בק"ק בתיבה וכתבוה וקבלוה עליהם ואשרוה עכ"ל ההסכמה וחתום עליה בהסכמו' הפרנסי' מסכים אני עמכם אליעזר השמעוני קרישקש סידיש: והיוצאים טוענים שההסכמה הנזכרת לא שמעו ולא ראו אותה מעולם ואין איש מהקהל זוכרה. ועוד שאינה חתומה מפרנסי ומנהיגי הקהל כמנהג ההסכמות נראה שלא קבלוה עליהם ולכן לא חתמוה ולא הכריזו עליה אלא שאולי החכם החתום בה השתדל לעשותה להיות שנחלק הקהל ההוא מהקהל האחר של הקטלניש יצ"ו על כרחו של החכם הנזכר כי דבר גלוי ומפורסם הוא לכל בני שתי הקהלות כי החכם הנזכר היה דורש בכל יום בבכי ותחנונים שלא יתחלקו בחייו ולא הועיל לו ורגלים לדבר שהוא צוה לסופר לכתוב ההסכמה הנזכרת שלא יוכלו להתחלק פעם אחרת וחתם בה והקהל לא רצו לקבלה ולכן לא חתמוה כי אין ספק שאם היו רוצים בה שיהיה החכם משתדל להחתים בה רוב הקהל: ועוד טוענים שזמן המאה שנים כתוב על המחק עד שניקב הנייר וגם ניכר שאינו כתיבת יד הסופר ונראה שהזמן מזוייף וראיה שלא נתקיים המחק. ועוד טוענים שמלשון ההסכמה אינו מובן אלא שלא יתחלקו והם אינם מכוונים לחלוק הקהל כי אם לקבוע להם בית תפלה שתהיה יד הרבים שולטת בו ולא יהיו מגורשים ממנו כאשר הם מגורשים מב"ה זה יורה המורה הדין עם מי:

תשובה הדין עם הקהל היוצאים בשלש הטענות אשר טענו ותחלה דע כי אין בהסכמה זו שום חשש מכמה טעמי חדא כיון שהזמן על המחק ולא נתקיים המחק נפסל כל השטר לדעת רוב הפוסקים ואפילו לדעת האומרים דאין למדין מן המחק אבל שאר השטר כשר מ"מ כיון שמה שהוא על המחק כמאן דליתיה אזלינן בתר רוב ההסכמות שהן נעשות לזמן קצר וליכא למימר דהוי כהסכמה שאין בה זמן כלל וקי"ל דלעולם היא דסתם נזירות ל' יום אמרינן אבל כל שבועות והסכמות סתם לעולם היא דהא זמן היה בה אלא שנמחק ונכתב במקומו מאה הילכך אזלינן בתר רוב ההסכמות וכבר עברה. ותו דאין לך הסכמה שלא יחתמו בה גדולי הקהל או לפחות פרנסי הקהל וזו כיון שאין בה זולת החכם המסדר והסופר אינה הסכמה. ותו דלא הוזכר בה לא חרם ולא נדוי ולא שום עונש אלא לשון הסכמה לבד והעוברים עליה לא נקראו עבריינים ואינם מחוייבים אלו הנמצאים עתה לקיימה: ותו שהחכם החותם כתב בהסכמת הפרנסים והפרנסים לא חתמו וזה נראה כי החכם סדר אותה וחתמה והם לא רצו לקיימה. ותו דהסכמה כי האי קלא אית לה וכיון דליכא דמדכר לה משמע שלא קבלוה. ותו דחזקה על חבר שאינו מוציא דבר בלתי מתוקן מתחת ידו והוא מעיד על עצמו שעבר על ההסכמה הכללית ח"ו שהרי כתב וז"ל אעפ"י שכבר נעשית הסכמה בכל קהלות יצ"ו אשר פה שלוניק ראו לחזקה ולקיימה בפרט הק"ק יצ"ו עליהם ועל כל הנלוים עליהם והיא זאת וכו' כדלעיל. וא"כ איך נחלק הקהל חלוקה ראשונה ועברו על ההסכמה והוא הלך עם חולקי הקהל ואם לא היה חפץ בחלוקה איך לא מנעם מכח הסכמת הקהלות. כללא דמלתא דאין לחוש להסכמה זו. גם במה שטענו שאין משמעות ההסכמה אלא שלא יתחלקו אבל שלא יקבעו בית תפלה במקום אחר אינו במשמע ההסכמה הדין עמהם אלא אדרבה תבוא עליהם ברכה שיתפללו במקום שהוא של רבים כדי שיזכו כולם ולא בשל יחיד ואין לך קהל שיסכימו הסכמה כזאת לסלק זכות הרבים לתתו ירושה ליחיד: וגדולה מזו אני אומר שאפי' פירשו בהדיא שלא יוכלו לצאת להתפלל בבית שהוא של רבים שיכולין לבטלה ואצ"ל אם נתבטלה הסיבה שבשבילה הסכימו עליה. א"כ הדבר ברור מאד שאותם שנשבעו לקיים מה שיתקנו הברורים חלה עליהם השבועה וכופין אותם לקיים שבועתם וגם בכלי הקודש לא הפסיד חלקם: