שפתי חכמים, במדבר ל״ג:נ״ד

מהדורה: חומש שפתי חכמים, הוצאת מצודה, 2009

מפרשים:
54 לפי חשבון יוצאי מצרים. כאן לא פי' כפירושו שפי' בפ' פנחס דשם משמע שפירושו שחלקו לפי באי הארץ שבאו לכלל כ' שנה, משום דאיכא פלוגתא בב"ב דף קי"ז ואיכא למ"ד לאלה תחלק הארץ וגו' ועל באי הארץ נאמר, ושם פירש אליבא אותו מ"ד וכאן פי' אליבא מ"ד לאלה תחלק הארץ על יוצאי מצרים נאמר ואפשר לדחוק וליישב דהיינו נמי לפי שפירש לעיל משונה נחלה זו כו':
55 בי"ב גבולין. ר"ל דכל גבול נקרא על שבטו, זה גבול ראובן, וזה גבול שמעון, והשתא א"ש מה שפרש"י בפ' ויחי מ"מ לא נקראו שבטים אלא אלו, ר"ל אף נחלת אפרים ומנשה לא נקראו אלא על שמם גבול אפרים וגבול מנשה. כתב הרא"ם, תימה דהא לא כמאן, דלר' יאשיה דמאר ליוצאי מצרים נחלקה הארץ שנאמר לשמות מטות אבותם ינחלו, ולרבי יונתן דאמר לבאי הארץ נתחלקה א"י שנאמר לאלה תחלק הארץ, ומה אני מקיים לשמות מטות אבותם משונה נחלה זו וכו' והניח בצ"ע. וי"ל דק"ל ,לכל הפי' קשה מהו למטות אבותם, לא הל"ל אלא לשמות אבותים ינחלו, למטות ל"ל. אלא ע"כ למדרש נמי לי"ב גבולין וכו' וזה שהכריח את רש"י לפ' ד"א. ולפי ד"א נמי קשה ל"ל למימר אבותם, דלא הל"ל אלא לשמות מטות, לכן צריך גם לטעם ראשון: