שפתי חכמים, במדבר י׳

1 בשעת סילוק המחנות. וברוב ספרים גרסינן סילוק המסעות, פירוש בשעת סילוק מסעות של כל הג' מחנות של כל דגל ודגל ואיך שיהיה הגירסא תיקן בזה שלא תאמר כשהיו רוצים ליסע היו תוקעים בחצוצרות, דזה אינו, שהרי מתחלה היה הענן מקפל ואחר כך היה משה אומר קומה ה' ואח"כ היו תוקעין. לכך פירש בשעת סילוק המחנות כשהיו מכינים את עצמן ליסע לא היו נוסעים עד שתקעו בחצוצרות:

2 ואף הם יעידתן. דאל"כ נחלקו עדה ונשיאים בשני דברים. והא דצריך לפרש זה משום דק"ל דבקרא כתיב ונועדו אליך וגו' ולא פי' באיזה מקום שיהי' יתוועדו יחד, לכ"פ ואף וכו' דמלתא דפשיטא הוא דנועדו נועדו לג"ש:

3 ומג"ש הוא בא. כתיב הכא ונועדו, וגבי עדה כתיב ונועדו, מה להלן פתח אהל מועד אף כאן פתח אוהל מועד:

4 תר"ת כ"ה נדרש בספרי. דכתיב ותקעתם תרועה משמע תקיעה ואח"כ תרועה, וכתיב תרועה יתקעו משמע תרועה ואח"כ תקיעה, הא כיצד אלא תקיעה ותרועה ותקיעה. ואין להקשות דלמא ב' תרועות באמצע, דלא מצינו שני תרועות זה אחר זה. דהא דכתיב שני פעמים תרועה אחד צריך לג"ש מיום הכיפורים וכל ג"ש צריך להיות מופנה:

5 לפי שהוא אומר. דקשה לרש"י חדא הא כתיב לעיל ותקעו ונועדו וגו'. ועוד מהיכי תיתי תקיעה ותרועה ותקיעה דצריך למכתב תתקעו ולא תריעו. ומתרץ לפי שהוא אומר והיו לך וגו':

6 יכול מה מסע המחנות. והואיל והוקשו להדדי ה"א מה מסע המחנות וכו', לכך איצטריך למעוטי:

7 בקרבן צבור. מדכתיב על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם והוקש שלמים לעולה, דכל עולה קדשי קדשים היא, ושלמים מקצתה קדשי קדשים ומקצתן קדשים קלים כגון שלמי צבור קדשי קדשים הם ושלמי יחיד קדשים קלים הם, לכך הוקש שלמים לעולה מה עולה אינה אלא קדשי קדשים אף שלמים אינם אלא קדשי קדשים דהיינו שלמי ציבור, והדר ילפינן עולה משלמים מה שלמים שהיא קדשי קדשים הוא קרבן ציבור דאי אתה מוצא קדשי קדשים בשלמים אלא בקרבן ציבור, אף עולה מדבר בקרבן ציבור:

8 ותקעתם הרי שופרות לזכרון. דהיינו שופרות וזכרונות:

9 י"ב חדש חסר י' ימים. כמו שכתב בפרשת וישמע יתרו: ד"ד איני יודע מה מלמדנו רש"י בזה. ונראה ליישב דקשה במ"ש לעיל או ימים בהאריך הענן גו' והיינו שנה והיכן מצינו שחנו שנים עשר חדש, דחניי' הארוכה יותר היא כאן בחורב עד מדבר פארן וזה לא היה שנה שלימה דבר"ח סיון של שנה ראשונה התחלת החנייה ובעשרים באייר בשנה השניה נסעו משם, ותירץ דלא חסרה אלא עשרה ימים וכיון דרובו של אייר היתה החניה עדין הוה כאלו היתה כל אותו חדש ונחשב לשנה שלימה:

10 קברות התאוה. שהרי ממדבר פארן שקראו לו קברות התאוה נסעו לחצרות ואח"כ כתיב ואחר נסעו העם מחצירות ויחנו במדבר פארן, הא כבר היו במדבר פארן דהיינו קברות התאוה כמו שכתוב הכא. ועל זה פירש קברות התאוה במדבר פארן היה, ר"ל מדבר פארן היה גבול גדול ויש בו מקום שנקראת קברות התאוה וחצרות והכל היה מדבר פארן, ולבסוף באו לסוף גבול מדבר פארן, וזהו שאמר בסוף הפרשה ויחנו במדבר פארן:

11 ממסע זה. שלא תטעה לומר ממסע שני כמו מקברות התאוה, לפי שמצינו שקראו למקום תבערה, לכ"פ ממסע זה:

12 שהיו קודמים. פירוש מקרא קצר הוא, כלומר והקימו המקימים, או והקימו דבוק עם בני גרשון ובני מררי הנזכרים למעלה. שלא יתכן לומר והקימו הקהתים עד בואם של בני גרשון ומררי. והוסיף לומר כשהיה הענן שוכן וסימן החניי' וכו', שבזולת זה היה נראה שבני גרשון ומררי שנסעו קודם נסיעת המחנה חנו במקום הנראה להם, וא"א זה שהרי כתיב ע"פ ה' יחנו ופי' עד בואם טרם בואם כי הכוונה במאמר זה אינו אלא לומר שבעת בואם היה המשכן על מכונו והיו מכניסין בו תיכף הארון וכל כלי הקודש:

13 מסע שני דגלים. פירוש כי בני גרשון ובני מררי היו נוסעים קודם נסיעת המחנות. והא דכתיב ויסע דגל מחנה יהודה ואח"כ כתיב והורד המשכן, כבר פירש הרא"ם ויסע דגל מחנה יהודה שהוכן לנסוע ולא שנסע ממש כמו שמפורש שם באורך, וא"כ היו בני מררי ובני גרשון קודמין לבני קהת שני דגלים, כי קודם שנסע דגל מחנה יהודה מיד שראו שהענן מסתלק נכנסו אהרן ובניו ופרקו את הפרוכת וכסו בה את הארון, ובני גרשון ובני מררי פורקין המשכן וטוענים בעגלות ונסעו, והארון וכלי קדש של משא בני קהת עומדים מכוסים ונתונים על המוטות עד שנסע דגל מחנה ראובן ודו"ק ותמצא הכל מבואר, נ"ל:

14 כתיבה היו מהלכין. כמו שפירש"י בפ' במדבר דגל יהודה במזרח ושל ראובן בדרום ושל אפרים במערב ושל דן בצפון, לכך צריך להתפשט ברוחב שני דגלים וצריך להיות אוכלוסין מרובין, אבל למ"ד כקורה היו מהלכין, ר"ל זה אחר זה, ומפיק ליה ממאסף לכל המחנות, ולפי' זה אפי' לא היו אוכלוסין מרובין יכול לאסוף מה שמאבדין. וא"ת הא שבט של יהודה היה מרובה ביותר משבט דן דשבט של יהודה היה קפ"ו אלפים וד' מאות ושבט של דן לא היו כי אם קנ"ז אלפים ושש מאות כדכתיב בפ' במדבר. ג"א כיון שיהודה היה נוסע תחילה מפני שהוא המלך, לפיכך נסיעה האחרונה לבני דן שהיה מרובה באוכלוסין אחר יהודה:

15 ואית דאמרי כקורה. בחנייתן היו חונים כתיבה כדכתיב בפ' במדבר. וא"ל למ"ד כקורה היו מהלכין היאך מפרש כאשר יחנו כן יסעו. וי"ל כאשר יחנו איש על דגלו ועל מחנהו כן יסעו, וכתיב וחנו בני ישראל איש על דגלו ועל מחנהו. מצאתי:

16 זה סדר מסעיהם. דק"ל דאלה מסעי משמע שרוצה לפרש המקומות שחנו בהם ונסעו מהם והכא לא מפרש זה אלא לקמן בואלה מסעי מפרש, ועל זה פירש זה סדר מסעיהם. ר"ל דאלה מסעי פי' זה סדר מסעיהם היאך היו נוסעים מי ראשון ומי אחרון:

17 ביום ההוא נסעו. כלומר ביום הסתלקות הענן, דלא תימא כיון שהענן הולך לפניהם ג' ימים לתור להם מנוחה בודאי נסעו ביום שאחר זה מש"ה מפרש מיד. והרא"ם פי' שיום ההוא נסעו פירוש בחדש השני בעשרים בו, אבל ויסעו בני ישראל למסעיהם דלעיל פי' ויסעו כמשפט המפורש למסע דגליהם:

18 הוא יתרו. דק"ל שחותן משה שכתיב בקרא אין מפורש בקרא אהייא קאי. אי קאי ארעואל או אחובב בנו. ומתרץ דקאי אחובב שהוא יתרו כמו שנ' מבני וגו'. רא"ם. ויש מקשים והא כבר פירש זה בפ' וישמע יתרו. וע"ק למה לו להזכיר והרבה שמות היו לו וכו'. וי"ל משום דק"ל דכתיב חובב בן רעואל וגו' ממה נפשך אי חובב הוא יתרו ורעואל הוא אביו, א"כ יתרו לאו רעואל שמו, ואי חובב הוא בנו של יתרו שהוא רעואל אם כן לאו חובב שמו וא"כ היכן מצינו שז' שמות נקרא לו. ולכך מתרץ רש"י חובב הוא יתרו, והוא נקרא ג"כ רעואל, ואל תתמה שיתרו היה שמו רעואל ואביו נמי נקרא שמו רעואל, דגבי אביו היה שם העצם שלו רעואל לאפוקי יתרו על שם מעשיו נקרא רעואל שנעשה ריע לאל:

19 עד ג' ימים. מדלא כתיב הולכים אנחנו ומדכתיב נוסעים משמע במסע ראשונה, רק שחטאו במתלוננים והא דפירש רש"י עד שלשה ימים וכו' הוכחתו מדכתיב בפ' זו, ויסעו מהר ה' דרך ג' ימים:

20 וכסבור שהוא נכנס. וא"ת והא פירש"י בפ' שמות ביד אחר שתרצה לשלוח אני אין סופי להכניסם לארץ ולהיות גואלם לעתיד, ש"מ שמשה הי' יודע שנגזרה גזרה. וי"ל דודאי ידע משה שהוא לא יכניסם לארץ ויהיה ראש ונשיא עליהם, אבל מ"מ יכנס כאחד מהם. אבל קשה בסוף פ' שמות פירש"י העשוי לפרעה תראה ולא העשוי לשבע מלכי אומות כשאביאם אל הארץ, משמע שלא יכנס כלל. וי"ל דודאי סבר שיכנס אבל כיבוש ארץ ישראל היה י"ד שנה ואותן י"ד שנה כסבור שהקב"ה אמר לו שלא יראה, אבל יכנס וימות שם, לכך נקט רש"י הכא כסבור שהוא נכנס ולא נקט שהוא יכניסם, דהא ידע שהוא לא יכניסם, וגם בפרשת חקת. פירש"י בפ' בשלח, תביאמו נתנבא משה שלא יכנס לא"י משמה שאפילו לא יכנס כאחד מישראל בארץ, והכא פירש"י כסבור שהוא נכנס. וי"ל דניבא ולא ידע מה ניבא: נח"י מתרץ הקושיא מעתה תראה ואי אתה רואה מלחמת ל"א מלכים וז"ל דה"פ עדין לא נגזרה הגזרה של יען לא האמנתם בי, וכתיב התם לכן לא תביאו את הקהל הזה ופי' הרב בשבועה נשבע בקפיצה שלא ירבו בתפלה, על כך משמע הא גזרות ראשונות היו יכולין לבטל בתפלה. לכן אמר נוסעים אנחנו ולא היה חש למשפט גזרת עתה תראה כי היה סבור שיבטל בתפלה, לכן לא התאמץ מלהתפלל עד שיבא העת ולכן אמר נוסעים אנחנו:

21 אם בשביל נכסי אם בשביל משפחתי. מדכתיב אל אל ב"פ. ר"ל אם בשביל נכסי שיש לי לשם נחלה אלך ואמכור. אם בשביל משפחתי כדי לגיירם כדמצינו וילך לו אל ארצו ופירש"י לגייר את בני משפחתו, אבל דעתו היה לחזור להם ולא לדור שם. מצאתי בשם מהר"ר אברהם מפראג:

22 שלא יאמרו. דק"ל למה ביקש ממנו שילך עמו והלא ההליכה הוא לטובתו ומאחר שאינו רוצה בטובה יניחוהו. ועל זה פי' כדי שלא יאמרו וכו':

23 לשון עבר. ר"ל על שראה נסים וגבורות מה שעשה הקב"ה לישראל ה"ק והיית לנו לעינים כלומר שראית הכל בעיניך:

24 עתיד. דלטעם ראשון קשה מלת לנו לכן פירש ד"א כו'. ולפי' ד"א קשה כיון שהשכינה ביניהם שמאיר עיניהם ע"י משה ומה להם וליתרו, ולכן פירש ד"א וכו'. ולטעם אחרון לחוד קשה הל"ל והיית לנו כעינים. לכך צריך לכל הטעמים:

25 דושנה של יריחו. דושנה קרקע שמינה:

26 הלכו ביום אחד. דאל"כ דרך שלשת ימים ל"ל:

27 היוצא עמהם. פירוש זה הארון הנוסע לפניהם הוא היוצא עמהם למלחמה שעשאו משה רבינו עליו השלום קודם שהוריד הלוחות שניות, ואינו הארון שעשה בצלאל אחר י"כ. ואחר שהוציאו הלוחות שניות מאותו ארון והושמו בארון שעשה בצלאל הושמו בו שברי הלוחות אז נשארו בו, והוא היה יוצא עמהם למלחמה והוא הנוסע לפניהם אבל הארון שהיו בו הלוחות שניות, הוא בתוך המחנות היה נוסע כדכתיב בזאת הפרשה:

28 ז' עננים. והז' עננים מונה בספרי, וענן ה' עליהם, ועננך עומד ובעמוד ענן אתה הולך, ובהאריך הענן, ובהעלות הענן, ואם לא יעלה הענן, כי ענן י"י על המשכן. וכולם שייכים במסע ובחניית בני ישראל עיין בג"א ובנח"י:

29 שאין זה מקומו. והיכן מקומו לעיל בפרשת במדבר סיני בדגלים ובמסעות דכתיב ונסע אהל מועד מחנה הלוים וגו', ואחר פסוק זה היה ראוי להכתב. ולכך עשה הקב"ה הנוני"ן לסמניות ר"ל מכאן עד פרשה נ' למפרע היה ראוי להיכתב, ולכך היפך הנונין לומר שמקומו בפרשה נ' ולמעלה ולא בפרשה נ' ולמטה:

30 בין פורענות לפורענות. וא"ת בשלמא פורענות אחרונה ויהי העם כמתאוננים אלא פורענות ראשונה מאי היא, וי"ל דכתיב לעיל מיניה ויסעו מהר ה' הל"ל ויסעו מהר אלהים, אלא כתינוק הבורח מבית הספר והיא ג"כ פורענות שסרו מה':

31 המכונסין. דקשה לרש"י איפכא היל"ל דדרך מתחלה נסים ואח"כ מכח פחד הרודפים מתפזרים, וכאן כתב קודם ויפוצו לכן פירש דוינסו לא קאי אויפצו. נלי"ט:

32 אלו שונאי ישראל. נח"י נ"ל דפי' כן כי אין שייך לומר ל' שנאה כלפי מעלה ומ"מ לא ידעתי למה לא פי' כן על ויפוצו אויביך שלפני וינסו משנאיך. וקצ"מ מתרץ משום דקרא ומשנאיך נשאו ראש שהביא לראיי' נופל יפה על משנאיך ולא על אויבך שלא נזכר שם אויבים:

33 מב' אלפים וב' רבבות. שרבבות ואלפים רצה לומר שני רבבות ושני אלפים. דאם לא כן לא היה צ"ל אלא שובה ה' רבבות ישראל, כי סתם רבבה בכל מקום הוא עשרת אלפים ולא תמצא בשום מקום שיזכיר הכתוב אחר הרבבה שם האלפים: