1שכל הרואה סוטה. דק"ל היה לו להסמיך לפרשת נדרים כי היא מקומה הראוי לה. והרא"ם פירש שאין לו דמיון וערך עם פרשת סוטה, שזו עברה על עשרת הדברות וזה קדש עצמו במותר לו, מש"ה פריך למה נסמך אף שאין זה סדר של רש"י ז"ל:2בקלקולה. כלומר היאך שמנוולין אותה כדכתיב ופרע את ראש האשה:3שהיין משכר. כלומר למה נקרא חדש יין וישן שכר, ומפרש על שם שמשכר:4לשון צביעה. פי' דבר שמטבילין במים או בשאר כל משקה, דעל כיבוס שהוא לטבילה מתרגם ויצבע, כמו שפירש"י בסוף פ' תזריע:5כענבל בזוג. כלומר דעת רש"י זג לשון זוג הוא:6השער. ר"ל דקדוש לא קאי אגוף אלא אשער, והוכחתו מפסוק שלפני קדוש יהיה מדבר בשער כדכתיב תער לא יעבור על ראשו, ואחר קדוש יהי' כתיב. ג"כ גדל פרע שער ראשו דמדבר בשער, וקדוש כתיב באמצע מסתמא מדבר ג"כ בשער:7לגדל הפרע. הוצרך להוסיף למ"ד על גדל מפני שאחר שפירש קדוש יהיה שער ראשו, פי' במה יהיה קדוש שלא יחתכנו רק יגדלנו, וגם פרע סמוך לשער ראשו, כאילו אמר לגדל גידול השער של שער ראשו:8פתח קטן. כלומר סגו"ל נקרא פתח קטן, וגם פת"ח ממש נקוד תחת הרי"ש:9פחות מל' יום. פירוש מדכתיב קדש יהיה גדל פרע, יהיה בגימ' ל' יום:10מליטמא. פירוש לא כמלת קדוש יהיה דלעיל שהוא תואר לשער שלו:11מקרה של פתאום. פירוש שניהם מורים על מהירות הדבר שלא הרגיש בו שימות, דהוה אונס גמור, דאל"כ הוי נמי קצת איסור בדבר או אפשר שהוא עובר על לאו דעל נפש מת לא יבא כיון שראה שהוא חולה היה לו ליזהר מלבא אל האהל שמא ימות והוה שוגג קרוב למזיד. ולכן אמר ד"א דהאי פתע פתאום דבר אחד הוא וכו', ואפשר דהרא"ם נמי כיון לזה. והשתא א"ש דרש"י מהפך לפרש המקרא שמתחלה מפרש פתע פתאום ואח"כ כי ימות באהל. אלא כלומר דהשתא א"ש נמי מה שכתב הקרא עליו, כלומר שהיה בפתע פתאום כאלו נפל עליו שאין יכול ליזהר מזה, כך מת אדם זה פתאום כלומר שלא היה חולה: והא דאמר מקרה של פתאום אינו פירוש מלות פתע פתאום, רק שאותו שבא בפתע פתאום הוא מקרה. רא"ם:12באהל. דאל"כ מה עליו וכי המת מת עליו, אלא פי' באהל. ומלת עליו אצלו כמו ועליו מטה מנשה: קצ"מ מה שפירש שלא כסדר הפסוק שאמר מת עליו קודם בפתע פתאום מפני שעכשיו שפי' הד"א שפתע פתאום הוא מקרה של פתאום, ק"ל מלת עליו, דבשלמא לפירוש הראשון דפתע הוא אונס לא קשיא דכיון דאונס הוא ה"ל כמו עליו מטה מנשה:13הזייתו. וקרא אותו טהרתו אע"פ שלא נטהר לגמרי כל עוד שלא הביא כפרתו מפני שיום הזייתו הוא קצת טהרתו:14קבע זמן לקרבין. ר"ל לקרבנות שקרבין כדכתיב בפרשת אמור ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן:15שציער עצמו. משמע דעבירה הוא שפירש מן היין. וא"ת והא לעיל פירש רש"י שכל הרואה סוטה בקילקולה יזיר עצמו מן היין שהוא מביא לידי ניאוף. ויש לומר דודאי מצוה הוא שיזיר עצמו מן היין אבל מ"מ עבירה קצת הוא שציער עצמו מן היין, מידי דהוה למי שמתענה תענית חלום בשבת והוי בעינוי זה שמתענה כאלו קיים מצוה גדולה שהוא עונג שבת, ואפ"ה צריך להתענות אח"כ יום אחר מפני שהתענה בשבת ה"נ כן. כך פירש תוספת בב"ק דף צ"א. ועי"ל דודאי מצוה הוא שהפריש עצמו מן היין המשכר שמביא לידי ניאוף אבל יין חדש שאינו משכר וענבים וחרצנים וזגים, עבירה הוא שציער עצמו מהם. וא"ת מדסמיך פרשת נזיר לפרשת סוטה משמע שמצוה להזיר מכל יין וענבים בתורת נזיר, וי"ל דזה משום שמא לא יוכל לעמוד על עצמו וימשוך ביין ויין טובא מגריר גריר לכן צותה התורה שיזיר מכל כמו שאמרו אמור לנזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב, ולולי רוע תכונתו ודאי היה מצוה לשתות מעט לפעמים כי חמרא וריחני פקחין. נלי"ט:16של עולה ושלמים. לאפוקי חטאת מדכתיב בסמוך, ואת האיל יעשה זבח שלמים וגו' ואת מנחתו ואת נסכו, דהיינו של איל כדפירש"י ולמה הוצרך לכתוב והלא בכלל אילים הטעונים נסכים היה ולמה יצא, אלא להקיש אליו מה שלמים באים בנדר ובנדבה וטעון מנחה ונסכים אף כל כו' לאפוקי חטאת שאינו בא בנדר ובנדבה אינו טעון מנחה ונסכים בפרק שתי מדות:17עשר מכל מין. דילפינן מג"ש מצות מצות מתודה והתם בעי עשר מכל מין ומין, דכתיב בצו את אהרן גבי תודה והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה, ר"ל כדין תרומת מעשר דהיינו מעשר אחד:18ישחט. פירש מלת יעשה ישחט. מפני שבעת שחיטה תליא מלתא, שאם חישב אז מחשבה לאוכלו חוץ לזמנו או למקומו פסלה מלהקריב. גם פירש על סל המצות ע"מ לקדש את הלחם, מפני שבזולת זה יובן ששחט ע"מ לקדש את הסל ולא את הלחם שבו:19של איל . דלא תימא שכל אחד ואחד מהנזכרים לעיל ובא לאפוקי חטאת דלא. כדלעיל:20הרי זה דרך בזיון. שצריך לעמוד בגילוי ראש, לכך אסור לגלח בעזרה:21לאחר שחיטת. וכאלו אמר וגלח הנזיר אחר שחיטת קרבן הנשחט פתח אהל מועד שהוא השלמים:22הדוד. דק"ל דונתן על האש משמע שיתן על האש ממש, ואח"כ כתיב אשר תחת זבח שלמים משמע תחת הבשר של שלמים והבשר היה מבשל בדוד, וא"כ צריך גם ליתן השער בדוד תחת השלמים. לכ"פ תחת הדוד וכו' כלומר דתחת דכתיב בקרא לא מיירי תחת הבשר בתוך הדוד אלא על האש אשר תחת הדוד:23מתבשלין בעזרה. דשלמי נזיר נאכלין בכל מקום דכמו חולין הן, אבל מכל מקום צריך לבשלן בעזרה שצריך ליקח הזרוע שהוא קודש לאחר שנתבשלה וליתן לכהן ומשום אותו זרוע שהוא ניתן לכהן צריך לבשלן בעזרה:24לאחר שנתבשלה. כלומר שנותנין לכהן לאחר שנתבשלה וא"ל איך לא יאסר הזרוע שהיא קודש את בשר האיל כיון שנתבשלה עמה: י"ל כיון דהזרוע היא אחד בששים להאיל א"כ הוא בטל בששים:25החלה. כי מלת הוא המורה על האחד, שב אל המונף שבא בכח מאמר והניף המורה על שלשתן, ויהיה הוא במקום הם:26תרומה הן. לא שהם קדש לכהן ואסורים לו, אלא רק הם כתרומה שהרימו לכהן:27מלבד חזה. פירוש מלת על במקום מלבד לא על ממש, ואמר הראוים וכו' פי' האמורים לעיל בפרשת צו ושלמי נזיר בכללם הם, ולא נכתב כאן רק משום הזרוע הנוסף על שלמי נזיר ואינו כשאר השלמים:28לפי שהיו שלמי. וא"ת אי הכי כיון ששלמי נזיר הם בכלל סתם שלמים כדכתיב בהו כי את חזה התנופה וגו' למה הוצרך לכתוב פה מלבד חזה התנופה וגו'. והשיב לפי שהיו שלמי וכו':29על מאה עולות. ולא על מאה חטאות מדכתיב אשר תשיג לא אמרתי אלא קדשים הבאים בנדר ונדבה שתולין בהשגת היד:30מוסיף ולא יחסר. כלומר מפני שהפסוק מפורש כפי נדרו אשר ידור כן יעשה, משמע בין מוסיף בין פוחת מדינו, לכך כתיב על תורת נזרו על כמו למעלה, דוקא כשנודר יותר מתורת נזרו אבל אם פוחת מתורת הנזיר כגון שאמר הריני נזיר חמש נזירות על מנת וכו':31כמו זכור. שפירושו ל' הוה, שכך פירש גבי זכור תנו לב לזכור תמיד וכו' מורה על התמדת הפועל:32כולם שומעים. ולפי זה תהיה מלת אמור שב אל אהרן ובניו ומלת להם אל בני ישראל, כאלו אמר כל אחד מכם אמור להם לישראל הברכות של יברכך יאר ישא האמורים אחר זה ג"א פירוש מה שאמר הכתוב אמור להם והוה ליה לומר תברך להם ואמר בל' אמירה אלא לומר דהוי כמו אמירה שיהיו שומעים הברכה:33ואסכים. אבל אין לפרש שיברכם בעצמו דא"כ מה תועלת בברכת הכהנים כיון שהשם ברכם:34אברכם לכהנים. דלפי טעם הראשון יהיה ואני אברכם פירוש אסכים עמהם וזה נראה דוחק לכן פי' ד"א. ולפירוש האחרון לחוד קשה דמשמעות הקרא הוא דקאי על ישראל ולא על הכהנים, לכך צריך גם לפירוש ראשון:
