1למדת שהוא במדבר פארן. דפארן היה מישור גדול ומקום היה בו שנקרא רתמה, ש"מ דגזירת מרגלים היה ברתמה:2שכל ל"ח שנה כו'. שלא היתה הגזירה כי אם שלשים ושמנה שנה כמו שפירש"י בפ' אלה הדברים. וא"ת והא מרתמה עד הר ההר לא היו אלא י"ט מסעות וא"כ לא יהיו אלא ארבעים ואחת מסעות, ולעיל פרש"י מ"ב מסעות. עיין לעיל בפ' חקת בפרש"י שבע מסעות ממוסרה עד הר ההר:3דרש בו דרשה אחרת. ר"ל לכך נכתבו המסעות:4כאן ישננו. ר"ל כאן היית ישן, כך הקב"ה מונה כל המסעות כלומר דבר זה עשיתם במסע פלוני וזה אירע לכם במסע פלוני:5כאן הוקרנו. לשון מיקר שכן דרך החולים שנוח להם כשמקררין אותן:6טרודים באבלם. כלומר שנותן טעם אלמעלה מה שכתיב יצאו ישראל ביד רמה, ולמה הניחו להם המצריים, ומפרש ומצרים מקברים וגו' והיו טרודים באבלם. דאי מקברים ממש אין זה לעיני כל מצרים, ומדכתיב ביד רמה לעיני כל מצרים שהוא כמו כפל ודאי להודיע שכולם רואים ממש, ואם מקברים כפשוטו לא היו רואים שהרי צריכין לקבור בבה"ק, ל"פ טרודים וכ' מקברים ר"ל טרודים גם בזה נלי"ט:7ע"ש לשון הרע. רל"ת למה קראו כאן רתמה ובמקום אחר קראו פארן וק"ל: דב"ט מה שהוצרך לפרש מסע הזו יותר משאר כל המסעות מפני שפה כתוב ויסעו מחצרות ויחנו ברתמה, ובפ' בהעלותך כתב ואחר נסעו הען מחצרות ויחנו במדבר פארן. ל"פ ע"ש לשון הרע וכו' כלומר שהכל מקום א':8מלמד שמת בנשיקה. כלומר על פי ה' נדרש לפניו ולאחריו, ויעל אהרן על פי ה', וקרי ביה נמי על פי ה' וימת שם:9כאן למדך כו'. ר"ל לעיל בפ' חקת ג"כ כתיב אחר מיתת אהרן וישמע הכנעני וגו' אבל לא מוכח שם ששמע מיתת אהרן, דאיכא למימר ששמע מה שאמר בקרא אחריו כי בא ישראל דרך האתרים, אבל כאן לא מפרש אחריו מידי, לכך מוכח כאן שמיתת אהרן וכו' שפי' כאן למדך שמיתת אהרן היא השמועה דכתיב ואהרן בן קכ"ג שנה במותו וישמע הכנעני, אבל בפרשת חקת לא ידענו מה שמועה שמע אם מיתתו של אהרן אם בכייתם ששניהם כתובים שם:10שיעור מחנה ישראל. היינו ג' פרסאות, דמבית הישימות עד אבל השיטים י"ב מיל הם:11מישור של שטים אבל שמו. אבל אין פירושו של אבל מישור. ובפרשת לך לך האריך רש"י בו. והתרגום שתרגם אבל מישור, פתר העניין ולא הלשון:12וגרשתם. דאי פי' לשון ירושה הל"ל וירשתם. א"נ דאי פי' ירושה לא הל"ל מפניכם דאין מלת מפניכם נופל אירושה:13להשתחוות עליהם. לפי שרוצה להוכיח דמשכית לשון רצפה, כדכתיב בקרא ואבן משכית, וגם רוצה להוכיח מה שפירש להשתחוות עליה בפישוט ידים ורגלים מדכתיב להשתחוות עליה, וכתיב גבי יוסף להשתחוות לך ארצה, דהיינו פישוט ידים ורגלים:14מיושביה. מפני שהורשתם לשון גירוש הוא, ומה שכתוב את הארץ ר"ל יושבי הארץ:15תוכלו להתקיים בה וכו'. דאל"כ הא כבר כתיב והורשתם, וה"ל להתחיל והתנחלתם וגו'. אלא שאמר זה לתנאי שאם תורישו אותם תוכלו להתקיים:16לפי חשבון יוצאי מצרים. כאן לא פי' כפירושו שפי' בפ' פנחס דשם משמע שפירושו שחלקו לפי באי הארץ שבאו לכלל כ' שנה, משום דאיכא פלוגתא בב"ב דף קי"ז ואיכא למ"ד לאלה תחלק הארץ וגו' ועל באי הארץ נאמר, ושם פירש אליבא אותו מ"ד וכאן פי' אליבא מ"ד לאלה תחלק הארץ על יוצאי מצרים נאמר ואפשר לדחוק וליישב דהיינו נמי לפי שפירש לעיל משונה נחלה זו כו':17בי"ב גבולין. ר"ל דכל גבול נקרא על שבטו, זה גבול ראובן, וזה גבול שמעון, והשתא א"ש מה שפרש"י בפ' ויחי מ"מ לא נקראו שבטים אלא אלו, ר"ל אף נחלת אפרים ומנשה לא נקראו אלא על שמם גבול אפרים וגבול מנשה. כתב הרא"ם, תימה דהא לא כמאן, דלר' יאשיה דמאר ליוצאי מצרים נחלקה הארץ שנאמר לשמות מטות אבותם ינחלו, ולרבי יונתן דאמר לבאי הארץ נתחלקה א"י שנאמר לאלה תחלק הארץ, ומה אני מקיים לשמות מטות אבותם משונה נחלה זו וכו' והניח בצ"ע. וי"ל דק"ל ,לכל הפי' קשה מהו למטות אבותם, לא הל"ל אלא לשמות אבותים ינחלו, למטות ל"ל. אלא ע"כ למדרש נמי לי"ב גבולין וכו' וזה שהכריח את רש"י לפ' ד"א. ולפי ד"א נמי קשה ל"ל למימר אבותם, דלא הל"ל אלא לשמות מטות, לכן צריך גם לטעם ראשון:18יהיו לכם לרעה. ר"ל לפי שבמקרא משמע שהם יותירו ע"מ כן ברצון שיהיו לשכים. ועוד היאך שייך לומר על בני אדם שיהיו לשכים דהיינו יתידות, כדפרש"י. ומתרץ יהיו לכם לרעה ר"ל אם תותירו אותם יהיו לכם לרעה, כלומר לא יהיו לכם לשכים ממש אלא לרעה להרע לכם:19לשון מסוכת. כמו מסך פתח, כלומר גדר הסוככת:
