36המחוברים. ואם תאמר והא לעיל דרש רש"י וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא קאי אהכשר טומאה ולא על טומאה, משום דסבירא ליה דאין טומאת משקה דאורייתא, וזה אליבא דרבי אליעזר דס"ל הכי, והכא פירש דוקא המחוברים לקרקע אינן מקבלין טומאה, ש"מ טומאת משקים דאורייתא, וזה אליבא דרבי יודא דס"ל הכי. י"ל זהו שפירש"י ועוד יש ללמוד וכו' ואליבא דר' אליעזר והא דלא קאמר וי"מ, י"ל דאף רבי יודא ס"ל נמי הכי, דס"ל דתרווייהו יש ללמוד מזה דשקולים הם ויבאו שניהן. הרא"ם: ד"ד נראה דיש הוכחה לשני הלימודין, דאי למלתא קמייתא לחוד קשה, למה אמר יהי' טהור ל"ל הך יהי', אלא דקאי על מי שהוא טמא עתיד להיות טהור ע"י הטבילה בהם, ואי לבתרייתא לחוד קשה מאי שייכות לזה לכאן דמיירי באיזה ענין באה הטומאה להכלי או לא, אלא ע"כ דגם כאן קמ"ל שאין הטומאה באה אל המים בשום צד:37מעין ובור. כלומר, אם נגע בנבלה והוא בתוך מעיין או בור יטמא, דקרא יתירא הוא למדרש הכי, והכי דרשינן ליה אך מעיין ובור ומקוה מים הטמא הטובל בהן טהור, אבל הטהור העומד בתוכן אם נגע בשרץ הנופל בתוכו טמא:38שלא תאמר ק"ו. כתב הרא"ם אבל בתורת כהנים שנו הואיל והארץ מעלה את הטמאים מטומאתם, שאם זרעו זרעים טמאים ונשרשו בארץ הם טהורים, והמקוה נמי מטהרת את הטמאים, מה הארץ מצלת את הטהורים, כלומר, הזרעים הנשרשים בארץ מלטמא, אף מים כך, לכך נאמר והנוגע בנבלתם יטמא שאין המים מצילים מלטמא:
