שפתי חכמים, במדבר ל״ד:ד׳

מהדורה: חומש שפתי חכמים, הוצאת מצודה, 2009

מפרשים:
1 ועוקם לצד צפונו. ר"ל שעיקם לצד ארץ ישראל ומתרחב המיצר, נמצא שארץ ישראל מתקצר, דכל כמה שמרחיב המיצר לתוך ארץ ישראל מתקצר ארץ ישראל:
2 לפנים מן המצר. מדכתיב מנגב למעלה עקרבים משמע שהגבול דהיינו המיצר בדרומה של מעלה עקרבים, אבל היכא שכתיב ועבר משמע שעבר המיצר תוך העיר:
3 אל צין. דה"א בסופו במקום למ"ד בתחילה:
4 ונמשך. פי' שהגבול של ארץ ישראל מתפשט בצד דרום של עולם וא"כ מתרחב הגבול של א"י לצד צפון של עולם, ודו"ק היטב:
5 ולשון ונסב האמור כאן. כלומר מה שכתיב ונסב הגבול מעצמון נחלה מצרים, אין פירושו כונסב דלעיל, דלעיל פי' שהמיצר היה מתעקם לא"י ונמצא שא"י מתקצר והמיצר מרחיב, אבל ונסב דכתיב כאן היה מתעקם לנחל מצרים שהוא דרומו של עולם, ונמצא שמתקצר המיצר וא"י מרחיב:
6 ומשם והלאה. כלומר שלא היה מרחיב יותר משבא לחצר אדר, אלא עומד ברוחב הראשון, אבל מעצמון התחיל לקצר ובא לו לנחל מצרים: