1לשון שמחה. וא"ת והא כתיב ואני הנני מביא את המבול מים וכו', כבר תרצו בספרי אין שמחה לפני המקום אלא כשיאבדו מכעיסיו מן העולם קצ"מ. ואע"פ שלמעלה כתיב ואני הנה לקחתי את אחיכם ולא דרשו בו כן, וי"ל דכל לשון הנה לשון עתה וכאן לא יתכן לפרשו כן שנתן לו עתה, שהרי כ"ד מתנות כהונה כבר נתן להם, לכך הוצרך לפרש בשמחה כו', וכן משמע מתוך המשל שמביא רש"י ז"ל:2ונתן לו כ"ד מתנות. בחולין קל"ג, והם עשר במקדש חטאת בהמה ועוף. אשם ודאי והתלוי. זבחי שלמי ציבור. ולוג שמן של מצורע. שתי הלחם. ולחם הפנים. ושירי מנחות. ומותר העומר. וארבע בירושלים. בכור. בכורים. ומורם מתודה ואיל נזיר. ועורות קדשים. ועשרה בגבולים. תרומה. ותרומת מעשר. חלה. ראשית הגז. מתנות. פדיון הבן. ופטר חמור. שדה החרם. שדה אחוזה. וגזל הגר. וכולן מבוארין בפרשה זו ובקרא במקום אחר:3לשמרן בטהרה. כלומר ולא לשומרו מן הזרים דומיא דושמרתם את משמרת הקודש, שאין נופל בתרומה רק שלא לטמא אותה בידים:4לגדולה. שהרי אין משיחה בדגן ותירוש:
