1מפני גואל הדם. כלומר מגואל פי' מפני גואל הדם, ומפרש ואזיל הי מקרי גואל הדם, להיות ששם גואל נופל על גואל הרוצח כעל גואל הנרצח פירשו הרב ואמר שהוא קרוב לנרצח:2ג' שנתן יהושע. רל"ת ל"ל למכתב המניין, הא מדכתיב אחריו את שלש הערים תתנו וגו' ש"מ דשש הם. אלא לומר לך שלא היו קולטות אלא עד שהיו כל השש ביחד:3נפישי רוצחים. וא"ת והרי ערי מקלט לא היו קולטות אלא שוגגים דאין טעם בדבר היאך בא דנפישי שוגגים היו. וי"ל דודאי מזידים היו אבל לא היו שם עדים ואמרו שוגגין אנו, לכך היו צריכין שלש ערי מקלט. רא"ם: ועי"ל דאיירי כענין שפי' בפרשת משפטים על והאלהים אנה לידו, שהקב"ה מזמנם לפונדק אחד וכו', ה"נ איירי בענין זה, לפי שהיו הרבה רוצחין בגלעד שהיו מזידין בלא עדים, ובא"י היו הרבה שוגגין בלא עדים, מה עשה הקב"ה מזמנן לפונדק אחד ר"ל לגלעד, ואותן שוגגין שמא"י הורגין אותן המזידין בשוגג, כגון שיושבין תחת הסולם כענין שפרש"י שם, וא"כ המזידין נהרגו והשוגגין היו גולין שם בגלעד לערי מקלט, לכך צריכין ג' ערי מקלט בגלעד כמו בכל א"י: ד"ד מתרץ ע"פ הגמרא פרק אלו הן הגולין תניא רבי יוסי בר יהודה אומר בתחילה אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט וב"ד שולחין ומביאין אותם, מי שנתחייב מיתה הרגוהו שנאמר ושלחו אותו זקני עירו ולקחו אותו משם, ומי שלא נתחייב פטרוהו, ומי שנתחייב גלות מחזירין אותו למקומו:4עקובה מדם. עקובה לשון ארב:5כמסת. כמיסת כדי ר"ל כשיעור:6הרי הוא אומר. כלומר מה שכתוב ואם בכלי ברזל וגו' ואם באבן יד וגו' או בכלי עץ וגו' עד ואם בשנאה וגו' דלמא מיירי בשוגג, פי' הוצרך לזה שלא תאמר בשלמא אם הוא על השוגג הוצרך לומר ואם בכלי ברזל וכל הנמשכים, להודיע שבר קטלא הוא אם הרג אפילו בשוגג, אבל אם הוא על המזיד מה לי ברזל מה לי ד"א, מזיד הוא. אבל מה שכתיב אחריו או באיבה וגו' עד ואם בפתע וגו' זה ודאי מיירי במזיד:7בכל אבן. וה"פ דקשה לרש"י ל"ל למכתב אבן, הא לעיל כתיב ג"כ אבן ומיירי נמי בשוגג אלא למד על האמורות למעלה כו':8שיעור. וא"ת והא כתיב באבן יד ופירש"י שיש בו מלא יד כלומר שיש בו כדי להמית, וי"ל דחד ללמד שיהא בו כדי להמית במכה, וחד שיהא בו כדי להמית בזריקה. דפעמים יש בו כדי להמית במכה ואין בו כדי להמית בזריקה, ואם זרקו והמית בו ה"א דחייב, קמ"ל דאינו חייב עד שיהא בו כדי להמית בזריקה: ובזה יתורץ מה שכתב הרא"ם ולא ידעתי וכו':9אפי' בתוך ערי מקלט. לפי שמדבר כאן במזיד כמו שפירש"י לעיל, ואם לא המיתוהו ב"ד וגלה לערי מקלט שלא ברשות ב"ד ימית אותו אפילו תוך ערי מקלט. דאל"כ ל"ל בפגעו בו, הא כבר כתיב גואל הדם ימית הרוצח:10הכהו. פי' שבזולת תוספת מלת הכהו יובן שבלא ראות דבק עם אשר ימות, כלומר שלא ראה מיתתו ואין הדבר כן, רק ר"ל שלא ראה בהכאתו. ועוד שבזולת זה התוספות יהיה המאמר או בכל אבן חסר בהכרח, כי היה צ"ל או הכהו בכל אבן, דאי אהשליך דלעיל מיניה קאי, א"כ או כל אבן מיבעי ליה:11דרך ירידה. כגון היה מעגל במעגלה ונפלה עליו והרגוהו. או שהיה משלשל בחביתו ונפלה עליו או שהיה יורד בסולם ונפל עליו והרגו הרי זה גולה:12דרך עלייה אינו גולה. היח מושך למעלה במעגלה ונפלה עליו והרגתו, היה דולה בחבית ונפסק החבל ונפלה עליו והרגתו, היה עולה בסולם ונפל עליו והרגו, הרי זה אינו גולה, פירוש משום דכל אלו דרך עלייה הם ולא היה לו ליזהר:13שלא תארע. ר"ל דלטעם ראשון קשה דכתיב עד מות הכהן גדול מגיד לך הכתוב שרוצח יאריך ימים אחר מות כהן הגדול, לפי שכ"ג ימות מהרה, ולמה ומפרש לפי שהיה כו'. ולפי' ד"א קשה אם הכהן גדול נענש שמת על שלא התפלל, למה ישוב הרוצח לביתו אחר מות הכ"ג, לכך פירש גם טעם ראשון:14מי משחו. דקרא משמע דרוצח משח לכ"ג בשמן המשחה, לכך צ"ל דמן המקראות וכו':15כל זמן. דכתיב בפרשת שופטים ועלית אל המקום, מלמד שהמקום גורם, כלומר בזמן שסנהדרין גדולה שבירושלים יושבין בלשכת הגזית, ב"ד שבחוצה לארץ ובכל המקומות נוהגין:16הבא להרגו. ר"ל הרוצח על שהכה את הנפש:17ובהתראה. פירוש והרי זה מקרא קצר, כאילו אמר כל מכה נפש כלומר שהרג נפש, אינו רשאי להרגו אלא אחר שיעידו שבמזיד ובהתראה הורגו:18לא יפטר. פי' ומקרא קצר הוא, כאילו אמר לא תקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות לפוטרו מן המיתה, כי מות יומת ולפי שכתוב בפרשת משפטים, ואם שור נגח וגו' והמית איש או אשה השור יסקל וגם בעליו יומת, בידי שמים משמע כשם שחייב שורו מיתה כך הוא במיתה, ואפ"ה כתיב אחריו אם כופר יושת עליו ונתן פדיון נפשו, משמע אם חייב מיתה בשביל שורו יכול ליפטר בממון, ה"א ה"ה אם חייב מיתה בשביל עצמו יכול ליפטר עצמו בממון:19כמו לנס. בשו"א תחת הלמ"ד ובקמ"ץ תחת הנו"ן, פירוש כשם שאין פדיון למיתה כך אין פדיון לגלות:20ולא תרשיעו. מפני שלא יפול חנופה בדם, בשלמא גבי ארץ שייך חנופה, שפירוש ארץ הוא אנשי ארץ ובהם שייך חנופה, אבל גבי דם לא שייך לפרש הכי:
