1עתה עת שכרות. שהיו עוסקין במחלוקת כל היום לכך אמר עת שכרות היא לנו כמו שמצינו ושכורת ולא מיין, ש"מ אף ע"פ שלא שתו נקראו שיכור. ותו ק' לרש"י למה לא עשה משה לעצמו דעת מיושבת, לכן פירש"י הוא היה מכוין וכו':2לעבודת לוי'. דכתיב בהו והיו לי הלוים. וא"ת והלא לא היו חולקין רק על עבודת כהונה. וי"ל כך אמר משה, אם אומר להם ואת הקדוש לכהונה, כיון שהן רואין שאין להם כח לחלוק על הכהונה יחלקו על הלויה, וזהו כדין מאחר שהיו בכורים והלוים באו תחתיהם, ל"פ וכו':3אותם אליו. וה"פ בקר יודיע ה' מי הוא אשר לו לעבודה, כענין שנ' והיו לי הלוים, ומי שהוא קדוש לכהונה, כענין שנאמר ויבדל את אהרן להקדישו קדש קדשים. ולפי זה ישאר מלת והקריב אליו בלי מובן לכן הוסיף מלת אותם. ואיך יהי' זה שיקריב כל הר"ן איש המבקשים הכהונה ויקריבו הקטורת לפניו, ומלת אליו כמו לפניו, ואז יבחן מי הוא הקדוש וידעו הכל כי אהרן הוא הקדוש לכהונה כשיתקבל הקטורת שלו, והלוים הם הראוים לעבודת הלוי' כי כאשר ישרפו כל מקריבי הקטורת ובתוכם הי' קרח שהיה לוי ונשרף, יתבטל תרעומת הלוים והתרגום מוכיח כן שהראשון מתרגם לקדמוהי והשני לשימושיה. ואליו שבפסוק שאחריו, יחוייב שפירושו הוא שיהיה לעבודת הכהונה רא"ם:
