1אזכיר עוונותיהם כו'. ה"ג רוצה ולא רוצה לקללם אזכיר כו', כלומר בין רוצה בין אינו רוצה לקללם אזכיר עונותיהם:2כתרגומו. שהזכיר להם עון של עגל שעשו במדבר:3להכניס בהם עין הרע. דאל"כ למה נשא את עיניו בפעם הזאת יותר מבשאר פעמים:4עלה בלבו שלא יקללם. רצונו לתרץ במה שכתוב ותהי עליו רוח אלקים משמע שהי' עליו נבואה ולא מפרש אחריו מאי נבואה, אלא מספר בשבחן של ישראל ומפרש עלה בלבו וכו' וכאלו אמר ותהי עליו רוח אחרת והוא רוח אלקים שלא לקלל: ד"ד בגמרא א"ר יוחנן ראה שאין פתחי אהליהם מכוונים זה כנגד זה, אומר ראוים אלו שתשרה שכינה עליהם, ופירשו התוס' שם דלמד זה מדכתיב אחריו ותהי עליו רוח אלהים. וזה צריך ביאור דהא על בלעם אמר שהי' עליו רוח אלהים, אלא ע"כ דה"פ דקשה בפסוק שאמר שראה ישראל שוכן לשבטיו ותהי עליו רוח כו' דהיינו ל' תפלה, שהתפלל עליהם שתשרה שכינה וכל המתפלל והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה וה"נ זכה בלעם שתשרה עליו רוח אלקים, וזהו שכתב עלה בלבו שלא יקללם כיון שבא עליו רוח אלהים. ג"א נותן טעם במה שרצה לקללם שלא יהי' להם בתי כנסיות ובתי מדרשות כדי להפריד ח"ו השכינה מביניהם, וכן בתי מדרשות ג"כ מיום שחרב ב"ה אין להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה, וכל כוונת בלעם ח"ו להפריד השכינה מישראל והיפך הקב"ה וברכם, מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל. עוד ע"ד הקול קול יעקב, בזמן שקול קול יעקב אין ידים ידי עשו:5ומ"א שניהם היו גדולים כו'. בלעם ובלק, ולעיל ג"כ כתיב בבלק, בלק בנו צפור, דפירוש בנו הוא, בעור אביו ,וכן בלק. והא דלא פירש זה לעיל גבי בנו צפור. י"ל דלעיל ה"א שוי"ו נוספת היא כמו למעינו מים, אבל הכא דרשו משום דכתיב פעם שנית בנו בעור ע"כ לדרשא אתי ומכאן ילפינן נמי אמה דכתיב בנו צפור:6מנה בן פרס. כלומר ליטרא בן חצי ליטרא הי':7כדי שישתום ויסתום ויגוב. ולעניין יין נסך קאמר, שאם הי' חביות של יין בבית ע"א לבדו ושהה שם עד שיכול לנקב ע"א החבויות ולהוציא יין ויסתום ויגוב, פירוש וייבש הסתימה כתרגומו חרבו המים, נגובו, אז הוי יין נסך, ש"מ דל' שתום נקובה היא:8וי"מ שתום העין פתוח העין. כלומר שהי' לו ראיי' טובה יותר משאר האדם:9ולא אמר שתום העינים. רצונו לתרץ הא מסורת בידינו דבלעם הי' סומא ולמה מפרש רש"י פתוח העין דמשמע שהי' רואה בראיי' טובה, ועל זה פירש לא נאמר שתום העינים וכו':10ומדרשו כו' לא היה בו כח לעמוד. דלפי פשוטו קשה למה אמר נופל הי' לו לומר שוכב וגלוי עינים:11מלך ראשון. שאול המלך, וה"ק קרא וירם, ר"ל שאול המלך יטול מלכותו מאגג ע"י שיכבוש אותו:12בתוקף ורום שלו יאכל. ואין כוונת המקרא הזה, האל שהוציאו ממצרים תוקפו כתוקף רום וגובה שלו, ואמר ובאותו תוקף ורום שלו יאכלו ישראל ע"א שהם צריו ועצמותיהם של ע"א יגרם, שלא בא הכתוב להודיע כחו של הקב"ה שהרי כבר אמר למעלה. ועוד שישאר מאמר יאכל גוים צריו בלתי נקשר לא לפניו ולא לאחריו, וא"כ יהי' פירושו של קרא הכי, האל שהוציאו ממצרים תוקפו כתוקף רום וגובה שלו, ועם אותו התוקף ורום שלו יאכל ישראל, והוסיף מלת את וה"א הידיעה על מלת ע"א ואמר את הע"א, כי עם זה יובן שיהיו הע"א נאכלים ולא אוכלים. והוסיף מלת שהם כי עם זה תהי' מלת צריו ביאור למלת גוים. ועוד הוסיף מלת של צרים להורות אותם שהם צריו יגרם ולא כל הע"א בכלל, לכן אמר צריו ולא צרים:13ומעמיד העצם על ערמימותו. לשון ערום:14כמו בעלי חצים מרי פלגותא. תרגום של בעלי חצים, וה"ק קרא וחלוקה של אחר המבול וממנו יצאו כל הע"א שהוא בא משת:15לאויביו ישראל. רצה לומר אויביו שכתיב בקרא הם ישראל שהם אויביו של ע"א והוסיף למ"ד למלת אויביו מפני שבזולת זה לא הודיע הכתוב לאיזה אומה יהיה שעיר ירשה:16ועוד יהיה מושל אחר מיעקב. כלומר זולת דוד הנזכר:17נסתכל בפורענות של עמלק. פי' לא ראייה חושיית שהרי כתיב אחריו ואחריתו עדי אובד, ותהיה מלת וירא ע"כ הראייה השכלית. ומה שלא פי' לעיל גבי אראנו שהיא לשון הסתכלות שהיא ראייה שכלית, מפני ששם מדבר בענין שבחו וגדולתו של יעקב שהיא ראייה שכלית בהכרח. אבל פה אמר ראשית גוים עמלק היה עולה על הדעת שהיא ראייה חושיית לפיכך פירש שהיא מורה על ראייה שכלית. רא"ם:18להלחם בישראל. רצונו לתרץ, הא הרבה ע"א היו לפני עמלק, ואין לפרש נמי ראשית לשון חשיבות ומעלה שהרי מפלגש אליפז בן עשו היה:19להאבד בידם. כלומר ולא כמו שאר מלכי עובדי אלילים שיאבדו מכח מלחמה, מאחר דכתיב תמחה את זכר עמלק, ידענו שעל כל פנים יהיה זה מידינו:20תרעתים שמעתים שוכתים. ר"ל שהיו סנהדרין, וכל הלשונות הללו שייכים גבי סנהדרין. תרעתים לשון שער, רצה לומר שער של סנהדרין. שמעתים ע"ש שיודעים בשמעתא. שוכתים ר"ל שסוכין ברוח הקודש:21תמה אני מהיכן זכית לכך. הוצרך לפרש שהיא לשון תימה מפני שבלעם לא בא אלא להודיע גדולתן של ישראל ומה לו להודיע גדולתן של בני יתרו. ואין לומר משום שהוא תקוע אצל עמלק משום הכי הזכירו אחר עמלק וכמו שפי' רש"י לעיל, ועדיין קשה מנא ליה שהוא לשון תימה. י"ל דא"כ למה הזכיר גדולתו עד שהוצרך לפרש גם הרעה שלו דהיינו שיגלה, ואין בזה היזק מאחר שיש לו תקוה שישוב. אלא ע"כ שלא הזכיר אלא על דרך תימה. רא"ם. ועי"ל כיון שהזכירו בלשון נכח ואמר איתן מושבך ולא אמר מושבו ש"מ לשון תימה הוא:22שמא לחלח וחבור. כלומר אינו מגלך אלא לחלח וחבור ואין זה טירוד כו'. לחלח וחבור שם מקומות הם, וה"ק כי אף אם יהיה אתה עתיד לבער עם ישראל, אתה קין מה בכך, עד מה אשור תשבך, ר"ל אינו מגלך אלא לחלח וחבור ואין זה טירוד מן העולם:23מי יכול כו'. ר"ל מי האדם שיכול לעשות שלא ישום עליו הגוזר את אלה, והם הבלבולים שיהיו בעולם:24וכן פ' דניאל. כלומר ואח"כ גם העובדי אלילים שעינו את אשור ועבר, סופן ליאבד עדי עד:
