1המשכן ללוחות העדות. דקשה לרש"י דהא משכן הוא היריעות התחתונות כמו שפירש"י בפרשת במדבר, ואהל הם יריעות עזים אשר עליהם, ואיך נאמר המשכן לאהל שמשמעותו שמשכן הוא צורך אהל. לכן פירש העשוי לאהל וכו' וק"ל. והרא"ם פירש הוסיף מלת העשוי קודם מלת לאהל מפני שלמ"ד לאהל מורה על סיבה התכליתית כאלו אמר להיות אהל, ובזולת תוספת מלת העשוי היה נראה שהסיבה התכליתית דבקה עם מלת כסה לומר כסה הענן את המשכן כדי להיות אהל, אבל עם מלת העשוי תהיה הסיבה התכליתית דבקה עם המשכן שהמשכן עשוי כדי להיות אהל, ומלת להיות הוא פי' למ"ד דלאהל ומה שהוסיף מלת ללוחות העדות מפני שהלוחות הם עדות לישראל ולא האהל, משא"כ גבי משכן העדות שפירש"י שהוא עדות לישראל וכו' מפני שמלת משכן מורה על השכינה ששוכן בתוכנו משא"כ מלת לאהל נח"י כבר ביארתי היטב ריש פר' תרומה דלפעמים קורא ללוחות העדות, ולפעמים קורא להתורה העדות, ולפעמים קורא למשכן העדות, ועיין גם ריש פרשת פקודי ובשאר מקומות:2וכן כל לשון הפרשה. ג"א מפני שכל הפרשה מורה על ההוה בכל יום תמיד, ככתוב כן יהיה תמיד, דאין מדרך הלשון לומר כסה הענן את המשכן לשון עבר, ואח"כ ובערב יהיה על המשכן לשון עתיד, שאין זה נמשך מזה, ומ"ש יהיה לשון עתיד עיין לעיל פרשת בשלח בפסוק אז ישיר:
