55שינה הכתוב נחלה זו כו'. רצ"ל הא לעיל כתיב לאלה תחלק הארץ משמע לאותן שנכנסים לא"י, וכאן משמע ליוצאי מצרים:56וכאן מתים יורשים את החיים. נראה הטעם משום דכל דבר שיצא מפי הקב"ה לטובה אינו חוזר, והכא הבטיח הקב"ה ליתן ליוצאי מצרים את ארץ ישראל, ומתו כלם במדבר. לכך צוה הש"י שתחזור הנחלה ליוצאי מצרים והם ינחילו את בניהם. ובזה יתורץ נמי מה שנאמר לעיל בפ' וארא ונתתי אותה לכם מורשה וגו', ולא כתיב ונתתי אותה לכם ירושה, אלא רמז שלא יכנסו לארץ ולא ירשוה רק שהם יורישו את בניהם אחריהם:57שהיו להם בנים בבאי הארץ. ר"ל שהם בני כ' וראוים לירש:58אצל אבי אביהן וחלקו הכל בשוה. ר"ל אצל אביהן של שני אחים שכבר מתו, ש"מ שמתים יורשין את החיים, ואחר כך חלקו אותן שני אחים הכל בשוה לפי שהוא ירושת אביהן ואחר כך יורש בן אחד כמו אלו ג' בנים. והא דקאמר אצל אבי אביהן ולא אמר אצל אביהן, משום דאלו לא חזרו נחלתן אלא אצל אביהן שהיו מבני כ' ומעלה כשיצאו ממצרים, למה יחלקו בשוה כשמחזיר כל אחד מבאי הארץ לאביו, הלא כל אחד חוזר ומוריש לבניו ולא לבני אחיו ועיין בגמרא ובמזרחי הארוך:59יצאו יהושע וכלב. פי' דאך מיעוט הוא, כלומר שלא נחלק בגורל, והא כתיב על פי הגורל אלא יצאו יהושע וכלב וכו': הא דמהפך רש"י לפירש קודם ע"פ הגורל נראה דה"א אך בגורל להורות לבד הכל נעשה בנס וכמו שפירש"י אעל פי הגורל. אבל השתא שכבר פירש"י זה ע"פ הגורל שהיה ברוח הקודש קשה מאי אך, לכך פי' יצאו יהושע וכלב וכו'. נלי"ט:
