1אין העם אלא רשעים. וא"ת והלא מצינו העם שהם צדיקים שנאמר ויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. וי"ל כשהם רשעים לא נקרא להם שם אחר אלא העם:2כשרים קרואים עמי. וא"ת והלא מצינו עמי כשהן רשעים שנא' ועמי לא התבונן, וי"ל דה"פ שהיו קודם לכן עמי ואתה לא התבונן. מצאתי:3כמה לבטנו. טרחנו:4בקצינים שבהם. וא"ת והא פירש"י לעיל אין העם אלא רשעים והכא פירש"י בקצינים ובגדולים. וא"ל ה"פ דמה שנ' הכא בקצינים ובגדולים ר"ל העשירים שברשעים נקראו גדולים, דהא לקמן פירש"י והזקנים הראשונים היכן היו וכו', ומתרץ אלא באש תבערה מתו, משמע דהם היו הזקנים שבמצרים ואותן זקנים הם צדיקים וגדולי הדור, ויש לומר דודאי מה שכתוב ויהי העם וגו' ותבער בם אש ה' קאי ארשעים, על העם שכתוב לעיל. וכשבערה בהם אש בערה ג"כ בבלתי מתאוננים, ומה שכתוב ותאכל בקצה המחנה מיירי בקצינים ובגדולים שבהם, ועל אותן צדיקים פירש"י לקמן באש תבערה מתו:5משל למלך. דאל"כ ויצעקו אל ה' מיבעי ליה:6במקומה. קצ"מ וא"ת א"כ למה לא עלתה למעלה כטבע האש, י"ל שהקב"ה הראה להם שתהיה תמיד מורא שמים עליהם שמא יחטאו יחזיר האש לטבעו לעלות למעלה ויבער בם. ד"ט:7ויבכו עמהם. דק"ל ויבכו גם בני ישראל משמע שגם האספסף בכו והרי לא כתיב בהם שבכו. לכך מפרש רש"י הפסוק וישובו גם בני ישראל ויבכו עמהם, ר"ל דגם קאי על התאוו תאוה שערב רב שבו מאחרי ה' והתאוו לבשר, וישובו גם בני ישראל והתאוו לבשר ואח"כ ויבכו עמהם ר"ל ששניהם בוכים ביחד:8דגים היו נותנין להם. מקשים העולם מאי ק"ו הוא זה, דלמא הא דלא נתנו להם תבן משום דאמרו נרפים הם וגו', אבל דגים לאכילה היו נותנים להם. ונ"ל דהוכחתו הוא מה הועיל פרעה בתקנתו שלא יתנו להם כדי שתכבד עליהם העבודה, דלמא יקנו להם תבן מן המצריים במעות. אלא ודאי יודע היה פרעה שהמצריים שונאים את ישראל, שאפילו במעות לא ימכרו להן וכ"ש שלא יתנו להם בחנם. ואין להקשות הא אמרינן במסכת סוטה כשהיו הולכין נשי ישראל לשאוב מים מן הנהר היה הקב"ה מזמין להם דגים בכדיהן וכו'. י"ל שהם התרעמו בודאי על דגים גדולים, ועל זה פירש אם תאמר שהמצריים נותנים להם וכו', והיינו לדגים גדולים:9חנם מן המצות. פירוש שלא היה אז מזונותינו ע"י קיום המצות כמו שהן עכשיו שהמזונות הן שכר לפעולתינו, שאם נקיים המצות האדמה תתן יבולה ואם לאו לא תתן הארץ יבולה. אבל במצרים היו מזונותינו באים בלא שום קיום מצות:10עגול. דק"ל הא המן לבן הוא והגד שחור הוא, ולמה אמר כזרע גד אלא וכו':11אלא משתנה היה. מדכתיב והמן עינו כעין הבדולח, מאי רבותא שהיה כעין הבדולח, והוא נדוך במדוכה בשלו בפרור ואז היה נשתנה, אלא שלא ירד ברחים וכו':12והלמ"ד יסוד. פירוש של נהפך לשדי וגו':13ליש שמן דבש. פירוש לישת שמן ודבש, וזה שכתב אחר זה כעיסה הנילושה בשמן וקטופה בדבש:14נוטה לפתרון של דונש. וא"ת והלא יותר נוטה לפתרון של נוטריקו"ן, וי"ל דנוטריקו"ן הוזכר דבש והתרגום לא מזכיר. והרא"ם כתב וז"ל, פירוש ולא לפתרון של רז"ל שפירשו מלשון שדים אבל לא לאפוקי ל' נוטריקו"ן שגם הוא נוטה לפתרונו של דונש:15עריות הנאסרות. וא"ת והא כבר נאסרו להם עריות ולמה לא בכו כבר. וי"ל דקודם שנחלקו המחנות היו הכל מעורבין ביחד והיו שכיחות אצלן העריות, אבל משנחלקו למחנות היה כל שבט ושבט לבד ולא היו נשים של שבט זה אצל שבט זה אלא הכל של שבט אחד. א"נ עד שלא היו נחלקין למחנות היו כל השבטים מעורבין זה בזה והיו שכיחי אצל שאר נשים שאינן עריות לא היו חוששין על העריות, אבל משנחלקו ונשארו כל שבט ושבט בפני עצמו ולא נשארו בהדדי אלא העריות דהיינו של אותו שבט לכך בכו. ודלא כפירוש הרא"ם שפירש אע"פ שהיתה כל התורה מסורה בידו של משה מ"מ אפשר שלא נאמרה פרשת עריות לישראל עד סמוך לנסיעתן מהר סיני: קצ"מ בשם בעל מנחה בלולה שצרפו תלונת העריות לתלונות המן לפי שאמרו במדרש שהעומר היה מגלה על הממזרים בן של מי היה, שבאיזה אוהל נמצא עומר שלו הוא היה אביו, לכך נתרעמו על המן ועיקר תלונתם על איסור העריות ע"כ:16שאתה אומר אלי. ובא עתיד במקום בינוני. אבל לא עתיד כמשמעו דאם כמשמעו מאין ידע זה. ומלת כי משמש הכא לשון דהא שהוא ל' אשר:17שיהיו סוקלים. ר"ל שתהיו סובלים מהם:18לשאתם בחקי. דקשה לרש"י דקרא הכי משמע כאשר ישא האומן את היונק על האדמה, וכי אומן נושא את היונק על האדמה אשר נשבע, ומתרץ דעל האדמה וגו' קאי אשאהו בחיקך:19כנקבה. דה"פ של קרא ואם ככה, רצה לומר שעתיד אתה לעשות כן לישראל, את עושה לי, רוצה לומר כנקבה עשית לי, כלומר דאת אומרים לנוכח לנקבה כמו שאומרים אתה לזכר. והטעם מוכיח שיש פסיק בין ככה לאת, דא"ל דקאי על לא אוכל וגו' כי אין הצער של התלונה גורם כ"כ רעה שיאמר הרגני נא הרוג, אלא בשביל הפורענות שהוא עתיד להביא על ישראל אמר זה:20אחד מתקוני סופרים. ר"ל כדרך סופרים כשכותבין ספרים מגיהין אותן דרך כתיבתן, כך ציוה הקב"ה למשה כשכתב התורה לתקן הלשון:21תשובה לתלונתך. דאל"כ מה ענין פרשה זו אצל פרשה התלונות הסמוכה לה:22כנושך פתו ומדבר. כך הם אוכלים ושותים ומסתכלין בשכינה:23שוטרים במצרים. דאל"כ כיון דכבר היו שוטרי העם למה צריך עכשיו למנותם:24א' מעשר ירידות. וא"ת ולמה מפרש רש"י זה יותר מכולן. וי"ל לפי שלא כתיב כאן עמידה כמו באחרים:25וארבי. וארבי ל' גדולה:26הזמינו עצמכם לפורענות. דאל"כ התקדשו ל"ל, היה לו לומר ואל העם תאמר למחר תאכלו בשר. ועוד מה הזמנה צריכה לאכילה, אלא לפורענות הכתוב בסוף הבאה עליהם ע"י אכילת הבשר:27זו בכשרים. שמתמצין פירוש שחולין:28די תקוצון. שתמאסו בו שיהא דומה לכם וכו':29יותר ממה שקרבתם. וזרא הוא מלשון מפזר ומבדר, כמו הנה הוא זורה, דאל"ף מתחלף בה"א, כלומר שיזורו אותו מפיהם ואפם, כלומר שלא ירצו אפילו להביט בו שירחקוהו לגמרי יותר ממה שהיו מקרבים אותו תחילה: וא"ת מנ"ל לפרש יותר ממה שהיו מקרבים תחילה. ונראה דמלת והיה מיותר, דהיל"ל אשר יצא מאפכם לכם לזרא, מאי והיה, פשיטא אם יצא מאפכם יהיה להם לזרא, אלא והיה מרמז הויה אחרת נוסף על הרחקה מכח שיצא מאפם מרחיקו עוד, וא"כ ודאי להורות תרחיקו יותר ממה שקירבתם ולזה מרשים רש"י והי' וגו'. נלי"ט:30לא גבה. דאל"כ בקרבכם ל"ל:31אותן שיצאו. נח"י אבל הילודים במדבר לא בכו שלא היו יכולים לומר זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים, ואע"ג דכתיב ויבכו גם בני ישראל, אפ"ה ס"ל דלא בכו הילודים במדבר:32ואיזו קשה. הוי אומר צאן ובקר קשה משמעו נא המורים, כלומר ואם על אותו דיבור נענשו כ"ש בזה ולמה לא נפרע מזה, לפי כו':33על הטפל. ר"ל ריב:34פשרה היא זו. רצה לומר לעשות פשרה באתה. אפשר שלכך שלחך שאין בו כו':35ועל שנים חלק. ה"ג וכתב על ע' זקן וב' מהן הניח חלק, רצה לומר ואח"כ נתן בקלפי ובללן יחד. וא"ת לא היה לו ליטול רק י"ב ולכתוב על עשרה ששה זקנים ועל שתים חמשה זקנים ומי שיעלה בידו פתח של ששה יברור מאותו שבט ששה וכו' ג"א ושמא י"ל א"כ אותו שבט שיעלה בידו פתק של חמשה יהיה בזיון לכל השבט כאלו לא בחר השם בכל השבט, אבל עכשיו לא נתבזה רק אותו הזקן ועיין בקצ"מ שהקשה שם עוד עיין לעיל פ' נשיא מ"ש בפדיון בכור בן לוי:36י"א גרשום בן משה. מדכתיב הנער משמע הידוע, ואין ידוע יותר מגרשון שהוא בנו בכורו של משה:37כלים מאליהם. ר"ל הנבואה כלה מאליהם, לפי שאין שכינה שורה על האדם מתוך אבילות וטורח, וכן מצינו גבי יעקב, ותחי רוח יעקב אביהם, ופירש"י שרתה עליו שכינה:38אל בית הכלא. והא דפירש"י לעיל בפ' בשלח גבי בחר לנו אנשים כו' כלאם, כלם מן העולם חייבים הם כלייה. וצ"ל היינו לפי ד"א דהכא שפי' תנם אל בית הכלא וכו', דהיינו כליי' שמכניס אותו לכיפה:39אוחז בעובי. אוחז בעובי המשא ומראה את עצמו כאלו הוא לבדו ישא את המשא כך נותן זה לב על הדבר לנקמה:40מפתח אהל מועד. מפני שמשמעות ויאסף וגו' מורה שהיה חוץ למחנה הוצרך לפרש מפתח האהל מועד, שהוא מחנה שכינה והוא חוץ מן המחנה שלו שהוא מחנה לויה:41איש לאהלו. דק"ל דבקרא משמע ויאסף משה אל המחנה הוא וזקני ישראל, שהכל הולכין עמו למחנהו דהיינו מחנה לויה, וכי ע' סנהדרין היו הכל לוים, אלא נכנסו כו':42כנגד לבו. דקשה לרש"י אם שוכבים זה על זה כמשמעו א"כ מתים התחתונים:43לא להגביה. פירוש לא למעלה יותר מדאי, כדי שלא יצטערו בלקיטתן:44עד לא פסק. פירוש עד לא נתעכל:
