1שיאמר לאהרן. דזה אחד מי"ג מיעוטים כמו שפירש רש"י בריש פרשת ויקרא שנאמרו למשה ולאהרן והרא"ם דחה תירוץ זה דשמא לא בא מיעוטים אלו למעט אהרן לפרש שהקב"ה אמר למשה שיאמר לאהרן אלא היכא שנזכר שמו של משה עם שמו של אהרן, אבל היכא שלא נזכר שמו של משה שמא לאהרן נאמר ולא למשה. והרא"ם הביא הספרי אבל היא שנוי' בפרשה שלאחרי', עיין שם כי האריך. ול"נ דהוכחת רש"י מדכתיב לעיל מיני', ויאמרו בני ישראל אל משה לאמר, דקשה לאמר ל"ל, אלא ודאי שאמרו למשה שישאל להקב"ה על זה, ומסתמא שאל משה להקב"ה והקב"ה השיבו על זה כי אין דרך ארץ שמשה ישאל להקב"ה והקב"ה ישיב לאהרן, אלא ודאי למשה אמר שיאמר לאהרן. כן נ"ל ולא כמו שעלה על דעת הרא"ם:2הם בני קהת. מדכתיב בסוף הענין תשאו את עון המקדש ופירש רש"י דברים המקודשים כגון אהל וארון שלחן וכלי הקודש וכלים הללו נושאים בני קהת. לכן פירש רש"י הם בני קהת. וא"ת עון המקדש במקדש ממש איירי שהזהיר שלא יכנסו בו זרים א"כ מה נשתנו בני עמרם יותר משאר לוים שיהיו אלו מן המוזהרים ולא שאר לוים:3להזהיר וכו'. לא שיתחברו באותו אזהרה שאתם מוזהרים להזהיר הלוים בעבודת הכהונה, שהרי אין עבודת הכהונה מסורה להם ואיך יזהירו הלוים על עבודת הכהונה, אלא כמו שהכהן מצווה להזהיר הלוי שלא יגע לעבודת הכהונה, ככה הלוי מצווה להזהיר את ישראל שלא יקרבו לעבודת לוייה, ושניהם ישאו עונם אם לא יזהירו:4ואמרכלין. לשון אמרכל, ובספר ירמיה בסימן נ"ב פירש רש"י אמרכלין, שמפתחות העזרה מסורות להן. וא"ת ודילמא ישרתוך עבודת חולין, וי"ל דהוכחת רש"י מדכתיב בסוף, לכם מתנה נתונים לה' וגומר, ש"מ דוקא עבודת הקדש:5אתכם אני מזהיר. פירוש אתכם אני מזהיר שתזהירו את ישראל שלא יקריבו לעבודת כהונה, כי למעלה הזהירם על הלוים ועתה הזהירם על ישראל: ואע"פ שק"ו הוא אם הלוים מוזהרים ק"ו ישראלים, אין עונשים מן הדין:6כמו שהי' כבר. הוצרך לומר כמו שהיה כבר בעבור מלת עוד שפירושו שכבר קצף כיוצא בו:7יכול כו' לשמור. ואם כן אותה משמרת של גזברים שלכם היא, שאלמלא לוים עושים חייבים אתם לעשות אותם:8במתנה. פירוש עבודה שהיא מתנה, כלומר העבודה עצמה היא המתנה, לא עבודה של מתנה שאז תהי' המתנה זולת העבודה וכמו שפירש אחר זה, שהעבודה היא במתנה היא שאתן לכם את כהונתכם וכו'. הרא"ם:9לשון שמחה. וא"ת והא כתיב ואני הנני מביא את המבול מים וכו', כבר תרצו בספרי אין שמחה לפני המקום אלא כשיאבדו מכעיסיו מן העולם קצ"מ. ואע"פ שלמעלה כתיב ואני הנה לקחתי את אחיכם ולא דרשו בו כן, וי"ל דכל לשון הנה לשון עתה וכאן לא יתכן לפרשו כן שנתן לו עתה, שהרי כ"ד מתנות כהונה כבר נתן להם, לכך הוצרך לפרש בשמחה כו', וכן משמע מתוך המשל שמביא רש"י ז"ל:10ונתן לו כ"ד מתנות. בחולין קל"ג, והם עשר במקדש חטאת בהמה ועוף. אשם ודאי והתלוי. זבחי שלמי ציבור. ולוג שמן של מצורע. שתי הלחם. ולחם הפנים. ושירי מנחות. ומותר העומר. וארבע בירושלים. בכור. בכורים. ומורם מתודה ואיל נזיר. ועורות קדשים. ועשרה בגבולים. תרומה. ותרומת מעשר. חלה. ראשית הגז. מתנות. פדיון הבן. ופטר חמור. שדה החרם. שדה אחוזה. וגזל הגר. וכולן מבוארין בפרשה זו ובקרא במקום אחר:11לשמרן בטהרה. כלומר ולא לשומרו מן הזרים דומיא דושמרתם את משמרת הקודש, שאין נופל בתרומה רק שלא לטמא אותה בידים:12לגדולה. שהרי אין משיחה בדגן ותירוש:13לאחר הקטרת האשים. כאלו אמר מאחר האש, כלומר מאחר שהוקטרו באש. ואין לפרש מן האש מן הנקטרים באש, שאין הכהנים זוכים מהאימורים שבתוך האש שכבר הוקצו לגבוה, אלא פירושו שאין הכהנים זוכים אלא אחר הקטרת האימורים:14כגון וכו'. לפי שנאמר כאן מקדשי הקדשים, ושלמי יחיד קדשים קלים הם. אבל אין לפרש לכל קרבנם כמשמעו, שהרי מנחתם וחטאתם ואשמם אח"כ כתיב:15זה גזל הגר. דילפינן בגז"ש, כתיב התם האשם המושב לה' לכהן, וכתיב הכא אשר ישיבו לי:16שאין נאכלין אלא בעזרה. ויהי' פי' בקודש קדשים וגו', כדרך קודש הקדשים שפירושו כדרך אכילת קדשי קדשים שהוא במקום קדוש שהוא העזרה, כמפורש במקום אחר, אבל לא בקדשי הקדשים דהיינו לפני ולפנים, שאין נכנסין שם אלא כ"ג ביום הכפורים ואין שם לא אכילה ולא שתיה, ונשנה כאן לעיכובא:17המורם מן התודה. הוא חזה ושוק ולחם אחד מן העשרה הבא עמו. וא"ת מנ"ל לרש"י, דלמא תרומת מתנה מן תבואה לכך פירש"י שהרי אחר כך כתיב לכל תנופות, שהרי אלו טעונין תנופה כגון תודה כו':18ולא טמאים. כלומר אינה מצות עשה לטהורים, רק אזהרה לטמאים שמכלל הן וכו':19ד"א כל טהור. דלפירוש ראשון קשה היה לו לומר כל אשר טהור דהוה משמע ולא טמאים לכן פירש ד"א. ולפי ד"א קשה למה מרמז אשתו במלת כל טהור לכן צריך גם טעם ראשון:20אף הבכור וכו'. פירוש שהכתוב הקיש בכור לחזה ושוק של שלמים שהם קדשים קלים שנאכלין לשני ימים ולילה אחד:21בא רבי עקיבא כו'. כ' הרא"ם, ויש לתמוה למה לי היקישא תיפוק ליה מקרא דשנה בשנה, ופירש"י שם שאם שחטו בסוף שנתו אוכל אותו היום ויום אחד בשנה אחרת, לימד שנאכל הבכור לשני ימים ולילה אחד. ונראה לי דאי לאו קרא דלך יהיה ה"א שנה בשנה איפכא, שאם שחטו בסוף שנה יהא נאכל דוקא באותו יום ולא בשנה האחרת, לכך כתיב לך יהיה להוסיף הויה אחרת וכו' וממילא דרשינן שנה בשנה שאם הוא בסוף שנתו וכו':22אף בביזה. רצונו לתרץ הרי כתיב בארצם לא תנחל, ולמה כתיב וחלק לא יהיה וגו', אלא אף בביזה. ואם תאמר והרי נטל אלעזר הכהן בביזה כמו שמבואר בפרשת מטות. ויש לומר שכאן מדבר בארץ ישראל ושם לא נטלו ביזה, ולכך כתיב כאן בארצם משמע בא"י:23הלוים. לא שתאמר שמלת והם ומלת עונם שבים אל ישראל, רק והם שבה אל הלוים ועונם שבה אל ישראל הסמוך. ואח"כ פי' מהו נשיאות עון, שאם לא יזהירום וכו':24קראו תרומה עד שיפריש. דאל"כ תרומה למה לי הא כבר נאמר אשר ירימו לה' ועוד מעיקרא קרי ליה מעשר ובסוף תרומה:25כתרומה גדולה שנקראת ראשית. נח"י לא ידעתי לאיזה צורך סיים רש"י שתרומה גדולה נקראת ראשית ונראה לפי שכתב דתרומת מעשר אסורה לזרים ולטמאים כתרומה גדולה, והוקשה לו דעדיין לא שמענו בתרומה גדולה עצמה שהיא אסורה לזרים ולטמאים, ולכן סיים דבראש הסיפור כתיב כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן ראשיתם, ופי' הרב ראשית היא תרומה גדולה, וסיים שם כל טהור פרט לטמא, בביתך לאפוקי זרים, והכא כתיב כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב, דהיינו דגן ותירוש ויצהר המוזכר לעיל, לפיכך סיים שנקראת ראשית:26בתרומה גדולה כו'. משום דמכל מעשרותיכם, תרומת מעשר משמע, וא"כ תרימו את כל תרומת ה' ע"כ בתרומה גדולה קא מיירי, ואיך יהיה זה הא כבר נתן ישראל תרומה גדולה, ואמר כגון שהקדים לוי את הכהן, דהיינו אחר הדישה ולא בשיבלים, שאם הקדימו אז אין חייב ליתן לו רק תרומת מעשר:27לאחר שתרימו. שפי' המותר מהרמת חלבו, לא בעת הרימכם, ובי"ת בהרימכם כמו בעבור, דהיינו אחר:28המותר. וי"ו ונחשב הוא וי"ו נוסף, שפירושו אחר הרימכם חלבו, יחשב המותר וכו':29שלא תאמר כו'. פירוש דרש"י מפרש מעצמו דאל יקשה לומר מהיכא תיתי לאסור את המותר דאיצטריך קרא להתירו, משום שלא תאמר וכו':30הא אם כו'. פי' האי קרא לאו לפטור המרימים אתי דמהי תיתי לחייב, אלא לחייב אתא, ומכלל לאו אתה שומע הן. ומזה הטעם עצמו פי' גבי ולא תמותו, הא אם תחללו תמותו, דמכלל לאו אתה שומע הן, דאל"כ למה ליה ולא תמותו, מהי תיתי לחייב דאיצטריך קרא לפטור. הרא"ם:
