1ומנין היתה יודעת. כלומר הא אין דרכן של נשים צנועות להתרעם על בעליהן בפני שכנותיהן על דבר התשמיש:2כשם שהכל. דאל"כ מאי כושית דקאמר, וכי כושית היתה והלא מדינית היתה, אלא מאי כושי משונה בעורו אף זו משונה בעורה וביופי ג"א ומפני שהוא קצת רחוק שידבר הכתוב ע"ד חידה לכך אמר כושית בגימטריא יפת תואר:3על אודות גירושיה. פירוש על אודות הפרשתה שפירש בעלה ממנה, ומקרא קצר הוא: והא דמהפך רש"י לפרש קודם האשה הכושית. נראה דה"א שדיברו עליו על שנשא כושית ממש כמו שאיתא במדרש, לכך פי' תחלה האשה בה"א הידיעה שהיא צפורה, וכושית פירוש כשם וכו' וא"כ אודות האשה, על אודות גירושיה. ואח"כ פי' עוד פעם כושית מה ת"ל אלא יש לך וכו', ואח"כ מפרש מלת הכושית ר"ל הה"א הידיעה ע"ש נויה וכו' ר"ל שנראית כך בפי כל וידועה לכן כתיב האשה הכושית ואח"כ פי' כי אשה מאי נתינת טעם, ופי' לקח ר"ל שלא היה לו לישא אשה או הי"ל לקיימה ולא לגרשה. נלי"ט:4עמו לבדו. נח"י הוקשה לרש"י שני מעוטים רק אך דהל"ל הרק במשה דבר הלא גם בנו, ועל זה תירץ עמו לבדו ולא עם אחרים כלל, הן עם צדיקים כיוצא בו והן עם צדיקים שפחותים ממדרגתו הלא גם בנו דבר ואע"פ שאנו ממועטים ממדרגת נבואת משה, ולכך צריך ב' מעוטים למעט הדבור וכיוצא בזה מתרץ בספרי:5פתאום והן טמאין. דאל"כ מאי נ"מ דכתיב פתאום. רא"ם:6מים מים. מדכתיב הכא פתאום ובנזיר ג"כ כתיב פתע פתאום, מה נזיר צריך הבאה במים אף טבול יום כן. וק"ל:7יצא יחידי. דאל"כ ל"ל למכתב וירד ה' בענן, הא כבר נאמר ויאמר ה' צאו שלשתכם ולא הל"ל אחר זה אלא ויעמוד פתח האהל וגו', אבל בפ' כי תשא דכתיב וירד ה' בענן שהוא תחלת הגלות השכינה אליו בבוקר, י"ל שבא להודיע הגלות השכינה אליו ולא ללמד שירד יחידי עם עמוד עננו כמו שדרשו הכא:8שיהיו נמשכין. נח"י ולפ"ז קשה מאחר שדבר עמהם שלא בפני משה א"כ למה קרא למשה ואמר צאו שלשתכם, וצריך לומר כדי שיתפלל על מרים מיד: והקצ"מ מתרץ בשם הרמב"ן כדי שיראה משה בקנאות ה' לכבודו. ובשם בעל העקרים מתרץ מפני שהם לא היו מוכנים אז לנבואה גם היו קצת בנזיפה לא יוכלו לקבל שפע הנבואה כי אם על ידי משה:9אין נא אלא לשון בקשה. כלומר אע"פ שחרה בם אף ה' וילך, מ"מ אין נא אלא ל' בקשה ודבר עמהם בנחת, שאלו הי' דבריו בכעס לא היו דבריו נשמעים, וללמוד קל וחומר לבשר ודם שיהיו דבריו בנחת:10יהי' לכם. דבקרא משמע דנביאים יהי' ה', לכך פי' אם יהי' לכם נביאים, ומלת ה' דבקה עם במראה אליו אתודע:11שכינת שמי. באומרו שכינת שמי מורה שפי' ה' והוא כאלו אמר אני ה'. דאם לא כן יתודע מבעי ליה:12אמרתי לו לפרוש. וא"ת והא אמרינן שבת דף פ"ז ג' דברים עשה משה מדעתו והסכים הקב"ה עמו ואחד מהם שפירש מן האשה, משמע שלא צוה לו הקב"ה, ועיין בתוס' יבמות דף פ"ב:13איני מכיר. וא"ת והיאך עלתה דעתו של הקב"ה שיאמרו אהרן ומרים הכי. וי"ל לפי שהם אמרו הרק אך במשה דבר אלקים הלא גם בנו דבר ה' ולא פירשנו מדרך ארץ, ולמה פי' מדרך ארץ אלא משום גיאות שהוא גס רוח וכך היו אומרים והלא שכינה שורה עליו וכתיב אשכון את דכא ושפל רוח, ומשה היה רוח גבוהה ולמה שורה שכינה עליו, אלא כביכול הקב"ה אינו יודע שהוא רוח גבוהה. לכן אמר זו קשה משל הראשונה, ולכך נכתב ג"כ כאן והאיש משה עניו מאד, שאהרן ומרים אמרו שהוא גס רוח, ולא כמו שפי' הרא"ם שדרשו כן מיתור הבי"ת של בעבדי שהוא בי"ת השימוש, והקשה א"כ למה לא דרשו ג"כ למ"ד השימוש יתירא גבי לעבדך ליעקב, וגם לאדוני לעשו, והביא שם גירסא אחרת כדי לתרץ קושיא זו ולפי דרכינו אין צריך לשבש הספרים שלנו וק"ל:14מטמא בביאה. דכתיב כל הבא אל האהל וכל אשר באהל יטמא, ובמצורע כתיב והבא אל הבית כל ימי הסגיר אותו יטמא:15אין ראוי לאח. פירוש אפי' משמעות הקרא נוכל לפ' אותו מבלתי שנצטרך לומר שכינה הכתוב וכתב אמו במקום אמנו ובשרו במקום בשרנו, כשנא' שדבריהם אינם בשביל אחותם אלא שכל אח סתם אין ראוי להניח אחותו להיותה כמת וכו':16מי מסגירה. ופירוש אל תהי כמת שאין לו תקוה שמאחר שיצאת מרחם אמנו ומי מסגירה, ונמצא שנאכל חצי בשרנו מאחר שבשרה שהוא אחד עם בשרנו נאכל ואין תרופה למכתה:17השבני. דמלת לאמר קרא יתירה הוא, דהל"ל ויצעק משה אל ה' אל נא רפא וגו', אלא שא"ל השיבני דומיא דוידבר משה וגו':18ואם אביה. הוסיף מלת ואם כאלו אמר ואם אביה וכו', מפני שלא מצינו שירק אביה בפניה מעולם ולא הנזיפה בשום זמן, אלא ר"ל אלו אביה ירק וכו', ואמר הראה לה פנים זועפות להורות שאין ירוק ירק כמשמעו רק נזיפה המתחייבת מן היריקה:19ק"ו לשכינה י"ד יום. וא"ת והא ק"ו הוא אפי' כמה וכמה ימים ולמה נקט דוקא י"ד יום, וי"ל לפי שאמרו ז"ל נדה ל"א ג' שותפין באדם הקב"ה ואביו ואמו, דאב ואם כל אחד נותן ה' דברים לולד והקב"ה לבדו נותן עשר דברים. ש"מ שיש לו חציו של ולד. ועי"ל לפי שהמצורע כשמוסגר ז' ימים אם לא פשה ועמד בעיניו מסגירין אותו עוד ז' ימים ואם פשה טמא מוחלט הוא, לכך נקט י"ד ימים שהוא טמא מוחלט, כלומר הרי היא ראויה שתהיה מצורע עולמית:20שעה אחת. ויש לפרש משום דמדה טובה מרובה ממדת פורענות אחת לחמש מאות, ה"נ היא המתינה למשה שליש של שעה ונשתלם לה חמש מאות שלישיות שעות, דהיינו ז' ימים, דליום ולילה עמו כ"ד שעות ולשבעה ימים ולילות קס"ח שעות, תחלקם לשלישיים נמצא חמש מאות שלישיים אע"פ שארבע שלישיים יהיו יתרים על ה' מאות דהיינו על הז' ימים מ"מ כיון דלאו יום שלם הוא אלא שעה אחת ושליש של שעה אין בכך כלום ואפשר עוד בשכר שהלכה לקרא לאמו של משה הוסיפו לה ד' שלישים, והא דנקט רש"י שעה אחת, לאו דוקא שעה שלימה שהוא אחד מכ"ד שעות שביום, אלא כלומר עת אחת דהיינו שליש שעה וק"ל:
