1בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו. דאם לא כן כיון שאמר בלעם אשובה לי הי' לו לומר שוב, אלא משום בדרך שאדם רוצה כו' אמר לו לך: נח"י קשה למה לא פי' לעיל על פסוק קום לך אתם. ונראה דס"ל להרב דמפסוק דלעיל אין להוכיח כלום דהא לא הוליכוהו בדרך שרצה לילך, דאיהו רצה לילך לקללם והקב"ה לא הוליכהו זה הדרך רק לקרא לך בשביל ממון ועל הקללה כבר הזהרהו. אבל הכא שא"ל המלאך כי ירט הדרך לנגדי, דהיינו אפילו ההליכה בשביל ממון, ואפ"ה התריס ואמר אם רע בעיניך לילך בשביל ממון אשובה לי, ואפ"ה הרשהו המלאך ואמר לך עם האנשים בשביל ממון, מוכח בדרך שאדם רוצה כו':2על כרחך את הדבר אשר אדבר וגו'. דאם לא כן מה הרויח המלאך ברדיפתו שרדף אחריו מפני שהשם חרה לו אפו, אם בעבור שאמר לו ואפס את הדבר וגומר, הרי כבר אמר לו השם ואך את הדבר וגו' עכ"ל. רא"ם. ול"נ שהוציא רש"י זה מל' אפס כי ידוע כי לשון אפס נאמר על העדר הדבר או הענין, כמו שפירש ג"כ מאיר נתיב במלת אפס, ויהי' דברי המלאך אל בלעם לך אבל הליכתך שבמחשבתך היא נעדרת, כי את הדבר אשר וגומר אתה מוכרח לדבר:3כי חלקך עמהם. דק"ל עם האנשים ל"ל, אלא דרמז כי חלקך עמהם. והא דמהפך רש"י ופי' שלא ע"ד הקרא. י"ל דרש"י בא להורות דאפס וגו' קאי אמלת לך שדרשו בו בדרך שאדם רוצה וכו', כי על מדרש עם האנשים כי חלקך וכו' אין נופל עליו ל' אפס, דא"ל ואפס וגומר מלתא אחריתי והוא תחילת דיבור, וי"ו העיטוף דמלת ואפס ל"ל אלא ע"כ כדפי':
