1יפקוד ה' וכו'. ר"ל מה ענין פרשת התמיד לפרשה שלמעלה שנ' יפקוד ה' אלהי הרוחות:2עד שאתה מצוני על בני צוה את בני עלי. כדכתיב יפקוד ה' וגו', צוה את בני עלי שישמעו אלי:3זה הדם. כמו שנ' והקריבו בני אהרן את הדם אליו:4אלו אימורין. ר"ל והקטירם היינו אימורים שמקטירין אותן, וכתיב ביה לחם, ש"מ דאמורין מקרי לחם:5מכאן למדו ותקנו מעמדות. ר"ל דכתיב תשמרו משמע דכל זמן הקרבתו בשחרית ובין הערביים יעמדו כל ישראל על גביו, וזה א"א דכל אחד צריך לעסוק בעסקו כדי להחיות את עצמו, עמדו ותקנו וחלקו כל ישראל לכ"ד חלקים, וכן לוים וכהנים כ"א לכ"ד חלקים, וחלק אחד מאותן כ"ד משמרות כהנים וכן חלק לוים וישראלים תקנו שמעמד אחד יעמדו על קרבן תמיד שבוע א', ובשבוע שנייה מעמד אחר והם יהיו שלוחי כל ישראל ושלוחו של אדם כמותו, וכן חוזר חלילה לעולם, נמצא שלא הגיע מעמד א' כי אם שני פעמים בשנה:6בכל יום וכו'. שהרי פעמים בכל יום הוא נקרב, ולמה לי למימר במועדו, אלא שלא יהא מונע אף בטומאה. והא דלא פי' הכא במועדו אף בטומאה כמו שפי' גבי קרבן פסח. וי"ל דהתם אינו בא אלא פעם אחת בשנה נופל בו מלת במועדו אף בטומאה, אבל הכא דהתמיד נקרב פעמיים בכל יום אינו נופל בו במועדו אלא ע"ד שפירש"י ז"ל. רא"ם:7אזהרה לב"ד. פירוש אזהרה לב"ד שיזהירו לישראל על התמידין, דאל"כ ואמרת שנייה ל"ל:8כפשוטו. פי' שנים לכל יום, א' בבקר וא' בערב:9שיהיו נשחטין כנגד היום. דאל"כ שנים ליום ל"ל, הרי כבר נאמר את הכבש האחד תעשה בבוקר מת"ל שנים ליום. אלא כנגד היום שפירושו כנגד השמש:10במזרחן של טבעות. כלומר אצל הטבעות שהי' במזרח, כדי שיהי' כנגד השמש, כדי שלא יאמרו לשמש הם עובדין. והטבעות שהזכיר כאן הן הטבעות שקבע יוחנן כ"ג במקום השחיטה מן העזרה, והיו קבועים בקרקע, שאוסרין בהן רגלי הבהמה וידיה בעת השחיטה וכו':11וכאן צוה לדורות. קצ"מ הרמב"ן טען ואמר אין זה נכון שכבר נאמר שם עולת תמיד לדורותיכם, ותירץ החזקוני מיעוט דורות שנים ולא יותר, ולכך צריך האי קרא שכתוב בה צו דמשמע זרוז מיד ולדורות:12מנחת נסכים. כלומר הוא הסלת שהוא עשירית האיפה הבאה עם הקרבן, לאפוקי מחמשת המנחות האמורות בויקרא שהן באות בפני עצמן:13כאותן שנעשו בימי המלואים. ר"ל כיון שכתוב העשוי' בהר סיני משמע שכבר נעשו בהר סיני וכיון שכבר נעשו למה צריכין לעשות כאן. ומתרץ כאותן וכו' כלומר דמגיה הפסוק והוי כאלו כתיב כהעשויה בכ"ף הדמיון:14יין. פי' ולא שאר משקין, שכן כתיב בפ' נסכים ויין לנסך רביעית ההין:15על המזבח תנסכו. אע"ג דכתיב סתם בקודש ולא פי' באיזה. ר"ל על המזבח שהוא קודש, כדאיתא בסוכה דף מ"ט:16ולא עולת שבת כו'. וא"ת גבי י"ט למה לא כתב ג"כ שאין מביאין עולת י"ט בי"ט אחר. וי"ל דזה לא צריך ללמוד דפשיטא דאסור כיון די"ט זה שם בפני עצמו וזה שם בפני עצמו, אבל משבת לשבת הכל עניין אחד הוא ה"א דשרי קמ"ל דאסור: ג"א ואין לומר דאתא למעוטי אלא עולת שבת ביום הכפורים דלא, כגון אימורי שבת שנתותרו ביום הכפורים שאל יקריבו אותם, אבל עולת שבת יש להם תשלומין בשבת אחרת, דא"כ לכתוב עולת שבת בשבת מאי בשבתו ש"מ דה"ק בשבת שלו ולא בשבת אחרת:17בין שני התמידין. מדכתיב על עולת התמיד משמע אחר עולת התמיד. ומדלא כתיב על עולות התמידים משמע בין שני תמידים. ובזה יתורץ מה שהקשה הרא"ם, אבל ממה שאמר, לבד אותן שני כבשים של עולת התמיד שפירש מלת על כמו חוץ, לא ידעתי איך יחויב מזה מגיד שאין קרבין אלא בין שני התמידין:18שכן הן קצובין בפרשת נסכים. ר"ל בפ' שלח לך:19כל שעירי כו'. ר"ל למה מביאין בר"ח שעיר עזים לחטאת, על איזה חטא:20טומאת מקדש וקדשיו. ר"ל אם נכנס אחד בטומאה למקדש. וקדשיו, ר"ל אם הקריב קרבנו בטומאה:21שאין בו ידיעה לא בתחלה ולא בסוף. כגון גר שנתגייר ותינוק שנשבה לבין הע"א:22ושאר השעירים למדין ממנו. פירוש כל שעירים המוספין דרגלים ילפינן משעיר דר"ח, מדכתיב ושעיר בוי"ו מוסיף על מוסף דר"ח, מה שעיר דר"ח מכפר על טומאת מקדש וקדשיו אף שאר שעירים. ואותן שאין בהם וי"ו ילפינן כיון דגלי קרא בחד ילפינן אינך מהם דילפינן סתום מן המפורש:23ומדרשו באגדה וכו'. אע"פ שהראשון נמי מדרש, אלא פירושו הכי ומדרשו לפי אגדה, כלומר שהם דברים אגדיים, והראשון מדרשו ע"פ הברייתות של ת"כ שהם הלכות ודינים:24כל הקרבן הזה. ג"א פי' דלא קאי על השעיר כלל, שאין נסכים לחטאת. אלא על הקרבן:25אין ונסכו מוסב על השעיר. בלבד דלמה יכתוב זה בשעיר ולא אצל הפרים ואלים וכבשים, ועוד שהרי ונסכו לא קאי על השעיר, פי' רק מוסב על עולת התמיד הסמוך לו, כאלו אמר על עולת התמיד ונסכו יעשה כל הקרבן הזה:26כגון דבר האבד. ג"א פי' דכתב רחמנא איסור גבי מלאכת עבודה כדי לדרוש שגבי חולו מועד לא התיר אלא מלאכת עבודה שהיה דבר האבד, ואי כתב כל מלאכה בלבד הוי התירא דכתב רחמנא גבי חולו של מועד גם כן בכל מלאכה, אבל השתא דכתיב אסור אצל דבר האבד בי"ט ממילא נלמוד היתרא דח"ה ג"כ בדבר האבד דוקא ולא בשאר מלאכות. קצ"מ פי' הוצרך להודיע בו זה בי"ט משום דה"א כיון שהותרה מכללה לענין אוכל נפש ה"א דגם לדבר האבד הותרה הואיל ויש בה חסרון כיס אם לא יעשה היום, קמ"ל דאפילו הכי אסור:27שהם ראשונים למנחת חטים. אף על פי שהעומר מתיר כל מיני חדש של חיטים ושל שעורים ושאר מיני דגן, ה"מ לאכילה, אבל למנחה לאישים אין רשאי להביא מן החדש אלא אחר מנחת שתי הלחם שהיא באה מן החיטין של שנה זו:28למדו רבותינו מכאן כו'. פי' דהל"ל למעלה ושעיר עזים א' לכפר עליכם תמימים יהיו לכם וסמך ליה אל ונסכיהם לומר לך שגם נסכיהם יהיו תמימים:
