1אלא מסיעין. מסיעין ל' מעתיקין הוא:2סותר. משמע דפרע ל' סתירה הוא.ואם תאמר בכ"מ פירש"י פרע דגבי ראש לשון גידול הוא לעיל בפרשת אמור לא יפרע לא יגדל, ולקמן גבי נזיר. וי"ל דגם כאן לשון גידול הוא, דכששערה קלועים קצרים הם ואינן ארוכים וכשסותר הקליעה הם ארוכין ונמצא דסתירה זו מגדלן. וכתב הרא"ם, אע"פ שהפרע בכל מקום לשון גילוי הוא כמו שכתב הרב בעצמו גבי כי פרוע הוא, מגולה וכו' כמו ופרע את ראש האשה, אין זה סותר מה שפירש דסותר קליעת שערה, דמה דפירש הכא לאו ממלת ופרע דרש אלא מיתורא דהאשה, דהל"ל למכתב ופרע את ראשה דהא אאשה דלעיל קאי, אלא האשה לרבות כל גופה שסותר שערה ומגלה לבה ומרבה בקלונה. ואפשר לי לומר דע"י הסתירה נתגלה איך ששערותיה ארוכים הם, שהיו נראים מקודם שהם קצרים ודו"ק:3גנאי להן. והטעם מצאתי משל לאחד שעבר עבירה יוצא לשוק ומתבייש ומכסה את ראשו ואת פניו, כך האשה שעברה על הצווי מכסה ראשה:4בשער נקנור. אדם גדול היה והביא דלתות נחושת מאלכסנדריא של מצרים לאותו שער, ונעשו בהם נסים הרבה כדתניא במסכת יומא ל"ח. קצ"מ בשם מהר"ם, מה שפירש זה שלא כסדר אחר ופרע את ראש האשה, ועוד לפני ה' דלעיל לא פירש כלום, י"ל דהתם היה אפשר לפרש דלפני ה' בהיכל מיירי, אבל השתא דפירש סותר קליעת ראשה כדי לבזותה, ור"ד עוד מכאן כמה בזיונות שמבזין אותה, וכל זה אין דרך כבוד לעשות בהיכל, א"כ ע"כ לומר בשער נקנור:5ליגעה. דא"ל משום תנופה כמו דעל כפי אהרן ועל כפי בניו דמלואים. דהתם כתיב מיד בתריה והנפת, אבל הכא התחיל בהשקאת מי המרים ובשבועות האלה וכו', ואח"כ כתיב והניף וגו', אלא ע"כ כדי ליגעה וכו':6ולא ימחה שם. מהרר"ה הא דלא פירש טעם זה לעיל שכתב ג"כ ליגעה. דהתם י"ל שצוה ליגעה כדי שלא תשתה ותמות, שחסה התורה עליה כיון שאין כאן עדים והתראה על הטומאה אבל כאן א"א לומר כן דאין לחוש עליה כ"כ כיון ששטה מדרכי צניעות ועברה על הקינוי שנסתרה, אלא שחס הקב"ה על כבוד שמו:7ע"ש סופן. ויהיה פירוש מי המרים, המים המרים ופי' המאררים למרים, להיות בפיה מרים ורעים: ג"א דאל"כ למה היו מרים, ואע"ג דקאמרינן בגמרא שנותן שם עשב מר מפני שכתב המרים, אפ"ה מדכתיב המרים בה"א הידיעה משמע שכך הוא ידוע. ולא נמצא בכל מקום שנותן בו דבר מר ולפיכך אמר שנקראו מרים על שם סופן:
