1נאמן ליפרע. פירוש אלהים בגמטרי"א זה דיין, כלומר שהוא מדת הדין:2ע"מ שתקבלו גזירותי. לא להיות אלקים דבין כך ובין כך אלקים הוא. אבל קבלת הגזירות כהוראת כנוי אלקיכם תלוי בתנאי, שלולא שפדאם מבית עבדים לא נתחייבו לקבל הגזרות כמו שאר אומות:3ד"א כו'. פי' כי לטעם ראשון קשה והא כתיב נמי להיות לכם לאלהים, שמשמע שעל כרחם אני אמלוך עליכם, לכן אמר ד"א וכו'. ולפי ד"א קשה לא היה לו לומר רק אני ה' דהא גבי מכות בכורות לא כתיב כ"א וה' הכה וגו', אלקים דכתיב בקרא ל"ל, לכן צריך גם לטעם הראשון על כרחכם וכו':4קלא אילן. פירש"י צבע הדומה לתכלת ורחמנא אמר פתיל תכלת, ותכלת הוא צבוע בדם חלזון, ואיצטריך קרא לעבור עליו משעת תלייה כמו שכתבו התוספות ב"מ דף ס"א:6ולא בעלת ה'. פירש שיתן ציצית על כל חמש כנפות, אבל בד' כנפות חייב להטיל ציצית אף שהיא בעלת ה' כנפות דבכלל מאתיים מנה. וזה אליבא דכ"ע דס"ל הכי. ולא כהרא"ם שפירש שפטור לגמרי בעלת ה'. ורש"י הביא דברי רבי משה הדרשן וליה לא ס"ל כר"מ הדרשן, וק"ל נ"ל. נח"י ה"פ בתחילה רשם הרב על כנפי האמור פה ונתן טעם למה דוקא על הכנף, ואח"כ רשם על ארבע כנפות האמור בפ' כי תצא ופי' בו ולא בעלת ג' וכו' ע"ש:7כנגד שמנה ימים ששהו ישראל משיצאו ממצרים עד שאמרו שירה. וא"ת והא בפרשת בשלח פירש"י שאמרו שירה ביום השביעי של פסח. וי"ל שהוא סובר שהלילה הולך אחר היום שעבר כמו קרבנות שכתיב ביום זבחכם יאכל וממחרת והנותר ממנו עד בוקר באש ישרף, ולמה צריך לשרוף בבוקר שהרי אף מיד בלילה הוא מתחייב לשרוף שהרי כתיב ביום זבחכם יאכל, אלא ודאי שגם בלילה הוא מותר לאכול שהלילה הולך אחר יום שעבר. והתחלת יציאה נחשבת מיד ששחטו הפסח וצלאו ואכלו אותו, ומהתחלת היציאה יהי' שמונה ימים, ומהתחלה האמיתית שהי' ביום ט"ו שהי' יציאה האמיתית יהי' שבעה, שהרי ביום השביעי חוץ מזו הלילה אמרו שירה. ורבי משה הדרשן נמי ס"ל הכי, ודלא כהרא"ם שפירש כי אלה הדברים האמורים פה הם דברי רבי משה הדרשן, אבל רש"י ז"ל לא ס"ל הכי. ועיין בנח"י כי שם סותר דברי הרא"ם ואמר שאלה הם דברי הרב ולא דברי רבי משה הדרשן, רק מ"ש למה נסמכה פרשת מקושש וכו' הם דברי רבי משה הדרשן ולא יותר:
