1יפה נדרשת במדרש רבי תנחומא. דק"ל למה אמר ל' ויקח, ולפי שפי' רש"י בפ' בראשית ואני לא באתי לפרש רק פשוטו של מקרא ולא ע"פ המדרש, לכך פי' רש"י כאן פרשה זו יפה נדרשת וכו' שהוא קרוב לפשוטו, לכך אפרש אותו ע"פ המדרש ולא נצטרך לפרשו לפי פשוטו:2נחלק מתוך העדה. פי' לקיחה זו מחשביית היא הלב, והלב הוא הפועל וקרח הוא הפעול א"כ ויקח הוא כמו ויוקח כדעת המתרגם ואתפלג:3ד"א ויקח קרח משך ראשי סנהדראות. דלטעם הא' קשה שיפרש ויקח ל' ויוקח, ל"פ ד"א ולפי ד"א קשה דלא פי' בקרא את מי לקח כמו גבי משה דכתיב קח את אהרן, ל"פ גם טעם ראשון:4ולא הזכיר בן יעקב. ר"ל למה לא מיחסו גם כן אחר יעקב, ומתרץ יעקב ביקש וכו':5והיכן נזכר שמו. כלומר היכן נזכר שמו של יעקב אבינו על קרח עד שנצטרך לתת טעם פה על שלא הוזכר שמו, והלא אין דרך כל המתייחסים לעלות אלא עד השבט בלבד. כ' הרא"ם אך קשה לפי המדרש שדרשו בסודם אל תבא נפשי אלו המרגלים, וכן מה שפירש רש"י בפרשת ויחי גבי בסודם אל תבא נפשי, זה מעשה זמרי שנאמר זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני, ולא אמר בן יעקב היכן נזכר שמו על זמרי עד שנצטרך לתת טעם על מה שלא הוזכר שמו של יעקב על זמרי וכו'. והניח הדבר בצ"ע. עיין במה שכתבתי בפ' ויחי תירוץ על קושית הרא"ם:6שכן לקהת ובניו. רצונו לתרץ היאך באו דתן ואבירם לבני קהת להשתתף עם קרח שנתעורר על הכהונה שהרי הם לאו לוים ולאו בכורים נינהו, דכתיב ובני אליאב נמואל ודתן ואבירם ,ואם באים לחלוק על הכהונה בשביל נמואל אחיהם שהיה בכור, רחוק הוא שיכנסו לחלוק בשביל אחיהם, ונמואל עצמו שבעבורו המחלוקת לא נזכר בקרא שהיה מעורר:7אוי לרשע אוי לשכנו. מהרש"ל ומאמ"ז קבלתי דה"פ, כי אמר בתחילה יעקב ביקש רחמים וכו', וא"כ קשה דתן ואבירם שיחסם עד ראובן ולא אמר בן יעקב, ולא מצינו שביקש יעקב על ראובן שלא יתייחסו בניו אחריו במחלוקתו של קרח. ע"כ פי' אוי לרשע וכו' וממילא הם בכלל. ודו"ק ע"כ:8ומה ראה קרח. פי' אעפ"י שקרח חשד את משה בכל מעשיו שעשה הכל מפי עצמו, מ"מ לא היה לו לחלוק על הכהונה שהרי אהרן בדין הוא קודם לו להיותו בן עמרם הבכור. הרא"ם. וא"ת ולמה לא פירש זה על הקרא והיאך תלה קושיא זו במה שפי' לעיל. וי"ל בשלמא קודם שפי' לעיל על דתן ואבירם לא הי' יכול להקשות מה ראה כו' לפי שגם הוא רצה להיות כהן, אבל עתה שפי' על דתן ואבירם בשביל שהיה שבט ראובן שרוי בחנייתן גבי דגלים, א"כ ש"מ שזה המחלוקת היה בשנה שנייה ליציאת מצרים, שהרי הדגלים התחילו בשנה השניי' כמו שמבואר בפ' במדבר, לכך מקשה רש"י מה ראה קרח לחלוק על משה בשביל הכהונה בשנה שנייה, למה לא חלק בשנה הראשונה מיד אחר הקמת המשכן. ותירץ רש"י נתקנא על נשיאותו של אליצפן וכו' שנתמנה ג"כ בשעת סידור הדגלים. וכיון שנכנס במחלוקת רצה לבטל הכל אף בדבר שאין לו זכות:9נשיאותו של אליצפן. וא"ת ולמה פי' רש"י לעיל לעורר על הכהונה, וי"ל דודאי אם היה נותן משה לקרח הנשיאות ודאי לא היה חולק על הכהונה, אבל כיון שנתן הנשיאות לאליצפן בא קרח לחלוק על הכל גם על הכהונה, לכך פירש רש"י הריני חולק עליו ומבטל את כל דבריו. וא"ת למה לא חלק גם על המלכות. וי"ל לפי שכבר היה עבודה בבכורים לכך נשתתפו עמו הבכורים לבטל דבריו של משה כדי שהם יהיו כהנים, אבל על המלכות כלם מסכימים שיהא משה מלך כי בדין הוא שהוציא אותם ממצרים. ועוד דלא כלם יהיו מלכים ולכן לא ישתתפו עמו לחלוק על המלכות:10אלה קרואי העדה. יש מקשים ל"ל להביא ראיי' מהתם דכתיב קרואי העדה, והתם גופא מנלן אלא מדכתיב נשיאי מטות והא הכא נמי נשיאי עדה כתיב. וי"ל דאי לאו מקרא דהתם ה"א דלאו ראשי סנהדראות היו מדכתיב קריאי מועד ש"מ שלא היו נקראין לכל דבר שבקדושה אלא לעיתים רחוקים. ולכך מביא מהתם שנקראים בכל פעם לכ"ד שבקדושה דכתיב קרואי העדה, כלומר לכל דבר שצריכין העדה. והא דהוסיף רש"י וכיוצא בהם, משום דהאנשים אשר נקבו בשמות לא היו כ"א י"ב נשיאי השבטים ואלה היו חמשים ומאתים הוכרח לומר וכיוצא בהם שכולם היו ראשי בני ישראל מהם נשיאי שבטים ומהם ראשי סנהדראות. ומהני ג"ש ללמוד שהיו ממדרגה של אליצור וחביריו, ומהני קרא דחמשים ומאתים דלא תימא דוקא הי"ב אשר נקבו בשמות ולא האחרים כיוצא בהן. רא"ם:11טליתות שכולן תכלת. דבסוף פרשת שלח לך כתיב ציצית וסמיך לי' ויקח קרח, כלומר נטל ציצית. וא"ת והרי רש"י לא דריש סמיכות רק היכא שאינו מקומו כמו שפירשתי בפ' שלח לך. וי"ל שגם כאן אינו מקומו לפי מה שפירשתי שמחלוקתו של קרח היה בשביל נשיאותו של אליצפן וזה היה קודם נסיעתן מהר ה'. א"כ למה סמכה כאן היה לו לסמוך בפ' במדבר סיני, לכך דרשינן סמוכות: ג"א וא"ת וקרח מה היה סבור אם טלית של תכלת פטורה מן הציצית שמא משה ג"כ ישיב שהיא פטורה ואין כאן מקום למחלוקת שלהם, ואם הי' סבור קרח שהיא חייבת וא"כ מנ"ל סברא זאת אם יש סברא לחייב א"כ שמא משה ג"כ ישיב הסברא ולא יהיה מקום לחלוק. ונראה שלא היה קרח עיקר כוונתו על הטלית בלבד אלא שהי' סבור שמשה ישיב שטלית שכולה תכלת פטורה מן הציצית ה"נ כל העדה כלם קדושים ואין אנו צריכין לכהן גדול ותעיין שם באריכות כי הוא מדמה מצות ציצית לכהונה:12דתן ואבירם ואון בן פלת. שלא תפרש בני ראובן קאי על פלת, ופלת הוא פלוא בן ראובן, שמצינו במקום אחר ג"כ כמו ובני דן חושים, ובני פלוא אליאב, אעפ"י שאינו אלא אחד קרא אותו בל' רבים, לכך פירש"י בני ראובן דתן ואבירם ואון בן פלת, ופלת ג"כ מבני בניו של ראובן: ואין להקשות איך ס"ד דפלת הוא פלוא, א"כ הו"ל להקדים און לדתן ואבירם כיון שהם בני אליאב בן פלוא, ואון בן פלוא עצמו. הא ל"ק דהקדים מי שהחזיק יותר במחלוקת. וא"ת דלמא האמת כן הוא ומנ"ל לרש"י, ונראה דלכן דקדק רש"י ונקט ואון בן פלת דהיל"ל דתן ואבירם ואון, בן פלת ל"ל אלא זה דיוקו ומדכתיב ואון בן פלת איפכא היל"ל בני אליאב ואון בני פלת בן ראובן, דאליאב ואון הם אחים בני פלת אם הוא פלוא ולא לדבר בני ראובן במקום בן ובן במקום בני, אלא בני ממשפחת ראובן לכן חזר ונקט רש"י ואון בן פלת נלי"ט. והרא"ם כתב י"מ שכוונתו לומר שבני ראובן שב לדתן ולאבירם לבדם, רצה לומר לא און כאלו אמר בני ראובן דתן ואבירם הם. אבל און בן פלת הוא ולא מבני ראובן. וי"מ שכונתו שאדרבא שישוב גם לאון שלא תאמר שבני ראובן ישוב לדתן ולאבירם ולא לאון הואיל ולא מצינו נזכר בשום מקום לא און ולא פלת בבני ראובן. והוא דחה שני הפירושים האלו, והנ"ל כתבתי:
