1לפי שעד כאן דבריו של מקום. דק"ל פשיטא הוא דאמר מה שצוה לו הקב"ה. ועוד בכל התורה נאמר הציווי לבד ולמה נאמר כאן הציווי וגם דברי משה לישראל, ומתרץ לפי וכו':1ללמדם תחלה. דק"ל למה כתיב אל ראשי המטות, דא"ל דלא אמר פרשה זו אלא לראשי המטות בלבד ולא לכל ישראל, דהא נאמר כאן זה הדבר לג"ש כדפרש"י בסמוך, דפרשה זו לכל ישראל נאמרה וא"כ לל"ל ראשי המטות. ומתרץ חלק כבוד כו' וא"כ לפי זה יהי' הפי' אל ראשי המטות לבני ישראל כמו ולבני ישראל. רא"ם. וא"ל דלמא פירושו של קרא הוא הכי אל ראשי המטות של בני ישראל א"כ בני ישראל דכתיב בקרא ל"ל, לא הל"ל רק אל ראשי המטות לאמר וגו'. אלא ע"כ סדר הלימוד הוא בא לאשמועינן וכמו שפירש הרא"ם וכמו שמפרש בסמוך. א"נ דק"ל למה כתב קרא ראשי המטות לבני ישראל הל"ל אל ראשי מטות בני ישראל, אלא ע"כ כיון דכתב קרא הכי צ"ל דראשי המטות הוא דבוק כלומר מלת מטות דבוק למלת ראשי, ואז יהיה מלת לישראל מוכרת ואינו דבק למלת מטות והוי מלתא בפני עצמו וע"כ פירושו הכי מתחילה אמר משה לראשי המטות ואח"כ לבני ישראל וכאלו כתיב ולבני ישראל, והיינו החילוק כבוד ללמדם תחילה ואח"כ לבני ישראל וק"ל. ובזה נמי ניחא למה לא כתיב וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל איש כי ידור וכו' אלא ע"כ סדר הלימוד הוא בא לאשמועינן לכן כתיב וידבר משה, כלומר היאך היה הדיבור של משה לישראל ודו"ק נ"ל. כך היא הצעת דברי רש"י ע"פ ת"כ, אבל בגמרא דמסכת נדרים יש ילפותא אחריתא:2ומה ראה לאמרה כאן. כלומר הואיל ובכל התורה כולה חלק כבוד לנשיאים כדכתיב וישובו אליו אהרן וגו', למה חזר ולמדה כאן:3שהפרת נדרים ביחיד מומחה. דכשהחכם בא להתיר הנדר אז עוקר הנדר מעיקרו כאלו לא היה נדר מעולם, ובאותה התרה מופר הנדר כאלו לא היה נדר כאן מעולם, ולכן תפס רש"י לשון הפרה. מצאתי:4בשלשה הדיוטות. דראשי מטות משמע ראש אחד יכול להפר הנדר דהיינו יחיד מומחה וא"ת הרי כתיב ראשי לשון רבים, וי"ל דה"ק ראשי דעלמא ואכל ראשי המטות קאי. והואיל שצריך יחיד מומחה צריך ג' הדיוטות דסברא הוא שצריך יותר הדיוטות ממומחים, ושנים א"א שאין ב"ד שקול, מוסיפין עליהן עוד אחד הרי כאן ג'. ואין להקשות דלמא יותר מג', א"כ אין לדבר סוף:5אלא לנשיאים בלבד. ופירוש לבני ישראל בעבור ישראל, שלמד לנשיאים כדי שילמדו לישראל, אבל משה עצמו לא למד לכולן משום שמשה לא הוצרך לזה, מאחר שלהתרת נדרים צריכים ממונים על ישראל להורות איזה מהן אין יכולין להתיר ואיזה מהן יכולים להתיר ולזה היה די גם כן בנשיאים שיהיו המורים להם. ומתרץ נאמר כאן כו':6משה נתנבא כו'. ואם תאמר הא איצטריך זה הדבר לג"ש דלעיל כדפירש רש"י ויש לומר דג"ש דהכא אין להשיב עלי' אינה צריכה להיות מופנה:7בלשון זה הדבר. וזה מעלה יתירה דזה הדבר משמע הדבר עצמו ברור ששמע מהקב"ה, ונקרא אספקלריא המאירה, משא"כ בשאר נביאים דלא היה מדבר להם אלא בחידות או על ידי חלומות ונקרא אספקלריא שאינה מאירה, אבל למשה היה מדבר הדבר עצמו שיאמר לבני ישראל, כעניין שנ' פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות ומה שנתנבא משה בכה אמר ה' דכתיב בפרשת וארא ובפרשת בא. יש לומר דקודם עמידתו בהר סיני היה מתנבא בכה, אבל אחר מתן תורה הי' מתנבא בזה הדבר אחר קירון עור פניו:8ד"א זה הדבר מיעוט הוא. דלפי פירוש הא' קשה למה לא אמר בכל המצות כן. לכן פי' דבר אחר וכו'. וא"ל דלמא מפני טעם זה לבד נאמר, א"כ למה אמר זה הדבר אשר צוה ה' וכו', היה לו לומר בהדיא מאי ממעט. לכן צריך גם לטעם ראשון:9שהחכם בלשון התרה ובעל בלשון הפרה. לפי' שהחכם אינו מתיר אלא בחרטה צריכה לשון התרה, אבל הבעל מיפר בלא חרטה ובלא נתינת טעם, שייך ביה לשון הפרה:10כלשון הכתוב כאן. דגם כאן כתיב איש כי ידור נדר וגו' לאסור איסר על נפשו לא יחל דברו, משמע הוא לא יחל דברו אבל אחר יחל לו, וכתיב לאסור איסר דמשמע שאסר עליו דבר פלוני ואחר בא ומתיר לו הדבר שאסר עליו, דעל איסור נופל לשון מתיר כי איסור היא מלשון קשר וגבי קשר שייך לשון התרה שמתיר הקשר, שמע מיניה דבחכם כתיב לשון התרה:1קונם שלא אוכל כו'. ר"ל שאומר דבר זה יהא עלי קונם, שלא אוכל כו'.2אף על פי שלא אוכל שייך גבי שבועה ולא גבי נדר וכמו שהקשה הרמב"ן ז"ל, כבר תירץ הרא"ם ע"ש:3כמו לא יחלל. והוי מבעלי הכפל ולולא החי"ת שאינו מקבל דגש היתה נדגשת לתשלום אות הכפל ופי' לא יזלזל דבריו בזלזול החולין שאינו חושש בשמירתן מטומאה רק בקדש:1ברשות אביה. מדכתיב בסוף פרשה זו בנעורי' בית אביה, וקרא יתירה הוא דהא כתיב כאן בבית אביה בנעורי', אלא בא ללמדך כל שבח נעורי' לאביה ואפילו אינה בביתו דלאו דוקא כתיב בבית אביה, אף בבית אביה דלעיל מיני' פי' ברשותו ולא בביתו ממש. רא"ם:2ולא קטנה. ה"פ אין נדרה נדר ודאי אלא יש שנדרה צריך בדיקה ויש שאינו נדר כלל כמו שמפרש:1הנאה זו איני יודע. וא"ת והא בלאו קרא זה נמי ידע רש"י פירושו של הניא, כמו שמביא אח"כ פסוקים למה תניאון, אל יניא ראשי ועוד האריך בקושי'. ויש לומר דה"פ, בתחלה מפרש רש"י אם מנע אותה מן הנדר, כמו שפירש אחר כך ופשוטו כו', והואיל ופירש אם מנע אותה ה"א בדיבור בעלמא יכול ליבטל הנדר כשאמר אי אפשי שיתקיים נדר זה, לכך מפרש כלומר שהפר לה, ר"ל במדרש מפורש כן שצריך להפר לה ולומר לה מופר לך, אבל אי לא אמר כן אלא מניעה בעלמא אינו מופר. ולפי המדרש אמר הנאה זו איני יודע מה היא, ר"ל האי ואם הניא אביה אותה לפי המדרש שפירש שהוא לשון הפרה אינו יודע היאך משמע מהניא הפרה. אבל כיון שפירש במדרש כשהוא אומר בסיפא גבי בעל ואם ביום שמוע אישה יניא אותה והפר, ש"מ דהנאה דגבי בעל הוא לשון הפרה, הוי אומר הנאה זו דכתיב גבי אב הוי נמי הפרה. דאי פירושו לשון מניעה בעלמא הוי קראי סתרי אהדדי, דהניא אביה אותה משמע מניעה בעלמא, ויניא דכתיב גבי בעל משמע הפרה שיאמר מופר לך מדכתיב ואם יניא אותה והפר, וע"כ צ"ל דהפר פי' של יניא, ש"מ דהנאה דכתיב גבי אב נמי היינו הפרה וכתב הכתוב הנאה במקום הפרה. אבל לפי פשוטו לשון מניעה והסרה כדפירש רש"י לעיל ומביא ראיי' מהפסוקים, ואח"כ ק"ל כיון דהניא אביה משמע הפרה ממש למה כתיב וה' יסלח לה, למה צריכה סליחה כיון שלא חטאה דהא הפר לה הנדר. ומתרץ דהא כתיב נמי בסמוך גבי בעל וה' יסלח לה, ובמה הכתוב מדבר באשה שנדרה וכו' זו היא שצריכה סליחה ואע"פ שהוא מופר ה"נ באב ובתו מיירי בבת שנדרה בנזיר ושמע אביה וכו', שצריכה סליחה כיון שהי' לא ידעה שהפר לה ועוברת על נדרה כדפרש"י והאריך עוד ע"ש קצ"מ על מה שאמרו בנערה שאם נדרה נזירות והפר לה כו' הקשה מהרא"י ז"ל והלא אין עונשין בב"ד של מעלה אלא עד כ' שנה, ותירץ די"ל כגון שנדרה שלא לאכול בשר כ' שנה ונמשכה בנדרה עד אחר שנתמלאו לה כ' שנה שנעשית בת חורין ועברה על נדרה שאז צריכה כפרה והאריך בזה. ולבסוף הקשה על עצמו דלא יתכן שלא תשמע ותדע בהפרה עד כ' שנה, והנלע"ד דלאו בעונש תליא מלתא דהא אשה נמי שהיא גדולה אין עלי' עונש כיון שהפר לה בעלה, אלא שיש קצת גיעול נפש, ה"נ בנערה כיון שיודעת לשם מי נדרה וכ"ש אם היא יותר מבת י"ב שהיא בת עונשין ב"ד של מטה שנתגעלה נפשה קצת כאשר היתה מחשבתה לאיסור:1או אינו אלא נשואה. פי' אע"פ שסתם הוי' לשון קדושין היא, מ"מ כיון דאשכחן נמי הוי' למשכב, גבי הבתולה הקרובה אליו אשר לא היתה לאיש, שר"ל למשכב, דהיינו נשואה, ה"א אף הויה זו נמי למשכב דהיינו נשואה ויהיו האב והבעל מפירין נדרה, כשהוא אומר וכו':2וכאן בארוסה. דכאן כתיב ואם היו תהי' לאיש שהוא לשון הוויה וקידושין:3שאבי' ובעלה מפירין נדריה. כלומר הא דלא כללן הכתוב בכלל א' משום דבא לחלק בה, כלומר בארוסה שאביה ובעלה מפירין נדרי' משא"כ בנשואה, לכך חלקן הכתוב. ואח"כ מפרש והולך שאל תאמר אביה ובעלה אחד מהם יכול להפר, זה אינו, דאם הפר האב כו' כמו שמפרש והולך מן המקראות:4אם קיים א' מהם. דהא אמרת אם הפר אחד ואחד שותק אינו מופר, כ"ש אם קיים אחד מהם שאידך אינו יכול להפר:5ולא שמע בהן אביה ולא הופרו. דאי הפר האב שוב א"צ הפרה יותר:6ולא הוקמו. דאי קיים האב שוב אין מועיל הפרת הבעל, דהא אם לא הפר האב והפר הבעל אין מועיל כדפרש"י בסמוך, יכול אפי' לא הפר וכו' מכל שכן אם קיים האב שאין מופר בהפרת בעל:1יכול אפי' לא הפר האב וכו'. נח"י אין ספק שהוא ט"ס שהרי זה הפסוק קאי אואם בית אישה נדרה שהיתה נשואה מאיש, אבל גרסת הרא"ם היא נכונה שרשם והפר את נדרה:2כל שבנעוריה ברשות אביה היא. כלומר מדכתיב למעלה ואם היו תהי' לאיש, הל"ל אם תהי', אלא וי"ו מוסיף על עניין ראשון, ולמעלה כתיב והניא אביה וגו' ודרשינן כל שבח נעוריה לאבי' מקרא דבנעוריה בית אביה, מהתם משמע דגם כאן צריך הפרת אביה: ולא שנא ארוסה ולא שנא פנוי' משום דוי"ו מוסיף על ענין ראשון שהיא ברשות אביה גם כן, והיינו ארוסה שהיא ברשות שניהם. והרא"ם פירש דאי בפנוי' דווקא קמיירי אבל ארוסה פקעה רשות האב, אם כן למה לי בנעורי' בית אבי' פעם שני', הא כבר כתיב בבית אביה בנעוריה, ושני פירושים אלו בגמרא הם. וכמו שהביא הרא"ם גם כן, ויהי' פירוש הפסוק ואם היו תהי', האשה אשר אסרה איסר בבית אביה בנעוריה ונדרי' עליה כי לא שמע אביה בהן, ושמע אישה אחר שנתארסה, גם הוא ישתתף בהפרתה:1ובאלמנה מן הנשואין. ה"פ אלמנה אינה ברשות האב, וגרושה אינה ברשות הבעל להפר לה. וא"ת ואיך תעלה על דעתך שיפר. וי"ל לפי שמצינו הבעל מפר אפי' נדר שלא נדרה ברשותו כגון שנדרה בבית אביה, כ"ש שיכול להפר לה מה שנדרה ברשותו. ל"פ אינה ברשות הבעל. מצאתי:1בנשואה הכתוב מדבר. ג"א והא דלא הקדים הכתוב ואם בית אישה נדרה קודם קרא דונדר אלמנה שמדבר אחר הנשואין מפני דאלמנה וגרושה לאו דווקא, אלא ה"ה בוגרת והיא פנויה אין לאב רשות עליה ונדרה קיים כמו באלמנה, ואם כן הכל כסדר דבתחילה דבר בנערה שהיא ברשות אביה לגמרי, ואח"כ ואם היו תהיה לאיש דהיא ברשות אביה וברשות בעלה, ואח"כ באשה שאין רשות האב עליה, אלמנה גרושה וה"ה בוגרת, ואח"כ בנשואה שהיא ברשות בעלה לגמרי:1אינו מפר אלא נדרי ענוי נפש. כגון שלא תטעום אחד מכל המינים או שלא תשתה מכל מיני משקים:1שלא תאמר מעל"ע. ר"ל ל"ל למכתב מיום אל יום, אין לומר דבא ללמד דאם לא היפר ביום שמעו שוב אינו מפר, הא זה כבר כתיב לעיל ושמע אישה ביום שמעו והחריש לה וקמו וגו'. ומתרץ דאי לא כתיב מיום אל יום ה"א מה שכתוב לעיל ביום שמעו היינו מעת לעת שהוא כ"ד שעות:2עד שתחשך. ר"ל שאם שמע היום אעפ"י שהוא סמוך לשקיעת החמה אם שתק עד שתחשך שוב אינו מיפר:1שאמר אפשי בו. ר"ל למה כתיב ואם הפר יפר אותם אחרי שמעו ונשא את עונה, דמשמע מיד ששמע אם יפר ישא את עונה והרי שפיר עביד. ואין לפרש דלמא אפי' שמע וקיים ואח"כ הפר בו ביום יהא מופר א"כ מה ת"ל אחרי שמעו דמשמע שאם לא הפר לה תכף כששמע את נדרה אינו חוזר ומיפר, אלא ע"כ צ"ל שאם שמע נדרה ואמר אפשי בו שאינו יכול להפר אפילו בו ביום:
