6מגיד שהי' פינחס שקול כנגד כולם. מדכתיב וישלח אותם משה למה חזר וכתב אותם ואת פינחס, אלא מגיד וכו':7ומפני מה הלך פינחס וגו'. בשלמא בלא זה הוה אמינא דהא דלא שלח את אלעזר משום חשיבתו של אלעזר שהי' שקול כנגד כולם, אבל עכשיו שפי' שגם פנחס היה שקול כנגד כולם א"כ למה שלח את פנחס וכו':8שהרג כזבי וכו' ד"א. ולהאי טעמא לחוד קשה דהא עיקר מצוה היה מה שהרג את זמרי ולא מה שהרג את כזבי, לכן אמר דבר אחר שהלך וכו'. ולפי ד"א קשה הא לטובה היה לו ליוסף מה שמכרוהו למצרים שהרי נעשה מלך שם לכן, אמר ד"א שהיה משוח מלחמה. ולהאי טעמא לחוד נמי קשה למה מפרש קרא שמו של פנחס שהיה משוח מלחמה במלחמה זו יותר מבמלחמה אחרת, ולכן צריך רש"י לכל הטעמים. נ"ל: ג"א נראה לי שאין כוונת המדרש הזה שבפנחס זכר להם מה שעשו מדין ליוסף כי גם אהבתם וגם שנאתם כבר אבדה ואין זכר להם, אלא כך פירושו כי אחר שראה משה שמכירת יוסף ע"י מדינים, ראה שמדינים מתנגדים היו ליוסף, שאילו לא כן לא היה מתגלגל ע"י מדינים מכירתו של יוסף, כי אין מגלגלין חובה לאדם אלא ע"י מי שהוא מתנגד לו ועל ידו בא לו חובה, והיה יוסף הפך למדין, זה היה גדור מאוד בערוה ומדינים הפקירו נשותיהן ובנותיהן בשביל ערוה כדי לזנות, והיינו דקאמר מזרע יוסף שפטפט ביצרו ומאחר שהוא פטפט ביצרו הוא הפך למדין, ויקבלו הם חובה שלהם ע"י פנחס שהוא מזרעו של יוסף שהיה גדור בערוה הפך למדינים:9זה הארון והציץ. משום דשניהם נקראו קדש דכתיב בפרשת במדבר סיני בסופו, ולא יבאו לראות כבלע את הקודש. וגבי ציץ כתיב בפרשת תצוה ועשית ציץ וגומר קודש לה':10ברשותו. דל"ת היאך יכול פנחס לישא כל זה בידו הארון והציץ והחצוצרות:
