2יכול זב מכל מקום. פי' אפי' הזב מפיו או מחוטמו ואזניו יהא טמא:3טמא בזב וטמא בזבה. ואי לא חילק הכתוב ה"א לעולם מ"מ שזב ממנו טמא הוא אפי' זב מן הפה או מן האוזן או מן החוטם, ואין לדון בג"ש מאשה, דאיכא למיפרך מה לאשה שכן אינה טמאה זבה אלא בג' ראיות שהם בב' ימים רצופים להזקק ג' נקיים וקרבן, אבל ג' ראיות ביום אחד אין בה דין זבה, אבל בזב אפי' בג' ראיות ביום אחד יש לו דין זב, א"כ ה"א שהוא טמא מ"מ שיצא זיבה ממנו, אבל השתא דגלי קרא מבשרו ולא כל בשרו, דזב אינו טמא מ"מ שיצא זיבה ממנו, אלא דעדיין אין אנו יודעים מאיזה בשר שזב ממנו שהוא טמא ומאיזה בשר שזב ממנו שהוא טהור, זכיתי לדין כו':4טומאה קלה נדה. מה שקורא נדה טומאה קלה משום שאין צריכה ז' נקיים וקרבן, משא"כ זבה גדולה שצריכה ז' נקיים וקרבן:5הטפה שהיא מטמאה. וא"ת פשיטא והלא הזב נטמא מאותה טיפה טומאה חמורה שמטמא אדם וכלים, טיפה לכ"ש שתטמא. וי"ל דאי לא פירש הייתי אומר דטיפה אינה מטמאה, דילפינן משעיר המשתלח שהמתעסק בו טמא ומטמא את האחרים והוא עצמו אינו טמא, ה"א דכמו כן גבי זיבה, לכן פירש"י למד על הטיפה וכו':6ודחוי. ודחוי פי' דק:7ללובן ביצה המוזרת. ר"ל דספנא מארעא ולא בא מזכר ור"ל אל תתמה הואיל וטומאתו חמורה דאפילו טיפה אחת של זוב טמא היכי ידעינן אם יצא ממנו טיפה אחת דלמא טפת קרי הוא וטהור או זוב הוא וטמא וע"ז פירש זוב דומה למי בצק:
