שפתי חכמים, במדבר כ״ו

1 משל לרועה וכו' ד"א כשיצאו. דק"ל היאך תלוי המניין במגפה והביא המשל. אבל קשה לפי הדבר אחר שהביא רש"י היאך יתורץ קושית רש"י. וי"ל דכתיב לעיל מיניה צרור את המדינים והכיתם אותם וגו', וכתיב בפרשת מטות נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמך, ש"מ דבמלחמת מדין תולה מיתת משה, לכך סמך מניין ישראל למלחמת מדין.והוצרך לטעם של ד"א משום דלטעם ראשון קשה לא הי' לו למנות אלא המתים במגפה וממילא הי' יודע הנותרים, לכן פירש ד"א וכו'. ולד"א קשה סוף סוף עדיין לא הגיע זמן מיתת משה. לכן פירש גם טעם ראשון. וק"ל:

2 על שבט אב יתיחסו ולא אחר האם. משום דבמשפחה אין חילוק אם הולך אחר האב או אחר האם דהא הכל שבט אחד הוא אפילו אם יהיו משפחות הרבה בשבט אחד, אבל בשבטים יש חילוק אם האם משבט אחר:

3 דברו עמם על זאת שצוה המקום למנותם. רצונו בזה דמלת אתם קאי אדברים שדברו אל ישראל לאפוקי שלא תפרש כמו אתם שדברו עם ישראל:

4 צריכים אתם להמנות. דלאמר לא קאי אוידבר משה ואלעזר אלא קאי אשלמטה דהיינו מבן עשרים שנה וגו'. והכי קאמר קרא וידבר משה ואלעזר הכהן אתם, ר"ל הדברים בערבות מואב על ידרן יריחו ומה הן הדברים שדברו, לאמר מבן עשרים וגו' דברו אתם על זאת:

5 שנ' כל העובר על הפקודים וגו'. וא"ת למה מביא פסוק הנאמר בפ' כי תשא ולא מביא פסוק דכתיב כאן שנאמר שאו את ראש וגו' מבן כ' שנה וגו'. וי"ל משום דק"ל דכאשר צוה משמע דכבר צוה להם וגם ישראל יודעין כבר וצווי דהכא עדיין לא ידענו אלא כשאמר להם משה. וע"ק לרש"י ל"ל למיכתב ובני ישראל היוצאים מארץ מצרים, לא הל"ל אלא ובני ישראל, ותו לא. לכך הוצרך לפרש ולהביא אותו פסוק האמור בכי תשא, דאותו ציווי לא נאמר אלא ליוצאי מצרים.וא"ת מ"מ הי' לו להביא מפסוק הנאמר בפרשת במדבר סיני. וי"ל דמניין הנאמר בפרשת במדבר סיני לא הי' אלא לפי שעה ביום הקמת המשכן ולא לדורות אבל המניין שנ' בכי תשא נאמר אף לדורות, דמשמע כי תשא את ראש וגו', לעולם כשתמנה אותם לא תמנה אלא מבן כ' שנה:

6 ה"א מצד זה ויו"ד מצד זה. וא"ת הא גבי עכו"ם ג"כ כתיב הכי, דכתיב וירד העמלקי והכנעני.וי"ל אי הוי כתיב כאן בני ראובן משפחת החנוכי, ולא כתיב חנוך, לא הוה קשה מידי כמו גבי העמלקי, אבל עכשיו דכתיב בני ראובן חנוך משפחת החנוכי, קשה למה הטיל ה"א בצד זה ויו"ד בצד זה:

7 את ישראל. מפני שמלות הצו בהצותם הם מבנין הפעיל היוצא לאחר וצריכים פעול הוצרך לפרש מי הוא הפעול הצו את העם. כתב הרא"ם ולא ידעתי למה שינה הפעולים ואמר שהאחד מהם הוא ישראל ואחד מהם הוא העם, ולמה לא יהיו שניהם ממין אחד. ושמא י"ל כיון שהכפיל הפסוק בלשונו במלות שונות הצו בהצותם, לכן אמר הצו את ישראל ובהצותם הוא העם או להיפך עכ"ל:

8 לאות ולזכרון. כלומר לשון נס המורה על הגובה, כנס על הגבעה, כנשוא נס הרים:

9 הרהרו תשובה בלבם. רצונו לתרץ היאך נעשה שלא מתו, הא כתיב את כל האדם אשר לקרח, ש"מ דגם הבנים נבלעים בארץ:

10 נתבצר להם מקום גבוה בגיהנם. מלשון ערי מבצר, כלומר התקין להם הקב"ה מקום גבוה שלא העמיקו כ"כ בגיהנם ולא מתו:

11 אבל משפחת אהד בטלה. רצונו לתרץ הא לא חשיב כאן אלא באי מצרים שנמנו בפ' ויגש, והתם כתיב ובני שמעון ימואל וימין ואהד ויכין וצוחר ושאול בן הכנענית, והכא מנה זרח והתם לא נמנה, וגם אהד לא מנה כאן. ומפרש דזרח דמנה כאן י"ל היינו צוחר. וצוחר לשון צוהר דה"א מתחלף בחי"ת, וזרח גם כן הוא לשון אור, אבל משפחת אהד ע"כ בטלה:

12 וכן אצבון לגד וכו'. וא"ל והא רש"י עצמו מפרש לקמן לאזני, אומר אני זו משפחת אצבון. י"ל דהא דפי' הכא הוא ע"פ המדרש דז' משפחות בטלו, אבל ליה לא סבירא, וזהו נמי שפירש"י לקמן דלא נקראו משפחה אלא אלו שירדו למצרים, ואזני לא הי' מיורדי מצרים ולמה חשיב אותה, דא"ל שאזני הוא אצבון דאין דמיון לאזני עם אצבון, אלא ע"כ צ"ל דמה שפירש רש"י וכן אצבון לגד הוא ע"פ מדרש ירושלמי דז' משפחות חסרים, ולית ליה נמי למדרש ירושלמי דאין נקראת משפחה אלא מיורדי מצרים. ובזה יתורץ הצ"ע של הרא"ם שכתב אך קשה והלא רש"י בעצמו כתב אחר זה שכל המשפחות נקראו ע"ש יורדי מצרים, והנולדים משם והלאה לא נקראו על שמם, ואם כן איך מונה האזני והוא אינו מבאי מצרים, וצ"ע עכ"ל. וי"מ וכן אצבון לגד, כלומר אל תתמה על שנוי השם של זרח, שהרי אצבון לגד משבט גד גם הוא נשתנה שמו. הא דכתב רש"י הרי ז' משפחות והא לא היו לפי זה אלא ששה משפחות. י"ל הרי שבע כו' דנקט רש"י ר"ל על משפחת ישוה שהיא מבני אשר, ומבני אשר לא נמנה כאן אלא ישוי ובפרשת ויגש כתיב ישוה וישוי, וזהו שפירש"י שבע משפחות:

13 וממוסרה עד הר ההר שמנה מסעות וכו'. וא"ת והא לעיל בפרשת חקת פירש ז' מסעות. וי"ל דלעיל חשיב מהר ההר ואילך ולא הר ההר בכלל:

14 ומבני יצהר לא נמנו כאן אלא משפחת הקרחי. כלומר דליצהר היו ג' בנים, קרח ונפג וזכרי, ולא מנה כאן כי אם משפחת הקרחי, ונפג וזכרי בטלו, והואיל ובטל הרוב כאלו בטלו כולן, נמצא מבני לוי נפלו ג' משפחות שמעי ועוזיאלי ויצהרי:

15 והרביעית לא ידעתי מה היא. יש מקשים דלמא ד' משפחות שחסרו הם שמעי ועוזיאלי ונפג וזכרי שהם בני יצהר, דהא לא חשיב מבני יצהר אלא משפחת הקרחי:

16 שמתו במגפה בדבר בלעם. פי' הז' משפחות דוקא, ואל תאמר שהלוים נמי היו בדבר בלעם שלא מצינו שהלוים חטאו בדבר בלעם:

17 ממנין הראשון שבמדבר סיני. דבמדבר סיני היו פקודיהם חמשים ותשעה אלף ושלש מאות, וכאן לא נמנו כ"א כ"ב אלף ומאתים, נמצאו חסרים ל"ז אלף ומאה:

18 נפלו משבטו של שמעון. כלומר הכ"ד אלף שמתו בדבר בלעם כולם נפלו משבטו של שמעון, והואיל ומצאנו דשבטו של שמעון חטא יותר משאר שבטים, שהרי הנשיא של שמעון חטא:

19 אומר אני שזו משפחת אצבון. כלומר אזני שמנה כאן לא נמנה בבאי מצרים הילכך נ"ל שהוא אצבון, אבל איני יודע כו' א"ת והא לעיל פי' רש"י וכן אצבון לגד, פירשתי זה לעיל:

20 הוא יוב וכו'. בפ' ויגש ופירש"י בדברי הימים סימן ז' כי יוב הוא שמו, ולפי שנתיישבו ללמוד תורה דכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לכך זכה ונקרא ישוב:

21 וארד ונעמן בני בלע בן בנימין. כלומר גם אלו נולדו במצרים: נח"י וקשה דא"כ ירד יעקב למצרים בע"ב נפש מאחר שהיתה מעוברת מהן, כמו דחשיב את יוכבד במנין הע' נפש מזה הטעם. וי"ל דשאני יוכבד שנולדה בכניסתה למצרים בין החומות, אבל אלו אפשר שנולדו אחר כמה חדשים במצרים. עי"ל דשאני שבט לוי שנמנה מבן חדש ע"ש:

22 שירדה אמן למצרים. ר"ל שהוא מפרש טעם למה נמנו משפחות ארד ונעמן בני בנים של בנימין כיון שלא מיורדי מצרים היו:

23 לכך נחלקו למשפחות כו'. וה"פ אל תקשה היאך שייך דבני בנים יקראו משפחות על שמם ומפרש כחצרון וחמול וכו':

24 ואם אגדה היא הרי טוב ואם לאו וכו'. כלומר אם ר' משה הדרשן מצא טעם זה בספר אגדה הרי טוב ואיני רשאי לחלוק עליו, ואם לאו אומר אני כו', כלומר ואם טעמא דנפשיה קאמר, אומר אני גם כן טעם אחר מעצמי:

25 יצאה מכל אחת משפחה רבה. פי' ארד ונעמן שנמנו למשפחות אינו אלא מפני רבויים, שנולדו מכ"א מהם בנים הרבה וראוי לכל אחד להקרא בשם משפחה אף על פי שלא היו מיורדי מצרים. ומפני שיש לטעות מאחר שארד ונעמן מפני רבוי בניהם נקראו משפחה לא היה לבלע אביהם להקרא משפחה בפני עצמה כמו שלא נקרא יוסף שבט בפני עצמו שכבר נחלק לשבטים אפרים ומנשה, בשלמא לרבי משה הדרשן שחשיב עובר כילוד נמנו אב ובן לשנים כפרץ ובניו מפני שהיו שניהם מיורדי מצרים, אבל לפירוש רש"י קשה משום הכי הוצרך לומר שהיו לבלע בנים הרבה חוץ מארד ונעמן ונקראו הם על שמו משא"כ ביוסף. הרא"ם:

26 ה' משפחות חסרו וכו'. פירוש זה גם כן מיסודו של רבי משה הדרשן ולכן פי' זה קודם ואלה בני שותלח:

27 שאר בני שותלח וגו'. זה לשון רש"י, ורוצה לפרש למה נקראת משפחה על שם בני בנים כמו שפירש לעיל:

28 שפוף בין האומות. שפוף לשון מרחף:

29 אע"פ שבאו לכלל כ' בטרם חלוק הארץ. פי' לאלה הנזכרים לעיל, דהיינו ת"ר אלף ואלף תש"ל שהם באי הארץ, תחלק הארץ כרבי יונתן ומפני שלא הי' הכתוב צריך לזה, דמתחלק הארץ בנחלה במספר שמות הבא אחריו ידענו שלאלה הנזכרים לעיל תחלק, ומה ת"ל לאלה דמשמע מיעוטא לאלה ולא לזולתם לא בא למעט אלא לאלה דוקא שהם מבני עשרים ומעלה ולא אחרים. הרא"ם:

30 נתנו חלק רב. ואע"פ שנתחלקה בחלקים שווים מ"מ לא נתחלקה הארץ אלא לי"ב תחומין אינם שווין, ומעשה ניסים היתה החלוקה, שגורלות כל אנשי השבט יתחבר יחדיו במכווין לכך, כמו שהיה ג"כ נס שלא עלה גורל חלק גדול בארץ לשבט מועט באוכלוסין ועיין במזרחי הארוך ובגמ':

31 שינה הכתוב נחלה זו כו'. רצ"ל הא לעיל כתיב לאלה תחלק הארץ משמע לאותן שנכנסים לא"י, וכאן משמע ליוצאי מצרים:

32 וכאן מתים יורשים את החיים. נראה הטעם משום דכל דבר שיצא מפי הקב"ה לטובה אינו חוזר, והכא הבטיח הקב"ה ליתן ליוצאי מצרים את ארץ ישראל, ומתו כלם במדבר. לכך צוה הש"י שתחזור הנחלה ליוצאי מצרים והם ינחילו את בניהם. ובזה יתורץ נמי מה שנאמר לעיל בפ' וארא ונתתי אותה לכם מורשה וגו', ולא כתיב ונתתי אותה לכם ירושה, אלא רמז שלא יכנסו לארץ ולא ירשוה רק שהם יורישו את בניהם אחריהם:

33 שהיו להם בנים בבאי הארץ. ר"ל שהם בני כ' וראוים לירש:

34 אצל אבי אביהן וחלקו הכל בשוה. ר"ל אצל אביהן של שני אחים שכבר מתו, ש"מ שמתים יורשין את החיים, ואחר כך חלקו אותן שני אחים הכל בשוה לפי שהוא ירושת אביהן ואחר כך יורש בן אחד כמו אלו ג' בנים. והא דקאמר אצל אבי אביהן ולא אמר אצל אביהן, משום דאלו לא חזרו נחלתן אלא אצל אביהן שהיו מבני כ' ומעלה כשיצאו ממצרים, למה יחלקו בשוה כשמחזיר כל אחד מבאי הארץ לאביו, הלא כל אחד חוזר ומוריש לבניו ולא לבני אחיו ועיין בגמרא ובמזרחי הארוך:

35 יצאו יהושע וכלב. פי' דאך מיעוט הוא, כלומר שלא נחלק בגורל, והא כתיב על פי הגורל אלא יצאו יהושע וכלב וכו': הא דמהפך רש"י לפירש קודם ע"פ הגורל נראה דה"א אך בגורל להורות לבד הכל נעשה בנס וכמו שפירש"י אעל פי הגורל. אבל השתא שכבר פירש"י זה ע"פ הגורל שהיה ברוח הקודש קשה מאי אך, לכך פי' יצאו יהושע וכלב וכו'. נלי"ט:

36 הגורל היה מדבר כו'. דאם לא כן ע"פ הגורל ל"ל, הא כתיב אך בגורל תחלק וגו', אלא לומר שע"פ רוח הקודש, כלומר בשעה שיצאו הקלפים היה הקול עולה עם הקלפים ואומר אני גורל של תחום עכו אני עליתי לשבט פלוני. והוצרך לזה דאל"כ מאחר שלפי רבוי השבט ולפי מיעוט השבט היו חולקים ואם כן למה חלקו בגורל, שמא יפול לשבט מרובה באוכלוסין חלק מועט. לכן פירש שהגורל היה על פי רוח הקודש:

37 לידתה במצרים. פי' משום שהכתוב קצר ולא פי' מי ילדה הוצרך לומר אשתו ילדה, ואחר כך ק"ל במצרים ל"ל, הוכרח לדרוש שלידתה היה במצרים ולא הורתה וא"א זה אלא כשנולדה בין החומות:

38 להיות נמנין מבן כ'. רצונו לתרץ מ"ש כי לא התפקדו בתוך בני ישראל, הא מנה אותם. ומתרץ שלא נמנו מבן כ' בישראל אלא מבן חדש:

39 כי לא נתן להם נחלה. כ' הרא"ם צ"ע והא לעיל בפרשת במדבר כתיב אך את מטה לוי וגו' וכתב רש"י שני טעמים, אחד כדאי לגיון המלך וכו', ואחד צפה הקב"ה ברוח הקודש שעתידה לעמוד גזירה וכו', ומנ"ל לשני טעמים אלו הא הכא כתבה התורה טעם למה לא התפקדו בתוך בני ישראל. ושמא י"ל שהטעם שכתבה התורה הוא על היות נמנים מבן חדש ומעלה ולא מבן כ' ומעלה, כדכתיב מבן חדש ומעלה כי לא התפקדו בתוך בני ישראל מבן כ' ומעלה, אבל הטעם שאמרו רז"ל אינו אלא על שלא נמנו בתוך כני ישראל אלא אלו בפני עצמן ואלו בפני עצמן, והכתוב הוצרך לצוות שלא ימנה שבט לוי עם שבטי ישראל אבל איני יודע איך היה אפשר שימנה אלו עם אלו מאחר שאלו מבן חדש ומעלה ואלו מבן כ' ומעלה, וצ"ע. עכ"ל. ול"נ שהוקשה להם כי מניין בני ישראל היה שלא ע"פ לידתן אלא לפי הדגלים, ואם כן היה לו למנות שבט לוי אחר מסע שני דגלים כפי נסיעתם ולמה נמנו בפני עצמן, ועל זה נתנו שני טעמים:

40 אבל על הנשים. רצונו לתרץ למה כתיב איש, דלא נותר אחד מבעי ליה:

41 והנשים אומרות תנה לנו אחוזה. פירוש שגם הן היו מחבבות את הארץ אמרו תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו: